לא לוותר: יש טיפול לכאבים כרוניים בנרתיק

כאבים כרוניים באזור רצפת האגן של האישה מהווים בעיה נפוצה, הגורמת בושה ואי נוחות. לעיתים קרובות, נשים מתביישות לדבר על הכאב, כמו גם על קושי בזמן קיום יחסי מין.

מאות אלפי נשים בעולם כולו סובלות מכאבים במגע מיני. שתי התופעות הנפוצות ביותר נקראות וסטיבוליטיס ו-וגיניסמוס. נשים הסובלות מתופעות אלו אינן מסוגלות לקיים יחסי-מין תקינים. לפעמים הכאב עז עד כדי כך שאינן יכולות להתלבש כרצונן ואף מתקשות לשבת ישיבה ממושכת.

רופאים מנוסים מחפשים את הכאב (צילום: פוטוס) 

וגיניסמוס היא בעיה מאוד נפוצה, שסובלות ממנה מעל 10 אחוז מהאוכלוסייה. הבעיה קשורה לרפלקס בלתי נשלט הגורם להתכווצות השרירים הטבעתיים הנמצאים בכניסה לנרתיק שאינם מאפשרים חדירה, או רק במחיר של כאבים.

לבעיה זו רמות שונות של חומרה. וגיניסמוס מאפשר גירוי מיני רגיל ואינו מפריע ללחות הנרתיק והשגת אורגזמה דגדגנית. נהוג לחלק את הבעיה לווגיניסמוס ראשוני בו הכאב קיים מתמיד, ומשני כשיחסי המין הפכו עם הזמן לכואבים ובלתי אפשריים. לווגיניסמוס עשוי להיות מקור נפשי, אך הוא אינו הסיבה היחידה. המקור הנפשי עשוי להיות חינוכי וקשור לאיסורים וטאבו מבית ההורים. האישה דוחה את איבר המין שלה וחשה כלפיו רגשות אשם, בושה וגועל. כמו כן יש קשר בין וגיניסמוס לחוסר פרטיות שחוותה האישה כילדה, כשגופה היה המקום האחרון שלה לפרטיות. מקור נוסף לבעיה יכול להיות טראומה הקשורה ביחסי המין: התנסות ראשונה לא רצויה או כואבת, או אלימות ותוקפנות שחוותה האישה. 

וסטיבוליטיס היא תופעה פחות מוכרת, אינה מאובחנת בקלות אבל בולטת בבדיקה מגמתית, כשהרופא יודע לחפש אותה. להוציא נטייה תורשתית, ניתן לסווג את הסיבות הנפוצות ביותר לשש קטגוריות:

1. דלקות חוזרות דוגמת פטריות ודלקות מסוג אחר. לעתים נשים נזכרות באירוע של הרפס רק לאחר "חקירה" של הרופא. 

2. אלרגיה שנגרמת מתכשירי ניקוי מודרניים, ממוצרי טיפוח, ממגע עם בדים סינתטיים ועוד. 

3. הפרעות נוירולוגיות, כדוגמת לחץ על עצבים באזור, למשל בעקבות תאונה או ניתוח.

4. נטילה מוגזמת של אנטיביוטיקה בשלב כלשהו בחיים, או שימוש מוגזם במשחות נגד פטריות בגלל אבחנה לא נכונה.

5. הפרעות הורמונליות.

6. דיאטות צמחוניות על בסיס ירקות בכמויות גדולות.

אי-הסדרים הללו יוצרים דלקת ברקמות בכניסה לנרתיק, הנקראת וסטיבוליטיס. אפילו כשהדלקות נעלמות, מתפתח מתח בשרירים באזור רצפת האגן, וכתוצאה מכך נוצר כיווץ וחוסר איזון באזור.

נשים הסובלות מכאבים אלה פונות למומחים, רופאי נשים, אורולוגים, רופאי עור, פסיכולוגים. לעתים קרובות, הן מטופלות במשך תקופה ארוכה בתרופות, משחות ושמנים שהשלכותיהם יכולות להזיק יותר מאשר לעזור. נטילת תרופות

 לא מתאימות עלולה אף להגביר את הדלקת. לעתים קרובות אין סימן למחלה, למעט הכאב, ובדיקות המעבדה חוזרות שליליות. טעויות רבות בטיפול נובעות מהקושי להגדיר ולאבחן את הדלקת, ומכיוון שהסימנים החיצוניים לא ברורים, מייחסים את הבעיה למקור פסיכולוגי, ולא פיזיולוגי. וזו הבעיה המרכזית. לקליניקה שלי מגיעות באופן רצוף נשים הסובלות מזה שנים רבות ועקב אבחנה לא נכונה זכו לטיפול פסיכולוגי ממושך ולא מוצלח.

האפיון הבסיסי של וסטיבוליטיס הוא הכאב - בין אם הוא כאב מתמיד ובין אם הוא מאובחן רק בעת נגיעה. גניקולוג לא מנוסה יכול לשגות ולא לאבחן וסטיבוליטיס משום שאינו מחפש אותו. גינקולוג או רופא סקסולוג מנוסה יודע לחפש את הכאב, למצוא אותו ולהגדיר אותו.

והמחיר כבד. נשים רבות משלימות עם הכאב ומתייחסות אליו כאל נטל נוסף שנגזר עליהן לשאת. נשים אינן מקוות עוד ליהנות מיחסי-מין, ומוותרות. לא עולה בדעתן להתלונן, ועוד פחות מכך לבקש פתרון לבעיה.

אלא שלצד אלה, ישנן גם נשים המדברות בגלוי על הסבל שהן חוות ועומדות על זכותן לבריאות מינית. ראוי שלצד אותן נשים יעמדו גם בני זוגן והרופאים, ויהיו מודעים הן לבעיה של האישה, ובעיקר לכך שהיא ניתנת לריפוי.