חומסקי, הדור הבא

"כשהייתי בת 14 התחלתי לאסוף ספרים עם חתימות, וכיוון שידעתי שנועם חומסקי הוא קרוב משפחה שלי, שלחתי לו מכתב עם בקשה לספר עם חתימה. הוא ענה לי במכתב מאוד ארוך ומנומס, אבל הוא לא צירף שום ספר עם חתימה. לכן אמרתי שיום אחד גם אני אכתוב ספר ולא אשלח לו ספר עם חתימה ואכן כך עשיתי!" 

לא שלחה לו ספר עם חתימה. גילית חומסקי

גילית חומסקי, בת 30, פרסמה ארבעה ספרים, שני ספרי שירה ושני ספרי פרוזה. אף אחד מהם לא נשלח חתום לנעם חומסקי. עתה יוצא הרומן החדש שלה, "במדבר במלון אורחים" (הוצאת ידיעות ספרים), וחומסקי באמת שלא מעוניינת לקשור את שמה עם שמו של אחד מאנשי הרוח הבולטים של המאה העשרים. היא לא רוצה, אבל כנראה שאין לה ברירה. "בשנייה שאני עוברת את שער האוניברסיטה, ישר מתחילים לשאול אותי עליו. אבל הוא לא קיים בחיי. כל הכבוד לו על הישגיו וחבל מאוד על דעותיו", היא אומרת.

בינה לבין הקרוב המפורסם פעור לא רק מרחק של גיל ושעות טיסה, אלא גם תהום אידיאולוגית. חומסקי הישראלית היא יצירת החינוך הדתי לאומי, שם חומסקי האמריקאי נחשב לעוכר ישראל. "זה לא הטריד את הסביבה שלי כשהייתי ילדה או נערה", היא מספרת. "למדתי בבית ספר כמעט חרדי, ואפילו המורה שלי ללשון לא שמעה עליו מעולם".

מה בעצם הקשר המשפחתי ביניכם?

"המשפחה שלנו הגיעה מחומסק (רוסיה) והוא קרוב אלי מצד סבי, אבל יש חומסקי שאני יותר אוהבת להיות קרובה שלו וזה דב חומסקי שהוא משורר, די עלום אני חושבת. בספרייה של אוניברסיטת בר אילן מצאתי ספר עם הקדשה שלו. בהתחלה חשבתי לגנוב אותו".

"ואז אמרתי לעצמי שאבקש מהם את הספר וכך עשיתי. אמרתי להם שזה ספר של קרוב משפחה עם הקדשה והצעתי לקנות להם ספר חלופי. ואז הם אמרו 'אה יש הקדשה?', לקחו את הספר ונעלו אותו בספריית שמורים. עכשיו אי אפשר להשאיל אותו יותר לעולם ואפילו לא להסתכל על זה".

מפרחים לשירים

חומסקי, כאמור, רק בת 30, אבל כבר הספיקה לעבוד כמוכרת פרחים וכעיתונאית, עשתה תואר שני במדע המדינה וכותבת היום דוקטורט בספרות על שירה של נשים חרדיות. כשהוציאה לאור את ספר השירים הראשון שלה "הבוקר של כריסטופר", עמד מאחוריה פרופ' גבריאל מוקד, שפרסם את שיריה קודם לכן בכתב העת "עכשיו". 

"התפקיד שלי זה לצוף ולשרוד". חומסקי

"היום יש חלטורות בכל התחומים וכך גם בספרים ומוציאים המון זבל. נהיינו בינוניים. התפקיד שלך היום בשוק זה לצוף ולשרוד, ושזאת תהיה המהות שלך. הייתי מעדיפה שהיו מוציאים פחות ספרים, אפילו אם זה היה אומר שהייתי עוברת מסלול הרבה יותר קשה בדרך לספר".

ומה אמרו בסביבתך על היותך אישה כותבת?

"ההורים שלי אמרו לי לעשות מה שאני רוצה, אחרי שקיבלו בהשלמה שלא אהיה מהנדסת כמו אחי. לגבי הסביבה, לא הלכתי ושאלתי אנשים איך הם מקבלים אותי. זה מה שאני יודעת לעשות. יש לי חברי ילדות ועבורם זה מסלול די טבעי כי תמיד כתבתי. זה לא שקמתי בוקר אחד, הפסקתי להיות גננת והתחלתי להיות סופרת. אמנם גדלתי בחברה דתית, אבל גם אם הייתי נולדת הודית הייתי כותבת".

את מודעת לפריחה שיש היום לכותבים דתיים?

"בהחלט. יש את מיקי שיינפלד, טלי וישנה, יהושוע גרינברג ושהרה בלאו, שלמדה איתי באותו בית ספר, שנה מעלי. אנחנו חברים בפייסבוק, אבל אנחנו לא חברים בקליקה שנפגשת באישון לילה ומתכננת איך לכבוש את עולם הספרות בארץ. אם אנחנו נפגשים זה בהקשר של כתיבה. לא יודעת למה יש פריחה כזאת. אולי כי הדתיים מאמצים כל אופנה באיחור, ואולי כי אנחנו גדלים בסביבה מאוד אוריינית שמעודדת עיסוק במלים".

"סך הכל", היא מוסיפה, "רוב הנשים במגזר הן מורות ואימהות. דווקא אם הייתי מורה ואם היו לי כמה ילדים, הייתי חריגה בקרב הסופרות הדתיות. למרות זאת, יש הבדל ביני לבין סופרות חילוניות והוא פחות חופש לדבר על כל מה שקורה במערכות יחסים. אין אצלי תיאורי סקס".

למה בעצם?

"אני מתקשה להגיד למה. זה פשוט לא יוצא ממני. אולי צניעות זה דבר שמוטבע בך, אני לא בנאדם חושפני. אני לא חושבת שחייבים להיות בוטים בשביל לומר דבר מה. קשה לי למשל לשמוע קללות. אני צופה בסרט אחת לשבוע ועדיין קשה לי עם סצנות בוטות. בכל אופן, אני יכולה לומר שיש לי חברים שבפירוש קונים יותר סופרים דתיים, כי הם קצו בתיאורי סקס ומחפשים ספר נקי".

וסקס זה לא נושא לגיטימי לתיאור?

"אני חושבת שלבנות דתיות יש קצת יותר חופש בזה מלסופרים שהיו בחורי ישיבה. בחור ישיבה יתקשה מאוד לתאר תיאורי מין. אצלי זה מופיע במרומז, אצל שהרה בלאו זה במתפרץ. אני נמנעת מזה ומעדיפה להגיד בלי להגיד. גם ב'במדבר מלון אורחים' אני מכבה להם את האור במלים 'וירד החושך' כשמגיע הרגע".

ב"במדבר מלון אורחים" אין לכאורה כלום מהדתיות. אבל הדהודים לסיפורים תנ"כיים שחומסקי שתלה בו, וחשבה שיהיו נגלים וברורים, הפכו לצופן שחבוי מעין הקורא הלא בקיא. 

לא מבינים אותי

"יש פער שפתי בין חילונים לדתיים", היא אומרת בצער. "יש אצלי בספר הרבה דברים ששאובים מהתנ"ך, אבל מה שחשבתי שהוא מובן מאליו -  אף אחד לא מבין. למשל דמותו של אלישע, חוקר מערות קומרן, מבוססת על אלישע התנ"כי, והמימוש המובהק ביותר לכך הוא בפרק בו הוא מרפא ילד. יש פרק שלם אחר על האבא בספר שבורח מעסקי הדגים כמו יונה הנביא שברח מנינווה. לצערי גיליתי שגם דתיים לא כל כך מבינים את זה".

עלילת "במלון במדבר אורחים" מתרחשת בין ומחוץ לכתליו של "ענפי הרימון", מלון דרומי קטנטן

ולח, הניצב על פי עברו של ים המלח המתאדה. המדבר הוא מקום להתבודד בו, להתרחק מחברת בני אדם. אבל בתוך דממת המדבר ניצב מלון הבוטיק שתוכנו גועש, והוא מזמין אליו דווקא את המנאפים, שמהם ביקש ירמיהו לברוח בלכתו אל המדבר, ואת אלה שפגמי האנוש שלהם עצמם רודפים אותם, גם למדבר.

על מה היית רוצה לכתוב בספר הבא?

"הייתי רוצה לכתוב את הסיפור של תאיר ראדה כסיפור מתח אמיתי, כמו שטרומן קפוטה עשה עם 'בדם קר'. זה נורא מושך אותי כי הריחוק של קצרין עושה אותה לקצת מדינה אחרת. אבל יש לי ספר כבר כתוב, מאוד ישן, על סופרת שמוציאים את כתב היד שלה אחרי מותה. אני לא יודעת אם אפרסם אותו. ימים יגידו".

ביום חמישי הקרוב ייערך בסטימצקי ממילה בירושלים "מפגש ספר" עם גילית חומסקי בשעה 19:30