'כותל' למצוקות, לסודות, לוידויים ולמעידות

"ער"ן שלום" - כך נפתחת כל שיחה בתורנויות שלי ב"ער"ן" (עזרה ראשונה נפשית). מעבר לקו – אדם במצוקה, במשבר, בדיכאון או בבדידות כואבת. ואני - מקשיבה, מכילה, מעודדת. כל שיחה - מגוללת סיפור חיים. כל פונה - עולם ומלואו.

מזה שש שנים אני מתנדבת בער"ן. במהלך השנים עניתי למאות שיחות, ראיינתי מועמדים המבקשים להתנדב, הנחיתי קורס מתנדבים חדשים וחנכתי מתנדבים בראשית עבודתם על הקו. ער"ן דואג להדרכה ולהעשרה מקצועית למתנדבים באופן שוטף. אנו משתתפים בימי עיון, בהשתלמויות ובהדרכה מקצועית ברמה גבוהה לאורך שנות התנדבותנו.

הפונים שלנו מגיעים מכל שכבות הציבור: צעירים ומבוגרים, עשירים ועניים, בריאים וחולים, ומכל קצוות הארץ. הפניות מגוונות מאוד, ניתן להתקשר ולדבר על כל מה שמעיק. בעיות בין הורים וילדים, מחלות, משברים בעבודה, בלימודים, ביחסים בינאישיים, בזוגיות, בדידות, מוות ואבדן ומחשבות על התאבדות. אנו לא פסיכולוגים, אלא אנשים מהקהילה המעוניינים לעזור לאחרים. הרעיון הוא לעזור לזולת לא ממקום של טיפול פסיכולוגי, כי אם ממקום של הקשבה, אמפתיה, שיחה "בגובה העיניים".

חלק מהפונים מתקשרים כדי להתייעץ באופן חד פעמי בקשר לבעיה שצצה בחייהם. חלק אחר מוצאים בנו אוזן קשבת באופן קבוע, נוהגים להתקשר, לשוחח ולשתף מעת לעת.

ברוב המקרים עצם ההקשבה לפונים מקלה עליהם את סבלם. רבים מהפונים חשים בודדים בסבלם. גם אם יש להם משפחה וחברים, לא תמיד ניתן לשתף במצוקה ובסבל, לא תמיד יש בפני מי "לשפוך את הלב", לא תמיד יש לאן ללכת.

כל שיחה היא חד פעמית

השיחה עם ער"ן היא אנונימית ודיסקרטית. הפונים והתורנים לא מכירים אלה את אלה. כל שיחה היא חד פעמית, ובזאת טמון הקסם. בזכות כך הפונים חשים במקום בטוח, חשים שכאן הם יכולים לשתף בטראומות הכי קשות שלהם, במצוקות הכי מודחקות שלהם, בסיפורים הכי מביכים שלהם, ללא חשש שמישהו בסביבתם הקרובה יגלה איזה "סוד" שלהם.

הפונים נהנים מזמינות של 24 שעות ביממה. כך, בכל שעה של מצוקה, ניתן תמיד להרים טלפון לער"ן ולשפוך את הלב בפני התורנים שלנו. תורנויות רבות עברו עלי בלילות, בסופי שבוע ובחגים. זמנים בהם הבדידות קשה מתמיד, זמנים המעלים זיכרונות ישנים, כואבים או מטרידים, או סתם מחשבות אותן רוצים לחלוק, ואין עם מי. גם מי שמפיגים את בדידותם במהלך השבוע בעבודה או בלימודים, נותרים עם בדידותם בשבתות ובחגים, עת נדמה להם שכל יתר הבריות מבלים בנחת בחיק משפחתם וחבריהם, ורק הם גלמודים. בשעות אלה האפשרות לשיחה עם ער"ן חשובה מתמיד.

תחושת ההקלה של הפונים בעקבות השיחה מעניקה לנו סיפוק רב. לעתים, עבור שיחה אחת טובה, אני חשה כי היה שווה לעזוב את הכול ולהגיע לתורנות: את הבית, המשפחה, העבודה והשגרה. המשוב המעריך והמפרגן של הפונים מעניק לי תחושה נפלאה של נתינה. איזו הזדמנות נהדרת להיות שם עבור מישהו אחר. להיות שם במקום הקשה, האפל, המדכא. להיות שם עבורו, רק מפני שהוא הרים את הטלפון וחייג אלי.

לעתים אני שואבת השראה מהפונים שלי. חלקם, אחרי טראומות קשות של אבדן, של תאונות, של אונס קבוצתי, מספרים לי על תהליך השיקום שלהם, על מה שעזר להם לחזור לחיים, על האתגרים שלהם ועל הבחירה שלהם, בכל יום מחדש, בחיים.

אצל פונים אחרים אני פוגשת גם את עצמי, עם ההתלבטויות שלי, המשברים שלי, המחשבות שלי. זוהי הזדמנות להתבונן גם פנימה אל תוך עצמי, אל תוך נפשי.

"על חשיבות המילים וחשיבות השתיקה" 

בועה של נתינה ושל קבלה

יש פונים עבורם אני אוזן קשבת, "כותל" למצוקותיהם, לסודותיהם הכמוסים, לוידוייהם, למעידותיהם. יש פונים המבקשים עצה. יש פונים הרואים בי מקור לעידוד, לתמיכה, לכוח, להעצמה. יש כאלה עבורם אני קרן אור באפלת בדידותם. ויש פונים, שעצם האפשרות להתקשר לער"ן בכל עת, היא המחזיקה אותם בחיים, היא המונעת מהם למות, בכל יום מחדש.

כשאני מגיעה לתורנות, טרדות היום יום נותרות מאחורי הדלת הסגורה. אני מתייחדת עם הפונים שלי, מרוכזת בהם ומרגישה אותם. זוהי בועה מיוחדת במינה, בועה של נתינה ושל קבלה, של התבוננות ושל התפכחות, של כאב ושל הקלה, של מצוקות וחרדות, של קשיים והתמודדות.

כשאני מסיימת תורנות, אני לוקחת את הפונים שלי אתי, בתוך הלב. חלק ממני מוקדש להם. וכך אני חוזרת אל השגרה, למשפחה והעבודה, עם מחשבות ותובנות. התורנויות תובעניות מבחינה רגשית, אך גם מעניקות וממלאות, ואני יוצאת מהן בתחושה של סיפוק, של נתינה, של משמעות.

הפונים שלי לימדו אותי כל-כך הרבה. על סבלנות ועל סובלנות. על חשיבות המילים וחשיבות השתיקה. על שיפוטיות ועל דעות קדומות. על מצוקות ועל התמודדות יום יומית עם בעיות פיזיות, נפשיות, רגשיות ואחרות. לימדו אותי על עצמי ועל בחינת המובן מאליו שלי ממקום אחר.

• לפניה לער"ן מכל איזור חיוג - 1201
• לפרטים נוספים והתנדבות בער"ן לחצו כאן
  

"בגוף ראשון"- מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות ניתן לשלוח ל hevra@y-i.co.il  ולציין בנושא - עבור מדור "בגוף ראשון". הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת.

עדויות נוספות של מתנדבים:

"איך עונים למישהו שמתקשר לספר שנאנס?"

"מתנדבת בת 95 גולשת ברשת עבור חולים"

"לתרום מכל הלב את כל הראש"

"סטודנטים מובילים גם השנה. הפעם בירוק"

"ויהי אור"

"מישהו לדבר איתו"

"זה לא בגלל שיש לי 27 שעות ביממה"