המציאות השתנתה, הנבחרים לא

התוצאות האמיתיות של הבחירות כבר התפרסמו: לא פחות מ-43% מהצעירים חושבים ברצינות על ירידה מהארץ. התגובה התקשורתית לכך היתה דממה עמוקה אף מזו הבאה בעקבות פרסום דו"ח העוני.

תוצאות הסקר ניזונות מסל מלא של מחדלים בכל תחומי חיינו - האלימות והטרור, מלחמת לבנון השנייה, מצב החינוך, הבריאות, שלטון החוק, הביטחון התעסוקתי, עתיד הפנסיה ועוד. כל אלה מצביעים על כישלונן של הנהגות ישראל בשנים האחרונות. השלום, החינוך, הבריאות והתשתיות שהוצבו בראש סדר העדיפות הלאומי של רבין ב-1992, פינו את מקומם לעשור וחצי של מדיניות חלולה בהנהגת ממשלות שגם אורך הקדנציה שלהן היה קצר בהתאם.

כעת, ערב הבחירות, שעה שעדיין מחצית מאותם צעירים השיבו שאינם יודעים אם ייטלו בהן חלק, אנו חוזרים ומגלים כי אותן מפלגות והעומדים בראשם עדיין מחזיקים בשלהם - המצעים, הסיסמאות ותעמולת הבחירות, ובעיקר מצעד המצטרפים - מסרבים להביט בפני הצעירים כמו בפני המבוגרים ולהציע דרך אחרת לזו שנכשלה.

התחומים בהם כשלו הממשלות הם רבים מאוד, אך השפעתו של התחום המדיני היא משמעותית ביותר. פחות מעשור מאז שנכשל והוחלף אנחנו חוזרים ופוגשים את הטוען לכתר נתניהו. זה שזרה חול בעיני הצבור במדיניות ה"ייתנו יקבלו" שביקשה להסתיר את עמדתו שראתה "במדינת אש"ף שתושתל 15 ק"מ מחופי תל אביב סכנה מיידית למדינה היהודית" והביאה ל"תרומה" הישראלית לגסיסתו של תהליך אוסלו.

לצדו ומולו נמצא מחדש את יורשו ברק. זה ש"נתן הכל", ש"חשף את פרצופו האמיתי של ערפאת" והביא לריסוקו של מחנה השלום הישראלי שהאמין לו כי "אין פרטנר" פלסטיני.

איתם ונגדם נגלה את לבני. זו שהיתה לצדו של אולמרט שהבטיח לצעירים בתחילת כהונתו ש"ישראל תהיה מקום שכיף לחיות בו" וש"גילה" רק לאחר שלוש שנים כי מתחייבות מכך שתי מדינות לשני העמים או ש"ישראל גמורה". היא מבקשת בסיסמא החלולה "מה שטוב למדינה" להנהיג את המפלגה והאנשים של שרון. אותו שרון שהבטיח לנו "קודם ביטחון ואחר כך שלום", כי "אינו מאמין בהסדרי קבע" וביקש מאיתנו לחכות עד ש"הפלסטינים יהפכו להיות פינלנדים".

לצערנו, המציאות המורכבת סירבה להתייצב ולהתיישר לצד הסיסמאות הפשטניות. האינתיפאדה השנייה, הנסיגה החד צדדית מלבנון, ההתנתקות מעזה, מלחמת לבנון השנייה, ניצחון החמאס בבחירות והשתלטותו על עזה לא הזיזו את ההנהגות מעמדותיהן: מחד סירוב מתמשך זה שש שנים לדיון ביוזמת השלום של הליגה הערבית, ואי מיצוי השנה שהוקדשה לתהליך אנאפוליס. מאידך, שילוש מספרם של הישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק מאז החתימה על אוסלו ואובדן שלטון החוק בשטחים.

ולצד כל אלה, השקעה האדירה של כספי משלמי המיסים במדיניות החד צדדית שכשלה: למעלה מעשרה מיליארדי שקלים בהתנתקות שעומדת לקום לה ועדת חקירה ממלכתית והון דומה בגדר ההפרדה ש-40% ממנה לא הושלמו בשל החמדנות העקרה המונחת בבסיס התוואי שלה.

איזה עתיד חוזרים אלו ומציעים בבחירות הקרובות לצעירים ולכולנו? משהו בדומה לתשובתו של המלך רחבעם למצוקות עמו: "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים". לא רק שלקח המדיניות העקרה לא נלמד, אלא שהיא אף זוכה לחיזוק.

אנו עדים למצעד הגנרלים והנסיכים מימין המצטרפים והחוזרים לליכוד, אך נראה כי אינם מפנימים את אשר הצעירים זועקים. מבוגי יעלון, שערב פרישתו מצה"ל קרא לציבור הישראלי להמשיך ולחנך את ילדיו לחיות בחברת מאבק, דרך עוזי לנדאו ש"מוכן" להציע לערבים רק שלום תמורת שלום, ועד בני בגין שחזר עם אותה משנה שלא זכתה בזמנו לתמיכה ציבורית והביאה לפרישתו.

אין טעם להתנחם בעובדה כי חלק מהצעירים לא יממשו את "בחירתם" ולא יצטרפו למאות האלפים שכבר בחרו לעזוב את הארץ. אין גם טעם לבקש להחליף את העם. הצעירים הללו הם העם. הם הרבה יותר מ-43% אף על פי שהוציאו מהסקר את ערביי המדינה. הם אלו שהצטופפו 40 בכיתה כדי ללמוד ממי שכינו אותם לאחרונה ברשעות "חמורים". הם אלו שמתגייסים ליחידות הלוחמות וממשיכים במילואים עוד עשרות שנים. הם אלו שעובדים לפרנסתם ומשלמים את המסים שממנים גם את השאר.

אין טעם במסכת השקרים, כי רוב הצעירים כבר לא מאמין להם. חלקם החליטו שהם מרומים מדי מכדי להמשיך ולהשתתף במשחק. הם פשוט הולכים למגרש משחקים אחר. גם אם אינם מכירים אותו,לצערנו, הם עדיין סבורים כי הוא טוב יותר ממה שמבטיחים להם כאן כל פעם מחדש. מחר תהיה ממשלה אבל לא יהיה אותו ציבור הנדרש למדינה כדי שתישאר המדינה שכולם מבטיחים לנו.