מאבק לציון "יום המאבק באלימות" גם בירושלים
"נראה לנו הולם לקיים מצעד בירושלים - בין בית הדין הרבני שמאחורי קירותיו מסורבות אלפי נשים, על-ידי רבנים יהודיים לקבל גט, לבין מגרש הרוסים ממנו משוחררים בקלות רבה, אולי רבה מדי, לביתם: בעלים מכים, אנסים וסוחרי נשים". ציון יום המאבק באלימות כלפי נשים בירושלים? אולי בשנה הבאה
אתמול, באחד הימים הכואבים בשנה עבורנו, ה-25 בנובמבר- "היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים", החלטנו קבוצת סטודנטיות למשפטים מהאוניברסיטה העברית, שלא ניסע עד לתל-אביב הרחוקה אלא ניזום בעצמנו מצעד לציון היום דווקא כאן, קרוב לבית.
נראה לנו הולם לקיים מצעד בירושלים - בין בית הדין הרבני שמאחורי קירותיו מסורבות אלפי נשים על-ידי רבנים יהודיים לקבל גט, לבין מגרש הרוסים ממנו משוחררים בקלות רבה, אולי רבה מדי, לביתם: בעלים מכים, אנסים, סוחרי נשים ועוד עשרות בחורים שהטרידו אותנו מינית וימשיכו בכך גם מחר.
יש כאלו שצריכים תזכורת
במרחק הליכה עומד בית המשפט שמטיל עונשים מגוחכים על מי שסוחר בנו, שרוצח אותנו, על מי שמכה בנו בבית, על מי שמצית ומתעלל ומזנה את גופנו ומי שפוגע בדרכים רבות כל כך בכבוד האדם שלנו.
תלינו על עצמנו שלטים כנגד אונס, כנגד אלימות במשפחה, כנגד זנות, כנגד רצח על רקע "כבוד המשפחה" וכל כמה שניסינו, לא היינו מספיק נשים כדי לאחוז בכל השלטים. התעקשנו לשאת על גופנו את מטען סבלן של מחצית האוכלוסיה במדינת ישראל, מתוך ידיעה כי המאבק הזה, נגד הפגיעה בנשים המוכות, הנסחרות, המוצגות כאובייקט מיני, הוא גם המאבק שלנו. הפגיעה בהן - העיקרית, החמורה, משפיעה גם עלינו, כנשים.
יצאנו לרחובה של עיר כדי לחלוק כבוד, להדליק נר זכרון לכל הנשים שנרצחו השנה, או שנפשן נפצעה אנושות באקט אלים, רק בשל היותן נשים. ציפינו שאזרחים ירכינו ראש יחד איתנו, יראו יחד איתנו את האימה, ירצו להרים יחד קול זעקת מחאה, להגיד בקול רם וצלול: ככה זה לא יכול להמשך! בואו נשים קץ לאלימות הזו. בואו נבנה שפה אחרת, בואו נשיג שוויון אמיתי.
ויש כאלו שמתווכחים עם הנתונים
"טענו שאנו מביאות על עצמנו את הכל"
אבל לא לשווא נקרא היום הזה "יום המאבק": הגבר הראשון שראה אותנו לא האמין שאחת מכל 3 נשים נאנסת, ועל הכאב של הנתון הזה לבדו, נוספה לנו ההשפלה שגורמת הכחשה. לכל אורך הדרך במצעד שערכנו, טענו עוברים ושבים ילידי העיר, שמגיע לנו להאנס אם נתלבש כך או אחרת, שהיצר גדול מדי. צעקו עלינו בטונים גבוהים וגסים מאוד, טענו שאנו מביאות על עצמנו את הכל, שזונות אשמות בהתעללות שהן עוברות, ושמהם הגברים לא ניתן לצפות לכלום, אנו נשים וזה לבדו מצדיק אלימות.
לא, אף אחד לא הרכין איתנו את הראש, אף אחד לא אמר לנו שמחר נצא שכם אל שכם לרחובות ונקרא למדינה ולחברה לעצור את האלימות נגד הנשים על גווניה. אבל היו נשים רבות שהרימו אגודל בחיוך, היו שוטרים צעירים שעצרו ושאלו אותנו מדוע אנו מפגינות, היו צעירות וצעירים שהקשו שאלות והחזיקו לרגע בידם את נר הזכרון. הם שכנעו אותנו במחוות הקטנות, בעיניים הבוחנות, ששנה הבאה נצא לצעדת המאבק הזו, שוב.
גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
לקריאות נוספות לסדר:
"אני אבא של רני - ילד עם צרכים מיוחדים"
"אבטלה: הפרויקט החברתי הבא"
"מי ישמור על נפגעי הנפש בקהילה?"
"ומה אתה עשית בשביל מדינה?"
"בואו נתערב, כי מי שמצביע משפיע"
"עזבו נשיא שחור, מה עם שיווין זכויות בסיסי?"
לפנייה לכתב/ת 
