כשאין כלכלנים - פוליטיקה, עסקנות וזיכרון קצר
המשבר העולמי תפס את המערכת הפוליטית לא מוכנה; שר האוצר הוא משפטן המקשיב לפקידיו ומסורס על ידי ראש ממשלתו, נתניהו מוכר את עצמו כגואל הכלכלה, ולברוורמן אפילו מפלגת העבודה שמה רגליים
- עובדים על "חגורת הצלה
"
הייתי רוצה להאמין ביושרתו, לו היה כלכלן, ובעל "אני מאמין" עם שורשים מקצועיים עתירי ניסיון; אבל בר-און הוא פרקליט שכמעט היה היועץ המשפטי לממשלה, ובסוף התגלגל, במקרה, לאוצר, כמעין ברירת מחדל של ממשלת אולמרט. האם עו"ד בר-און מכין בנאומיו את האליבי שלו ושל מפלגתו למקרה שתתאמת תחזית הסקרים והשלטון יעבור לליכוד?
המשבר העולמי תפס את המערכת הפוליטית בעיתוי הגרוע ביותר בתולדותיה. ספק אם היתה נחפזת להקדים את הבחירות לו צפתה מראש שהמשבר והשלכותיו על המשק יכתיב את פני הכנסת והממשלה הבאים. עכשיו ניצבת המערכת מול הסכנה בידיים כמעט ריקות, מה שגורם לה להיות נבוכה, מבולבלת, ובעיקר מסוכסכת.
ראש איש נוגח באחיו. שר האוצר וראש הממשלה (צילום: באובאו)
ענייני הכלכלה לא היו מעולם הצד החזק של הפוליטיקה. העסקונה הרדודה לא טיפחה כלכלנים, כמו שלא חיזרה, מקנאה או מפחד, אחר האקדמאים. זוכרים איך דוד לוי לגלג על תואר הפרופסור של משה ארנס? רק בדור האחרון החלה השתלטות המשפטנים, שהיו לרוב מהסוג הפיקח אשר יודע לחלץ ולהיחלץ ממצבים שהחכם לא היה נכנס אליהם.
אין כלכלן סמכותי לרפואה
קדימה נפלה לתוך מערכת הבחירות כשהיא מסוכסכת בין שלושה משפטנים, כולם פוליטיקאים שלא מפרגנים אחד לשני, ובלי אף כלכלן סמכותי אחד לרפואה ביניהם. שר האוצר משתדל למלא בקולו את החלל, אבל הידיים, אבוי, הן של פקידי משרדו, שאפילו הם אינם תמימי דעים על הדרך הנכונה או הרצויה.גם איש אמונו של השר, הממונה על התקציבים רם בלניקוב שבא אתו ממשרד הפנים, איננו כלכלן. הניסיון העסקי שצבר בשוק הפרטי לא מכפר על החסר הזה, החיוני לפחות ברמת המקרו. מסיבה זו לא הוחלף המנכ"ל ירום אריאב, מינוי של קודמו אברהם הירשזון. אריאב צמח באוצר והשתלם בשוק הפרטי. נועם הליכותיו לא הפך אותו לדומיננטי.
היום, האיש החזק באוצר הוא החשב הכללי שוקי אורן, שנה בתפקיד והדבר הטוב ביותר שקרה לבר-און. בחירה שלו, של האיש הנכון במקום הנכון, אשר למזלם הטוב השתלב בתוכם גם בזמן הנכון. אורן, בן 49, צמח באוצר ופרש אחרי 4 שנים כסגן החשב הכללי. הוא חזר עם הערך המוסף של הניסיון הבנקאי אותו צבר ב-13 שנות עבודתו כמספר 2 בבנק אינווסטק (לשעבר כללי) וכמנכ"ל בנק לאומי בשוויץ.
עושה ולא מדבר
אורן נחבא אל הכלים. עושה ולא מדבר. הוא נחשף לאחרונה כמסביר המקצועי הראשי של תוכניות האוצר לבלימת המשבר הפיננסי, בעיקר בפרק הקריטי של התערבות הממשלה בשוק ההון; ובעצם בתור מי שטביעת האצבעות שלו היא כאן הדומיננטית. בממלכתו לא תמצאו את ההתרוצצות סביב הרעיון של רשת הביטחון לקופות הגמל שבאחריות אגף שוק ההון והביטוח. אבל לא מן הנמנע שבהתערבותו סמך השר את ידו על הרשת המינימלית.מוכשר ועתיר ניסיון ככל שיהיה – כוחו של האיש החזק באוצר מוגבל לתחום המקצועי והפורמלי של משרדו. אבל כשהפוליטיקה רועמת, המוזה שלו נאלמת. המשחק עובר למגרש של המשפטנים ודווקא הם מבלבלים את החוקים. לא משחקת שם קבוצה בראש אחד, אלא ראש איש נוגח באחיו. שר האוצר כבר לא החלוץ המרכזי. הוא נדחק להיות השוער שחוטף גול אחרי גול מהקפטן שלו. הכדור ברשת הביטחון, והקפטן, שכרטיס אדום אורב לו בקרן המגרש, לא מפסיק לשים רגליים לממלאת המקום שלו.
כלום יש משל טוב מזה לבטא את העדרה של סמכות כלכלית אותנטית בצמרת קדימה בשעת המבחן הקריטית למשק והלא יפה של אלה שנבחרו לנווט אותו? אולמרט הכדורגלן בנשמתו, המכותר בתיקים פליליים המערערים של סמכותו, חותר מקנאה תחת היורשת החוקית ושר האוצר שלו והופך החלטות שלהם (תקציב האקדמיה, רשת הביטחון לחוסכים) ללא כיסוי כספי ומוסרי.
קשה לבטא אחרת את אובדן הדרך של ראשי קדימה בשעות המבחן הקריטיות לכלכלת ישראל והלא יפות של אלה שנבחרו להנהיג אותה. רוני בר-און חזר והאשים גם השבוע, בכנס שדרות, כי מבקרי תוכניות ההצלה שלו לוקים בפופוליזם זול של בחירות, ובהצעת חלופות נדיבות עליהן נשלם מחר כפל כפליים.
היה קשה להבין ממנו אם הוא מתכוון רק לברוורמן בעבודה ולנתניהו בליכוד, או שהוא מנסה לעקוץ את ראש ממשלתו.
לא נתפלא אם נשבר לו להיות מעורב במשחק הרולטה הרוסית של מפלגתו. קשה שלא לקבל כאליבי את הרמז שמבטא את נכונותו "לשלם את המחיר הפוליטי" בראשו, על תוכניות ההצלה אם בגללן תפסיד קדימה את השלטון. אם כבר לחזור למשרד עורכי הדין, אז בראש מורם.
נתניהו - מגלה טפח ומכסה טפחיים
נתניהו מסמן את עצמו בתור מלך המשיח הכלכלי, שכבר גורר אחריו שובל ארוך של טוקבקיסטים מעריצים גם אם הופעותיו אינן נקיות מאחיזת עיניים. אין ספק שעיקר כוחו בלשונו הרהוטה, כשהוא מנפנף בקבלות מעברו השלטוני, וממש נוגע ללב בהכאה על חטאי טעויותיו. אבל מתק השפתיים שבו התברך האיש מגלה טפח ומכסה טפחיים.תשאלו אותו אם ראש הממשלה לשעבר לא מתחרט היום על שהיה אחד המעריצים הנלהבים של כוחות השוק, אשר עכשיו אוכלים את חסכונות הפנסיונרים. הוא יעדיף להזכיר בתשובה איך בתור שר האוצר הציל את הפנסיונרים כשהלאים את הקרנות ההסתדרותיות שהיו על סף פשיטת רגל. בדיוק כמו שחילץ בעת ההיא את המשק ממשבר הצמיחה השלילית.
אלא שכשר האוצר בממשלת שרון השניה, נתניהו רק המשיך את תכנית החירום להצלת המשק אותה יזם והפעיל השר סילבן שלום קודמו בתפקיד. הצלת קרנות הפנסיה גם היא החלה בתקופת שלום ביוזמת סגן השר יצחק כהן. רק בגלל הקדמת הבחירות נפסקה כהונתם והשלמת מפעליהם עברה לידי השר הבא, נתניהו. לא מאתמול הוא מבקש להשכיח את חלקם ולנכס לעצמו את זכות היוצרים.
נתניהו צודק היום כשהוא הודף את הביקורת האחרונה כאילו הרפורמה של ועדת בכר שהחלה בתקופתו היא האשמה בהפקרת קופות הגמל וקרנות הפנסיה לחסדי שוק ההון. התהליך החל הרבה לפניו. אבל מה בדבר חלקו באי-הסדרת הפיקוח על השקעות קופות הגמל לאחר העברתן משליטת הבנקים לבתי השקעות?
נתניהו לא הסדיר פיקוח
נתניהו לא מכחיש שוועדת בכר הטילה על שר האוצר לעשות סדר חדש ויעיל בתחום הפיקוח, אבל הוא מצטדק עכשיו כי הוא נאלץ להתפטר בדיוק כשעמד להתחיל במלאכה. והאמת? הוא אכן התפטר ביולי 2005. אבל המשימה הוטלה עליו ב-2003 במטרה שישלים אותה בעזרת צוות מקצועי עד מאי 2005. אם אכן התכונן להתחיל, זה קרה חודשיים לאחר שחלף המועד האחרון. הפיקוח המשוכלל לא הושלם עד היום. הוא מפוצל ותרם לכשלי השוק המשגשגים בין הכיסאות.
נתניהו איננו המנהיג הכלכלי החלומי אלא ככל הנראה ברירת המחדל שעשוי למלא את החלל הקיים בעדיפותו על פני האופציות האחרות. ולא שכחנו את העבודה, גם לא במקרה כמעט שלא ספרנו אותה.
האופציה היחידה שלה הוא אבישי ברוורמן, הפרופסור לכלכלה, לשעבר נשיא אוניברסיטת בן-גוריון ואיש הבנק העולמי.
האיש נבחר בסיעת העבודה בבחירות הקודמות, אבל עסקניה לא מפרגנים לו. לא חשבו שהוא מתאים להיות שר, וכשהיה מועמד לראשות ועדת הכספים, המינוי נסחב שבועות וחודשים בגלל הניסיונות לטרפד אותו. עכשיו, ערב הפריימריס ומשבר המיתון שבדרך, הראש הכלכלי היחיד של הסיעה נכלל באחת מ"רשימות החיסול" של העסקונה הוותיקה. העיקר שיעוף להם מהעיניים בכנסת הבאה, מהסיעה שעדיין חולמת להרכיב ממשלה.
לפנייה לכתב/ת 
