קנדה: האם האופוזיציה "תגנוב" את השלטון?

האם ראש ממשלת קנדה יודח? מפלגות האופוזיציה בקנדה טענו הלילה (שבת) כי ביכולתן להקים ממשלה, על-אף שמפלגה השלטון השמרנית זכתה בבחירות שהתקיימו בחודש שעבר. השמרנים, בראשות של סטיבן הרפר, זכו ב-43 אחוזים מהקולות ועליהם הוטל להקים ממשלה.

מפלגות השמאל הקנדיות - "המפלגה הליברלית", "הדמוקרטים החדשים" (NDP) ו-"בלוק קוויבקוּאה" - פתחו במגעים להקמת ממשלה במטרה לעקוף את השמרנים. כך הודיע מנהיג ה-NDP, ג'ק לייטון. הרפר, מנגד, מתח ביקורת על יריביו: "הם רוצים לקחת את השלטון אך לא להרוויח אותו ביושר".

הליברלים, בראשותו של סטפן דיון, אישרו כי הם שוקלים להכריז על הצבעת אי-אמון בפרלמנט כדי להפיל את ממשלתו הצרה של הרפר. אם המהלך יניב פירות, יוכלו פרנסי האופוזיציה לבחור בין שתי אפשרויות: הכרזה על בחירות בזק - בפעם הרביעית בארבע שנים - או להקים ממשלה חלופית בהרכב הפרלמנט הנוכחי.

בבחירות הכלליות שנערכו באוקטובר זכתה המפלגה השמרנית ב-143 מתוך 308 המושבים בפרלמנט. היה זה אמנם שיפור עבור השמרנים, אך הרפר לא הצליח להשיג רוב מוחלט. משמעות התוצאות היא שהשמרנים ממשיכים להיות תלויים באופוזיציה כדי להעביר החלטות חקיקה הרות גורל, בהן גם תקציב המדינה.

כעת מונה גוש השמאל 160 מושבים: הליברלים זכו ב-70 מושבים, "בלוק קוויבקואה" זכתה ב-50 מושבים ו"הדמוקרטים החדשים" קיבלו 40 מושבים. לכן, יכולות שלוש מפלגות השמאל להקים קואליציה יציבה, בתנאי שיצליחו להתגבר על המחלוקות ביניהן.

גורמים באופוזיציה אמרו כי הצעת האי-אמון עשויה לעלות עוד ביום שני, אך הרפר הצהיר כי יימנע כל הצבעה בפרלמנט עד 8 בדצמבר. "לאופוזיציה יש הזכות להביס את הממשלה בבחירות, אבל אין לסטפן דיון את הזכות לגנוב את השלטון בלי בחירות", הצהיר ראש הממשלה.

אם האופוזיציה תחליט לבסוף להביע אי-אמון בממשלה יאלץ הרפר להודיע על כך למושלת הכללית של קנדה, מישל ז'אן, המשמשת כנציגת הכתר הבריטי במדינה. לאחר מכן תכריע ז'אן אם להקדים את הבחירות או להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מפלגה אחרת.

המפלגה הליברלית אינה רגילה לבלות כל כך הרבה בזמן באופוזיציה, מאחר שהקנדים נוהגים להצביע באופן מסורתי למפלגות השמאל. ב-100

השנים האחרונות שלטו הליברלים במשך יותר מ-60 שנה. ראש הממשלה המיתולוגי של המדינה, פייר טרודו, ששלט בין 1968 ל-1984, היה דמות בולטת במפלגה הליברלית.  

אחת הבעיות הגדולות של השמאל הקנדי היא שהוא מורכב מארבע מפלגות. שלוש המפלגות הקטנות יותר, כמו "הדמוקרטים החדשים", נוגסות בציבור התומכים של המפלגה הליברלית הגדולה ומחבלות בסיכוייה לגבור על השמרנים.