כשהרומנטיקנית והסקפטית יצאו יחד לדייט
כשאני יוצאת לדייט צריך לדאוג עבורי לשני כסאות. זה לא שהוספתי על עצמי קילוגרמים עם בוא החורף, אלא ששתי דמויות מפתח מצטרפות לפגוש את הבחור, כאילו היו הזקנים מהחבובות: הן יושבות ביציע (אני מעדיפה לחשוב על זה כך מאשר חשש לסכיזופרניה קלה) ומביעות דעתן על כל צעד ושעל
הסקפטית שבי הסתכלה עליו וחשבה לעצמה – "מה הוא חושב לעצמו, שאנחנו בסרט תקופתי? תכף הוא יצלצל לאבא שלי ויבקש רשות ללוות אותי הביתה...". הרומנטיקנית הרימה ראשה ונזפה: "תהיי יפה ותשתקי. תהיי מנומסת ותגידי תודה. אולי מסתתר פה הרומנטיקן האחרון".
מאבק פנימי. ככה זה שהסקפטית והרומנטיקנית יוצאות יחד לדייט.
מסתבר שכשאני יוצאת לדייט צריך לדאוג עבורי לשני כסאות. זה לא שהוספתי על עצמי קילוגרמים עם בוא החורף, אלא ששתי דמויות מפתח מצטרפות לפגוש את הבחור, כאילו היו הזקנים מהחבובות: הן יושבות ביציע (אני מעדיפה לחשוב על זה כך מאשר חשש לסכיזופרניה קלה) ומביעות דעתן על כל צעד ושעל. בניגוד לפולניה טובה שהיתה יושבת בצד, בחושך ושותקת, הן יושבות בצד, אבל לשתוק? הן אפילו לא יודעות מה זה. וכך, בכל שלב בדייט ובשלבים שלאחריו הן פותחות פיהן ומדברות. אוי אלוהים, כמה שהן מדברות.
יצאו השתיים לפגוש בעלם חמודות. היה ערב נעים, לא שגרתי, השיחה קלחה, האנרגיות היו טובות, ואז.... הבחור נזכר בוורד שהכין מבעוד מועד, כאילו היה בתיה עוזיאל בטלוויזיית האנטי-מחיקון.
שיקנאו שאר רווקות העיר, ייתכן שהפעם פגשת בחור טוב
הסקפטית החלה לזמזם: "רק אל תקנה לי ורד באריזה של פרגמנט". כשסיימה את הבית הראשון של השיר, פנתה לחשוב: אלוהים אדירים, מה הוא חשב לעצמו? השעון שלו נתקע על המאה ה-18? גינוני החיזור שלו כוללים ורד, ומה הלאה? אולי ירדוף אחרי עם סנדל זכוכית בכל רחבי העיר והלא אני בכלל בחורה של מגפי זהב! ובכלל, מה אני אמורה לעשות עם הוורד הזה? להחזיק אותו ביד ולהיזהר לא להידקר מהקוצים? להסתובב בעיר עם איזה "אות קלון" שכולם יידעו שפגשתי בחור שמשום מה חושב שוורד אדום הוא דבר לגיטימי בדייט בעולם הציני והמנוכר בעיר הגדולה?
בשלב הזה הרומנטיקנית הרימה את ראשה ונזפה בסקפטית: "נו, אולי תשתקי כבר. חייכי, הגידי יפה תודה, וטופפי על עקבייך ברחוב משל היית גיבורת אגדת-ילדים, ולא מהסוג בו העלמות נדקרות בו מהמחט. ובכלל, שיקנאו שאר רווקות העיר, ייתכן שהפעם פגשת בחור טוב".
הסקפטית רצתה לקחת את הוורד ולהלום בבחור בראשו. הרומטיקנית רצתה להלום בראשה של הסקפטית.
בסופו של דבר, הוורד הגיע בשלום לאגרטל בבית, ואפילו הסקפטית החלה להתרגל אליו.
זיין במסווה של רומנטיקן!
כשהשאלה "אפשר ללוות אותך קצת?" נשאלה בתום הפגישה, הנורות האדומות במוחה של הסקפטית נדלקו והחלו להבהב כמו במועדון באייטיז עם עשן ואפקטים: הבחור רוצה לזיין!!! שוב נפלתי על בחור שבאמתלה של ג'נטלמניות רוצה ללוות אותי הביתה, בתקווה ללוות אותי לחדר המיטות. לא שיש לי בעיה עם זיונים חלילה, אבל למה כל התפאורה הרומנטית?! זיין במסווה של רומנטיקן!
הרומנטיקנית מיהרה לתת כדור הרגעה לסקפטית ואמרה שאולי מדובר בבחור מהסוג הישן, שלא רוצה לתת לבחורה ללכת הביתה בחושך, שכן מי יודע אילו בחורים מסתובבים ברחובות בשעת לילה מאוחרת. מה גם שאולי כדאי להאמין לו שהוא נהנה איתי ורוצה לגנוב עוד כמה רגעים של צחוק ושיחה, זה הרי לא כזה מוזר. הרומנטיקנית התעקשה להמשיך להאמין שיש בחורים שקודם רוצים להיכנס לה ללב, לפני שייכנסו לה לתחתונים, או כאלה שרוצים למקם אותה בשגרת בחייהם, לפני שימקמו אותה בסיטואציה שלא דורשת בגדים, אלא אם הם על רצפת החדר.
אין ספק ש... זוהי שקיעתה של הזריחה
בימינו, מה שיפה בתקשורת בין שני אנשים שנפגשים הוא הדרכים הרבות לתקשר. אם בימים עברו התקשורת הייתה מוגבלת לגזוז בקיוסק, הרי שהיום יש לנו טלפון, סמס, פייסבוק ועוד כהנה וכהנה. הפעם היה זה מייל שהתקבל שהזמין אותי לראות את השקיעה לרחש הגלים.
כשהסקפטית מקבלת כזה מייל, ברירת המחדל שלה הוא לפלוט: "נו באמת!!!". התגובה הבאה שלה תהיה "נו די!!!". ואז היא מתחילה לחשוב בקול רם, כדי שגם הרומנטיקנית תשמע אותה: "או שלבחור הזה יש מנוי לספרייה שמחזיקה רק רומן-רומנטי של דניאל סטיל, או שניתקו אותו מערוצי הכבלים והערוץ היחיד שיש לו בבית זה ויוה".
הרומנטיקנית, כהרגלה, לא נשארה חייבת וטענה שבימים של דייטים פלצניים ובחורים שמנסים להרשים בהפקות גרנדיוזיות, מדובר בבחור שכל מה שהוא צריך זה אותה, את האישיות המלבבת שלה ואת שיערה המתבדר ברוח. זו מחמאה גדולה שבחורה יכולה לקבל.
הסקפטית גלגלה עיניה והזכירה לרומנטיקנית שההודעה שהגיעה מצאה את דרכה במייל, מה שאומר שאת פעולת ה"קופי-פייסט" יכול אותו בחור לעשות ברגעים אלה ממש לעוד מספר בחורות, שגם יחשבו שהן מיוחדות וברגעים אלה מתלבטות איזה סוודר לקחת כדי שלא יהיה להן קר על החוף.
הרומנטיקנית שתקה. לפעמים אפילו לה אין מה להגיד.
"אני אביא את היין, את תביאי את עצמך"
לא פעם הזכרתי בחורים שמזמינים עצמם לטריטוריה ביתית. למען הסדר הטוב, גם הסקפטית וגם הרומנטיקנית שונאות להיפגש בחוץ: בבית הקפה יש אווירה מלחיצה, בבר יש עשן ובגינה הציבורית קר. טריטוריה ביתית היא המקום ששתיהן מרגישות בה נוח, עם המוזיקה שהן אוהבות וכיסוי הספה המזעזע מהנדוניה של סבתא. אבל, וזה האבל הגדול, מה קורה כשהבחור מזמין את עצמו?
הסקפטית שוב מדליקה את הנורות, אלה שעוד לא נשרפו מההבהובים הקודמים, ואין לה שום ספק בדבר: הוא אולי מזמין עצמו, ואחרי ששלף את קלף הוורד, ישלוף את קלף בקבוק היין, אבל אין ספק שהסיכוי הוא שהבחור מקווה שעם הוצאת הכוסות מהארון תתרחש הוצאת הקונדומים והשפתיים ימצאו עצמן עוברות מפעילות לגימת היין לפעילות אחרת. ככה זה - ככה בחורים חושבים וככה בחורים מקווים. הסקפטית לא נגד פעולות כאלה, חלילה, היא פשוט סקפטית לגבי בחור שרצונו להכיר את כל כולה ולא רק את ההלבשה התחתונה שלה, והזמנה שכזו גורמת לה להמשיך להיות סקפטית לגבי מציאת בחור שפיו ומעשיו שווים.
הרומנטיקנית, לעומת זאת, מריחה ניחוחות איטלקיים: "את מבינה", היא טוענת כלפי הסקפטית, "הבחור רוצה להכיר אותך באמת. בלי כל הרעש של החוץ. רק את והוא. הוא לא שיגרתי, הוא לא ייקח אותך לבית קפה בו תבהו זה בזו, תדונו במידת סמיכות הקצף של הקפוצ'ינו ותתווכחו מי ישאיר את הטיפ. את עושה לו את זה מספיק כדי שתפגשו סוליקו, את והוא והאנרגיות שעוברות ביניכן. וכבר אמרו לפניו: 'אני שיכור ולא מיין ידידיי, אני שיכור ממה שרק רואות עיניי'."
ובכלל, למה הסקפטית מוטרדת מזה שהוא מזמין עצמו לזיון? אם לצטט את ידידי י', הרי שבחורה לא צריכה להיות מוטרדת שמישהו רוצה לזיין, היא צריכה להיות מוטרדת כשהוא לא רוצה...
כרגע לא ברור מי מהן מנצחת בדיון ומחזיקה במדליית הזהב. זה משתנה ביום, בשעה ובהתאם לבחור שאיתו הן יוצאות לדייט. אני יודעת שאצל כל אחד מאיתנו קיים בוודאי הרצון שהסקפטית תפסיד, שכן היא נשמעת מרגיזה. נראה שהיא נוקשה, קטנונית, דורשנית ו(אולי קצת) פסימית, בעוד שאת הרומנטיקנית קל לרצות ולרגש.
אבל פה בדיוק הטעות. הרומנטיקנית צריכה מחוות רומנטיות ואקטים אביריים כדי להיות מרוצה. הסקפטית? היא לא צריכה מחוות, מתנות, סיסמאות ושאר ירקות. כל שהיא רוצה הוא את הבחור עצמו בתלת מימד, כמות שהוא. זה הכל.
זה אולי לא הרבה לבקש, אבל בשבילה זה המון.
לפנייה לכתב/ת 
