בהדרגה צצו סביבי עוד אנשים נשאי HIV
חלקם סיפרו לי כבדרך אגב, ולגבי חלקם זה "התגלה" לי על ידי אנשים אחרים. חלקם נדבקו בגלל טעות שלהם, חלקם נדבקו בגלל טעות של בן זוג, אבל המכנה המשותף הוא שעל כולם "לא רואים". אז לכו להיבדק ושימו קונדום!
אחד הדברים שאני זוכר מתשדירי השירות בטלוויזיה בילדותי הוא הפרסומת ששודרה אז: “כשאתה שוכב עם החברה שלך, אתה שוכב עם החבר של החברה שלך, ועם החברה של החבר של החברה שלך, ועם החבר של החברה של החבר של החברה שלך... ואולי לאחד מהם יש איידס?”.
איידס היה אז מין משהו מוזר, שאתה יכול לקבל רק כשאתה מקיים יחסי מין קבוצתיים עם החברים והחברות של החברה שלך, והדרך הכי טובה להימנע מזה היא לשכב רק עם החברה שלך ולא עם כל הג'מעה שלה.
איפשהו, כשגדלתי, ויש יאמרו גם התבגרתי, המילה איידס קיבלה תוכן ומשמעות אמיתיים. פתאום, איידס היתה מחלה של נרקומנים, שמזריקים זה לזה סמים עם מזרק מלוכלך ומעבירים את הגועל נפש הזה ביניהם, ואז זורקים את המזרקים על החול בחוף הים ובגלל זה מסוכן ללכת בחופים מסויימים בלי נעליים, אפשר להידקר ולחטוף איידס, שזה ממש הרבה יותר גרוע משפעת.
חשבתי לעצמי שמזל שאני מאוהב בחברה הכי טובה
עוד מבט:
שימו כפפות, שימו קונדום, כן, גם אתן, לסביות
ענת אבישר
כשיצאתי מהארון שמחתי שאני נפטרת מגלולות ומקונדומים. נשים בכלל, ולסביות בעיקר, נחשבו קבוצת סיכון הנמוכה ביותר לאיידס. יחסי מין לסביים כמעט אינם כוללים אמצעי הגנה כלשהם, אבל הדבר חושף את הלסביות למחלות, כולל איידס
ואז הגיע עידן החינוך המיני: איידס הפסיקה להיות מחלה של נרקומנים שמועברת במזרקים בים והפכה להיות מחלה של הומואים. ההומואים האלה מקבלים אותה כשהם שוכבים עם הרבה פרטנרים במסיבות ובגנים ציבוריים או במקלטים נטושים. ואתם, אתם יכולים להיזהר מהמחלה הזאת אם פשוט לא תהיו הומואים. אפילו סבתא שלי סיפרה בזמנו לאבא שלי ש"אוי, אל תשאל, היה היום את המצעד הזה של החולי איידס פה ברחוב". אז כמובן שחשבתי לעצמי שמזל שאני מאוהב בחברה הכי טובה שלי ושאין סיכוי שאני הומו, למרות מה שקרה עם הבחור ההוא בשנה האחרונה, כי אז כנראה שיהיה לי איידס ואני אמות מוות נוראי.
התפישה הזאת התחילה להשתנות כשבתיכון התחילו לטפטף לנו על הדבר שנקרא "קונדום", שיכול למנוע כל מחלה, החל מההתנפחות של הבטן לתשעה חודשים אצל נשים, וכלה במילה האיומה הזאת, איידס, שזה הרבה יותר גרוע מהריון, כי מזה גם מתים בייסורים ובבדידות. כל אזכור של סקס ליד אמא שלי, מורה ואם בישראל, מיד הקפיץ את מילת הקסם "קונדום", ואני הייתי מגיב בנהמה טינאייג'רית אופיינית ונעלם אדום לחדר שלי.
ועדיין, למרות כל הדיבורים האלה על איידס, וכמה שזה מסוכן, מעולם לא פגשתי איש אמיתי, כזה שנדבק באיידס ואסור לי לנשק אותו כי זה מדבק, ושבכלל, אולי עדיף לא להיקשר אליו כי הוא גם ככה ימות עוד מעט.
כמה שנים מאוחר יותר התחלתי "להסתובב", כפי שקוראים אצלנו, לפעמים בזלזול מעושה, להיכרות עם הרבה הומואים אחרים ובילוי במסיבות ובפאבים של הומואים. בעצם ה"הסתובבות" (או "ההתערבבות") הכרתי עוד הרבה הומואים. למרבה ההפתעה, כולם היו "בריאים" (חוץ מהעובדה המצערת שהם הומואים, יש יאמרו), והמילה איידס לא עלתה מעולם על דל שפתם, מלבד אולי צקצוק מתחסד לגבי חולי איידס, שחובה עליהם ללכת עם שלט גדול שמזהיר את הגבר הפוטנציאלי שמתקרב אליהם שהם פצצת זמן מתקתקת, תוך כדי שיחה ערה על היתרונות שבקיום יחסי מין לא מוגנים מול החסרונות שבכך (פצצת זמן מתקתקת, כבר אמרנו?).
זה היה כנראה עניין של זמן עד שהבועה הבורגנית שלי תתפוצץ לי בפרצוף, ברגע הכי לא צפוי. בעודי יושב לי במשמרת לילה בעבודה, שיחה אונליין עם בחור אחד שיצא לי להכיר זמן מה אודות יום האיידס הבינלאומי הממשמש ובא התגלגלה לה לשיחה אודות היחס לנשאים והפחד הקמאי שיש לכולנו מהידבקות. אני מצידי ציינתי שאני בחיים לא הייתי שוכב עם נשא איידס, ושהמחשבה על קונדום שנקרע בטעות, או איזה חתך מיקרוסוקופי כתוצאה מדלקת חניכיים הוא מה שידון אותי לחיי בידוד, חיים אומללים של סבל יומיומי ומתמשך. הוא מצידו טען שאם הייתי בחו"ל, בעיקר באירופה, וקיימתי מגע מיני עם מישהו, רוב הסיכויים שבאחד המקרים קיימתי מגע מיני עם נשא, מכיוון שאחוזי הנשאות באירופה בעלייה מתמדת. תוך כדי השיחה המשכתי בענייניי, בטיפול בענייני המשמרת ובשיחות אחרות, כשהוא ממשיך וטוען שאין שום סכנה ביחסי מין מוגנים עם נשאים, ושהוא תמיד שומר על עצמו כך שהוא לא יהווה סכנה.
זה לא נפל עלי, זה נפל עליו, הוא המסכן ועליו צריך לרחם
עוד מבט:
ג' ענה לי ללא היסוס שהוא אכן נשא איידס
פיטר פן
פגשתי אותו בניו-יורק, נחמד, בעל גוף מוצק, והכי חשוב – עיניים ירוקות שעוד לא ראיתי כמותן. כן, עיניים זו החולשה שלי. אבל מה אני אמור לעשות עכשיו?
אבל... רגע, עצור שנייה, חזור, מה? למה שהוא יהווה סכנה? זה היה השלב שבו נהייתי לבן, ואמרתי לבחורה שישבה איתי במשמרת שאני עולה שניה לגג לעשן סיגריה. לא, לא יכול להיות שזה נפל עלי ככה. כל משך הפסקת הסיגריה טיילתי חסר מנוחה, עם ידיים רועדות, וניסיתי להכניס את עצמי לפרופורציות – זה לא נפל עלי, זה נפל עליו, הוא המסכן, ועליו צריך לרחם. ומצד שני, אני מכיר אותו כבר זמן מה, והוא לא בדיוק בן אדם שצריך לרחם עליו. עישנתי את הסיגריה עד לפילטר וירדתי חזרה, להתמודד עם ההודעות שמחכות לי. ההודעה הראשונה שחיכתה לי היתה 'אתה בסדר?'. 'כן, אני בסדר', אמרתי, 'אבל איך אתה?'. אז כן, למרבה ההפתעה, אותו בחור שהכרתי הוא עדיין אותו בחור, רק שעכשיו אני יודע שהוא לוקח כדור אחד ביום.
לאט לאט התחילו לצוץ סביבי עוד ועוד אנשים שגיליתי שהם נשאים. חלק מהם סיפרו לי כבדרך אגב, ובחלק מהמקרים זה "התגלה" לי על ידי אנשים אחרים. חלקם נדבקו בגלל טעות שלהם, חלקם נדבקו בגלל טעות של בן זוג זה או אחר, אבל המכנה המשותף הוא שעל כולם "לא רואים". כולם מנהלים את החיים שלהם כרגיל, מלבד כדור או שניים ביום ובדיקות דם תקופתיות כדי להקפיד על כך שהנגיף לא יתפרץ ולא יסכן אותם.
יכול להיות שהחיים הקלים האלה הם אחת הסיבות לעליה הדרסטית במספר הנשאים. אותה שאננות שמאפשרת הרפואה המודרנית. אבל הבעיה הגדולה ביותר היא דווקא החוסר במודעות. אנשים שלא נבדקים, אנשים שחושבים שאם הם מכירים את האדם זה בסדר לוותר על קונדום, בחורות שחושבות שגלולה היא הפתרון האולטימטיבי להכל ואיידס היא מחלה של הומואים בלבד ואנשים שרוצים לנקום בכל העולם ולא דואגים לשמור על עצמם ועל הפרטנר או הפרטנרית שלהם.
אני לא חושב שכל אחד צריך לבוא ולהתוודות בפני כל פרטנר מיני שלו על עובדת היותו נשא. במצב החברתי של היום, הדבר כנראה יגרום לאותם אנשים סבל בל יתואר, שגדול יותר מהמעמסה שגורם הנגיף. אבל חשוב שכל אחד מכם, מכן, מאיתנו, ידע בדיוק מה מצבו – האם הוא נושא את הנגיף או לא, ואם כן, מה מצבו הבריאותי ואיך הוא יכול לשמר את בריאותו התקינה ולחיות חיים מלאים ומשעממים עד מוות בשיבה טובה.
יום האיידס הבינלאומי הוא תזכורת טובה ללכת להיבדק. ברחבי הארץ יש מרכזי בדיקות אנונימיים שמאפשרים לכל אחד ואחת להיבדק ללא צורך להזדהות. ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת לקבל תוצאה מהימנה לאחר חצי שעה ולחסוך לנו את הצורך בהמתנה מורטת העצבים. גשו, היבדקו, דעו את מצבכם, אבל יותר חשוב – אף פעם אל תוותרו על קונדום. נכון, זה לא ספונטני, זה מקהה את הרגישות, אבל כמה אחוזים פחות בהנאה מול חיים שלמים תחת עננת הנגיף, במה תבחרו?
לפנייה לכתב/ת 
למרבה ההפתעה, כולם היו "בריאים"
ציור: רפי פרץ
סמל המלחמה באיידס
מומלצים
