מהמרים על הפנסיה? המדינה תשלם!
פרשנות: רשת הביטחון הפנסיוני, כמוה כהימורי טוטו-לוטו, אך במקום שהמהמר מפסיד, המדינה מפסידה ומשלמי המסים איתה; ככה זה כשממציאים "השקעות פלא"
אני מקים קופת גמל. אני יודע, ימים לא קלים בשוק, המשקיעים בורחים, דמי הניהול יורדים, אבל הקופה שלנו תהיה משהו מיוחד, אז תקראו טוב, אולי בכל זאת תרצו להשקיע את הפיצויים שלכם אצלי.
- "חגורת הצלה
" למשק
הקופה שלי תשלב את המגמה של מועדון "אקסקלוסיבי" ממש כמו הקולוסאום המחודש עם מודל השקעות ייחודי.
וועדת קבלה מיוחדת תסנן את החוסכים שנהיה מוכנים לקבל. אצלנו יתקבלו רק בני 60 ומעלה, או אולי בני 55, נראה, בהתאם להתפתחויות במשק (איזה משפט חזק זה, אה?), ורק משקיעים עם פחות ממיליון שקלים, או אולי לא, גם זה, בהתאם להתפתלויות הממשלתיות. האמת ניקח כל מי שאולמרט יקבע ש"הוא זכאי" - לפחות לרשת ביטחון.
מודל ההשקעות שלנו חסין לתנודתיות בשוק ההון, ושום משבר כלכלי לא מסכן אותו. תודו שזה שוס. אין ספק שאנשי השיווק והפרסום יאהבו את המסר. איך נעשה את זה? קופת הגמל שלנו תשקיע במיטב מפעלי הלוטו, טוטו, פיס, מרוצי סוסים וגמלים מאוסטרליה ועד סודן. גם אם ת"א 25 ירד ל-25 נקודות, אנחנו לא נפגענו.
את ההפסד - תממן המדינה
נכון שהערך הנוכחי הנקי של השקעות אלה במצבן ה"טהור" הוא שלילי, הרווח פשוט לא מפצה על הסיכון. אבל במודל שמציע הצמד עיני- אולמרט יש מנגנון נפלא: אם נרוויח - הרווח כולו שלנו - פטור ממס. אם נפסיד, כצפוי, הרי שההפסד יהיה לא יותר מ-10%. את השאר – תממן המדינה. עם המדינה הערך הנוכחי של טוטו-לוטו או בעצם של כל השקעה הזויה – כבר חיובי ממש.נשמע מופרך? אולי, אבל אין שום מניעה ממנהלי קופות הגמל לבצע השקעות כאלה – וגרועות מהן. אם נשפוט על פי חלק מהנכסים בתיקים הקיימים, מנהלי ההשקעות השקיעו כבר בנכסים יותר משונים מהלוטו של ארגנטינה, או מרוצי הגמלים בירדן. הסיבה: כשהיה רווח הם היו שותפים בכירים, וכשהגיע ההפסד? בזה הם לא שותפים. מישהו הפסיק לשלם עמלות?
צמד המושגים "מוסרי" ו"שוק ההון" נראה כחיבור משונה, אבל "מוסר" במובן של "שכר ועונש" הוא הבסיס שעליו נשען התמחור הכלכלי כולו. חלק גדול מהמחלה שפשטה בשווקים היא תולדה של ניסיון לנתק את הקשר בין סיכון לתשואה והמצאת "השקעות פלא" נטולות סיכון.
"לא תודה, על המיליון הזה אני אוותר"
השוק לא העניש את יצרני איגוחי המשכנתאות, הוא לא העניש את ממנפי המגדלים בלאס-וגאס ובוקרשט ולא את מנהלי ההשקעות שלקחו סיכון גבוהה תמורת רווחי שיערוך מיידיים. את מנהלי ההשקעות אני לא מאשים. גם הם גדלו על ברכי "בעיית הסוכן". כשתגמלו אותם על רווחי היום, והניחו להם לטאטא את הסיכון למחר, לא ציפיתי מאף אחד להגיד "לא תודה, על המיליון הזה אני אוותר".
רשת הביטחון תעודד בדיוק את ההתנהגות ששפכה שמן על מדורת המשבר. אם המדינה מחפשת דרך בדוקה להעביר הרבה כסף למעט אנשים, שתפרוש רשת בטחון. את הבעיה של הפנסיונרים צריך לפתור ואפשר לפתור, אבל לא כך. בעניין השותף לקופה שלי, אני כבר לא צריך. כבר מצאתי פראייר, קוראים לו המדינה.
עדו קאליר הוא מומחה למימון, אג"ח, חיסכון ארוך טווח, תכניות פנסיה ורגולציה של שוק ההון ומרצה בביה"ס למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל.
לפנייה לכתב/ת 
