השמאל מתחיל ברגל שמאל
התבשמות עצמית מ"צדקת הדרך" אינה דרך יעילה להתמודדות עם מגמות המאפיינות את הבוחר או לשינוי שלהן
ההתארגנות החדשה סביב מרצ בניסיון להפיח רוח חיים בשמאל הישראלי ההולך ומידרדר באורח עקבי מזה כעשור ומעלה ראויה להערכה, ולו בשל הכוונות הרצויות של יוזמיה ומשקלם הסגולי בחברה הישראלית. עם זאת, ניתוח מפוכח של סיכויי ההצלחה של ניסיון זה מבחינה אלקטוראלית, מוביל למסקנה כי הם אינם גבוהים ביותר אם לנקוט בלשון המעטה.
ראשית, בסיס התמיכה בשמאל בקרב ציבור הבוחרים היהודי הוא צר ביותר. על פי נתוני מדד השלום והמלחמה לחודש נובמבר, שיעור המזהים עצמם כשמאל במישור המדיני-בטחוני עומד על כ 15% - השיעור הנמוך ביותר שנרשם בסקרי המדד מאז אמצע שנות ה-90 של המאה שעברה. לשם השוואה, 30% מציבים עצמם במרכז ו-43% בימין. יתר על כן, להוציא אחוזים בודדים, קבוצה קטנה זו של המזדהים לשמאל שייכת רובה ככולה למצביעי מרצ והעבודה. כלומר, בין שתי מפלגות אלה מתנהלת תחרות של "סכום אפס", כך שהאחת – כנראה מרצ - יכולה לגדול בעיקר על חשבון השנייה.
שנית, העובדה שמחנה השמאל מורכב רובו כולו ממצביעי מרצ והעבודה אין פירושה שציבור זה מזדהה כולו כשמאל. כך, כשליש ממצביעי מרצ בבחירות הקודמות מגדירים כיום עצמם כמרכז (אף אחד אינו משייך עצמו לימין), שעה שבקרב מצביעי העבודה 35% מזדהים כמרכז ו-4% אף כימין. יש לשער כי קבוצות אלה לא ימהרו להצטרף ליוזמה החדשה ויתנו כנראה את קולם לקדימה.
שלישית, ואולי חשוב יותר, ההרכב של מנהיגות מרצ, כמו גם של הדמויות הבולטות שנטלו חלק ביוזמה השמאל החדשה, אינו מעיד על ניסיון של ממש לפרוץ מעבר לגבולות ההרכב החברתי המסורתי של מצביעי השמאל ועל מודעות ורגישות לטרנספורמציה שחלה במבנה החברתי ובתפיסות העולם השוררות בחברה הישראלית בשני העשורים האחרונים.
במיוחד יש להדגיש את חוסר הרגישות של השמאל להתחזקות המגמה של לאומיות-יהודית, שלא כאן המקום לנתח את סיבותיה. מגמה זו משותפת למרבית הקבוצות מהן בנוי הפסיפס של החברה הישראלית, והיא אחד הגורמים החשובים ביותר לנטישת השמאל על ידי ציבורה בוחריו המסורתי. כך גם בקרב הקבוצות מהן באו עיקר מצביעי השמאל – חילונים, אשכנזים, משכילים ובעלי הכנסות בינוניות ומעלה, ששוב אין אחיזתו איתנה כבעבר.
לדוגמא, רק כרבע מהציבור החילוני מגדיר עצמו כיום כשמאל, שעה ש 35% מזדהים כמרכז ו-30% כימין. בדומה ובאופן בולט יותר מבין בעלי השכלה גבוהה (על תיכונית ומעלה), 17% רואים עצמם כשמאל, 31% כמרכז ו-44% כימין. כמובן שבמגזרים אחרים דוגמת עולי ברית המועצות לשעבר והציבור הלא-חילוני, הפערים לטובת המרכז והימין גדולים הרבה יותר.
המסקנה העולה מכל זאת היא שהנהגת מרצ ותומכיה החדשים אינם רואים נכוחה לאן נושבת "רוח התקופה" בחברה הישראלית או, לחילופין מתעלמים ממנה, כפי שניתן ללמוד מההרכב החברתי והפוליטי של קבוצת אליטה זו. התבשמות עצמית מ"צדקת הדרך" אינה דרך יעילה להתמודד עם המגמות המאפיינות את הבוחר הישראלי או לנסות לשנות אותן.
פרופ' (אמריטוס) אפי יער, אוניברסיטת תל אביב
לפנייה לכתב/ת 
