אייזיק אסימוב: ההיסטוריון של העתיד
אייזיק אסימוב נחשב לאחד משלושת הסופרים הגדולים של המדע הבדיוני. יותר מכולם, הוא ידע לנצל את העתידנות לדיון בסוגיות נצחיות, כמו דת מול מדע ובחירה חופשית מול גורל
אייזיק אסימוב נחשב לאחד משלושת ענקי סופרי המדע הבדיוני, יחד עם ארתור סי. קלארק ורוברט היינלין. הסיפורים שכתב זכו לפרסים ולתארי כבוד, וסדרות הספרים שלו נחשבות עד היום לקלאסיקות וזוכות לאזכורים ולחיקויים אין ספור. התקופה בה כתב, משנות הארבעים של המאה העשרים ועד שנות התשעים, נחשבת לתור הזהב של ז'אנר המדע הבדיוני. הוא נחשב גם לאחד הסופרים הפורים ביותר בהיסטוריה: באמתחתו לא פחות מחמש מאות ספרים.
אסימוב נולד ברוסיה ב- 1920 ליהודה ורחל אסימוב. אסימוב היה יהודי, דיבר יידיש שוטפת והיה אתאיסט מושבע. כשהיה ילד קטן היגרו הוריו לארצות הברית ופתחו שורה של חנויות לממתקים בניו-יורק. בחנויות אלו היה מקובל למכור גם מגזינים זולים, ושם התוודע אייזיק לראשונה לסיפורי המדע הבדיוני.
הקריירה הספרותית של אסימוב הייתה הצלחה מסחררת כבר מתחילתה. הסיפור הראשון והשני שהגיש לפרסום במגזין מדע בדיוני נדחו על ידי העורך, אבל השלישי התקבל בהיותו בן 19 בלבד. בשנת 1968 כתב את הסיפור "שקיעה", שזכה בתואר "סיפור המדע הבדיוני הקצר הטוב ביותר בכל הזמנים".
לאגאש: כוכב ללא לילה
'שקיעה' (Nightfall), מספר את סיפורם של תושבי כוכב הלכת לאגאש. כוכב הלכת נמצא במערכת מורכבת של כוכבים, ולכן יש לו שש שמשות. כתוצאה מכך הלילה לא יורד על לאגאש: ישנה לפחות שמש אחת בשמיים בכל זמן נתון ובכל נקודה על פני הכדור. מנקודת מוצא זו יוצא אסימוב למסע שחוקר את ההשלכות שיש למצב מוזר זה על החברה האנושית. אסימוב כתב, כפי שהוא עצמו הגדיר זאת, 'מדע בדיוני חברתי'- הוא התעניין תמיד באופן שבו בני האדם מגיבים להתפתחויות טכנולוגיות ובקונפליקטים שעולים מהן. להוציא את ספריו המוקדמים, ברובם המכריע של ספריו אין ולו חייזר אחד.
מכיוון שאין לילה על לאגאש, תושביו לא מודעים לכך שישנם עוד כוכבים בשמיים מסביבם. מדע האסטרונומיה מנוון ולא מפותח והפיזיקה, "מלכת המדעים", היא מדע זניח יחסית בלאגאש. כתוצאה מכך לא נתגלו שם חוקי טבע בסיסיים, כמו כוח המשיכה האוניברסלי וחוקי ניוטון, באותה מהירות שבה נתגלו בכדור הארץ.
נקודת מוצא זו משמשת את המחבר על מנת להדגים עד כמה חשובה הייתה האסטרונומיה להתפתחותו של המדע בכדור הארץ. מושגי הזמן שלנו קשורים באופן הדוק לתנועת גרמי השמיים, ואלמלא האסטרונומיה, ייתכן מאוד שהמדע והטכנולוגיה היו נחשלים.
סורה חושך, הלאה שחור!
המדענים בסיפור "שקיעה" מגלים שתי תגליות מפתיעות כמעט בו זמנית. הראשונה מראה, שמדי אלפיים שנה מתרחש ליקוי חמה נדיר שבמסגרתו מוסתרות כל שש השמשות מאחורי הירח (הבלתי ידוע, עד כה) של לאגאש, וכוכב הלכת צולל לתוך לילה חשוך שנמשך כ-12 שעות. התגלית השנייה מראה שמדי אלפיים שנה מתרחש אירוע קטסטרופלי על לאגאש שגורם למחיקה כמעט טוטלית של הציוויליזציה. האסונות הללו מתרחשים באופן מחזורי וקבוע, כפי שמעידים שרידיה של עיר עתיקה, שמראים כי במשך עשרות אלפי שנים היא נהרסה ונבנתה מחדש כל אלפיים שנה.
עד מהרה מגלה פסיכולוג את הקשר שבין שתי התגליות הללו, והוא מבין שמי שאחראי ל"אסון הטבע" המסתורי הזה הוא למעשה בני לאגאש עצמם. החשכה אינה מצב טבעי על לאגאש, ואין אחד שמסוגל לסבול חושך מוחלט ליותר מכמה דקות רצופות. כשהלילה יורד בפתאומיות כזו על הכוכב כולו נתקפים התושבים ההיסטריים בשיגעון, שורפים מכל הבא ליד רק כדי לגרש את החושך והתרבות האנושית כולה עולה בלהבות.
המדענים, שמבינים שאינם יכולים למנוע את רוע הגזירה, מנסים לשמר את הידע שנצבר במחזור התרבות הנוכחי כדי להעבירו לאנשי המחזור הבא ובכך, אולי, לשבור את שרשרת ההרס האכזרית הזו. מי שמפריעים להם הם חברי קבוצה דתית שהספרים העתיקים שלהם מנבאים את בואו של סוף העולם בכל אלפיים שנה. מי שכתבו את ספרי הנבואה הם היחידים שהצליחו לשמור על שפיותם במהלך האפלה הארוכה: הילדים, השוטים והשיכורים. כל שאר הספרים והכתובים אוכלו בתבערת הטירוף.
קבוצה דתית זו מבטאת מוטיב חוזר בספריו של אסימוב והוא הסלידה מהדת. אסימוב ראה בעיני רוחו מאבק אדיר, שהתחולל בעולם, בין אנשי דת למדענים. "איפה ישנו גן העדן שבו ניתן לכתוב, לחקור, לקיים שיחות מעניינות, לחקור תופעות מדעיות מעניינות?" שאל אסימוב, והשיב לעצמו - "עדיין לא שמעתי על גן עדן שכזה".
פסיכוהיסטוריה ועתיד האנושות
כבוד נוסף נפל בחלקו של אסימוב כשסדרת ספרים שכתב, סדרת "המוסד", זכתה בפרס "סדרת המדע הבדיוני הטובה ביותר בכל הזמנים" בשנת 1965 (ובכך עקפה את 'שר הטבעות' של טולקין). סדרת "המוסד" (Foundation) עוקבת אחרי ההיסטוריה האנושית במשך כעשרים אלף שנים, כשהאנושות כבר התפשטה לכל מרחבי הגלקסיה ואוכלוסייתה מונה טריליונים רבים. בסדרה מודגש הרעיון שבני האדם הם יצורים בלתי צפויים שלא ניתן לחזות את פעולתם מראש, אבל ייתכן שהתנהגותם של מיליארדי בני אדם דווקא כן ניתנת לחיזוי.
באמצעות שימוש בכלים מתמטיים, סטטיסטיים וניתוח פסיכולוגי של האדם הממוצע, ניתן לצפות את תגובתן של מסות גדולות של אנשים. אסימוב מכנה את המדע החדש הזה "פסיכוהיסטוריה", והוא מעניק לדמות הראשית של הסדרה - הפסיכוהיסטוריון הארי סלדון - את היכולת לחזות את עתיד האנושות עשרות אלפי שנים קדימה ובעקבות זאת גם את היכולת לתמרן את ההיסטוריה העתידית של האנושות לכיוונים שרצויים לו. סלדון נעזר בשליטה זו כדי להסיט את האנושות מאסון מתקרב: הוא יוזם את הקמתו של ארגון מדעי ("המוסד") שמטרתו לאסוף ולשמר את כלל הידע האנושי, כדי לאפשר את פריחתה של התרבות הגלקטית לאורך אלפי השנים הבאות.
אסימוב נשען כאן על רעיון מדעי מוכר: התרמודינמיקה הסטטיסטית, ענף בפיזיקה שעוסק בניתוח התנהגותם של כמויות גדולות של אטומים וחלקיקים אחרים. כמו בפסיכוהיסטוריה, נקודת המוצא של התרמודינמיקה הסטטיסטית היא שאין דרך מעשית לעקוב אחר מסלול תנועתו של אטום בודד, אבל מהיכרות של החוקים הבסיסיים ששולטים בהתנהגותו של האטום הבודד, והכלה שלהם על מיליארדי אטומים ניתן בהחלט לחזות איך יתנהג החומר במצבים מסוימים. אם נחמם גז בתוך בלון, לדוגמה, אין לנו שום סיכוי לדעת כמה מהר ינוע כל אטום ואטום של הגז. אבל בתור קבוצה, ניתן להעריך בדיוק רב מה תהיה התפלגות המהירות בין האטומים - דהיינו, כמה אטומים ינועו מהר וכמה ינועו לאט. מתוך ידע זה, אפשר לחשב מה יהיה הלחץ שיפעיל הגז על דפנות הבלון, למשל, או מה תהיה הטמפרטורה שלו. הפסיכוהיסטוריה, אם כן, מפעילה עקרונות אלה על אנשים במקום אטומים ולפיכך מאפשרת לחזות את העתיד.
רעיון הפסיכוהיסטוריה איפשר לאסימוב לעסוק בדילמות מרתקות. כמו, האם האדם הוא אדון אמיתי לגורלו, או שהכל קבוע מראש? הדמויות בסדרה מתלבטות בשאלה האם בכלל יש טעם בפעולות שהן עושות, או שהן רק בובות מתוכנתות שנשלטות על ידי הארי סלדון והפסיכוהיסטוריה שלו.
מבחינה זו ממשיך אסימוב את הוויכוח התיאולוגי עתיק היומין לגבי מידת חופש הפעולה שנותן אלוהים לאדם: אם אלוהים הוא כל יכול ומסוגל לקבוע את העתיד, האם לאדם יש בכלל עצמאות כלשהי? או במילים אחרות, אם אנחנו חוטאים - האם אנחנו אשמים באמת, או שאלוהים קבע מראש שאנחנו נחטא ולכן אין טעם בכלל לנסות ולרצות אותו. הפיזיקאי סטיבן הוקינג העיר בעניין זה פעם שמניסיונו, גם האנשים שמאמינים בכל לבם שהגורל ידוע וקבוע מראש - עדיין מסתכלים ימינה ושמאלה כשהם חוצים את הכביש.
אייזיק אסימוב הלך לעולמו בשנת 1992. רק עשר שנים מאוחר יותר גילתה אשתו לעולם את סיבת המוות - איידס. אסימוב קיבל עירוי דם שהכיל את הנגיף במהלך ניתוח מעקפים שעבר כמה שנים קודם לכן. הוא רצה לצאת בהצהרה פומבית על המחלה, אבל רופאיו שכנעו אותו להסתיר אותה כדי שמשפחתו לא תסבול מסטיגמות ומנידוי חברתי.
הוא הרבה לתת עצות לסופרים מתחילים והיווה השראה להמוני כותבים בעולם כולו. "אם אתה לא מצליח להיות סופר מדע בדיוני משובח" אמר פעם, "תמיד תוכל להסתפק במקצועות נחותים יותר כמו מנתח, שופט בית המשפט העליון, או נשיא המדינה".
רן לוי, מהנדס אלקטרוניקה וסופר, מגיש את הפודקאסט "עושים היסטוריה !" - על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה. הכתבה המלאה התפרסמה בגיליון דצמבר של "גליליאו "
לפנייה לכתב/ת 
