בואו נלמד את הנוער לעשות סקס כמו שצריך

2. הנח את הקונדום על קצה הפין הזקוף וודא שהטבעת הינה חיצונית

3. גלגל בחופשיות את החלק המקופל על איבר המין

4. לאחר הפליטה הוצא מיד את איבר המין

בואו נדבר על סקס

אנשים חושבים על סקס. אנשים עושים סקס. אנשים אוהבים סקס. אבל אנשים לא מדברים על סקס. לא בפומבי, בגלוי, כמו שהם מדברים על הכלכלה, למשל. לא עם הילדים שלהם, כמו שהם מדברים על נימוסי שולחן, למשל. רק בחדרי-חדרים, עם אנשים קרובים, ברמיזות, הם מרשים לעצמם להיפתח.

לא הביישן מלמד

כאן אנחנו חוזרים לנושא החינוך המיני בבתי הספר: לדעתי יש כאן פיספוס ענק. הרי סקס משפיע על חייהם של רוב האנשים הרבה יותר מטריגונומטריה, למשל. אז נכון - מלמדים על מחלות מין ועל אמצעי מניעה, שזה דבר חשוב וכבר הוכח כיעיל בהורדת שיעור המחלות וההריונות הבלתי-רצויים. אבל סקס הוא כל-כך הרבה יותר מזה, ואזהרות טכניות ומשמימות מפיהם של מורים נבוכים הן דבר רחוק מאוד מהאידיאל. חינוך מיני בישראל הוא עובדתי, יבש, ועוסק במין כמעין תוצר לוואי לא נעים של רבייה. מעבר לכך, מוסדות חינוך רבים בעלי אופי דתי מתעלמים לחלוטין מהנושא.

לא מין הנמנע

אז מה אני מציע? אני מציע לשנות את הגישה מן הקצה אל הקצה. להחליט, באופן מודע וקולקטיבי, שסקס הוא דבר טוב, מהנה ובריא, שצריך ללמוד לעשות אותו כמו שצריך, בדיוק כמו נהיגה. צריך להיות גלויים לחלוטין עם ילדים ובני נוער, כי התעלמות לא תגרום להם להיות פחות סקרנים. צריך ללמד אותם על ההנאה שבסקס, על ההיסטוריה שלו ועל דעות שונות בתקופות שונות, על הרגשות המעורבים בו, על דימוי הגוף ובפרט - איך לא לראות באשה כלי קיבול בלבד. כפי שהוצע במדור זה להעביר קורסים בנושא חיבוקים ונשיקות, אפשר ורצוי לדעתי להעביר שיעורים על תנוחות, על טכניקות, על צעצועי מין, על מה עושה טוב ומה עושה פחות טוב.

יש סקס אחר

אולי מה שכתבתי נשמע לכם מופרך, משעשע, לא מציאותי - אבל דברים משתנים. לפני מאה שנה המצב היה שונה מאוד מכפי שהוא היום. הארכיאולוגים הוויקטוריאנים שחשפו את הריסות העיר הרומית פומפיי הזדעזעו מאוד לגלות יצירות אמנות ארוטיות רבות, ובעלי הסמכות של אותה תקופה מיהרו לגנוז אותן במוזיאון סודי כדי שלא ישחיתו את נפש הציבור (ואגב כך, באופן אירוני, ילדו את הפורנוגרפיה המודרנית). היום הסיפור הזה מצחיק אותנו, ואנחנו יכולים לדמיין את אותם אדונים נכבדים וגבירות חסודות מתנפחים בחשיבות עצמית וקובעים מה נכון בהסתמך על המוסכמות של תקופתם. מדוע אנחנו לא מצליחים, על פי אותו הגיון, לראות שהאמונות הנוכחיות שלנו לגבי מין ומיניוּת עשויות להיות מגוחכות ואנאכרוניסטיות באותה מידה?

האימייל של שטרודלן