סוף סוף: הליכוד שב למחנה הלאומי

דן מרידור לא נמצא בקדמת הבמה. גם לא עוזי דיין וגם לא אסף חפץ. בנימין נתניהו אולי לא אוהב את זה, אבל יש להניח שרבים מאוד, כמוני, חוגגים היום את שובו של הליכוד למחנה הלאומי, עם בחירת רשימת המפלגה הלילה.

הליכוד האמיתי, הערכי, הוא זה שאבותיו נלחמו בשורות האצ"ל והלח"י. זה הליכוד שמייסדיו נלחמו בכל מאודם בשלטון הבריטי חרף נידויים בידי ההנהגה הרשמית של היישוב היהודי בארץ ישראל. זה הליכוד שרבים מראשיו הוגלו למחנות מעצר ושלא מעט מתומכיו הוסגרו בתקופת ה"סזון" לידי המשטרה הבריטית בידי יריבים פוליטיים. זה הליכוד שהפך הלילה למקור גאווה לרבים כל כך ושיהיה כעת כתובת ברורה ולא מגמגמת, לכל מי שמאמין שבמשך שנים רבות מדי הולך הציבור שולל בידי מנהיגי שלום עכשיו.

זה הליכוד שלא ייתן עוד למקסמי שווא לעוור עיניים רבות כל כך. זה הליכוד שלא היה מאפשר את גירושן של אלפי משפחות מבתיהן בגוש קטיף כנגד הבטחות-כזב שלאחר מכן יבוא הכול על מקומו בשלום. 

משה פייגלין ומומלציו הרבים יהיו עכשיו אלה שיכתיבו את הקו. בנימין נתניהו, שהרבה לזגזג בעת ששירת בלשכת ראש הממשלה, שוב לא יוכל לעשות כאוות נפשו. תהליך מדיני הוא דבר טוב, אבל חשובה ממנו היא השפיות ואף אחד לא יכול לומר שתהליך אוסלו היה מהלך שפוי; ובכל זאת, מי שנלחם נגדו כמעט לבדו באותה העת, היה משה פייגלין, שאף שילם על כך מחיר אישי יקר. רק שנים רבות לאחר מכן התברר לרבים שמה שעשו כאן קברניטי אוסלו פגע בסיכוייה של מדינת ישראל לשרוד באזור יותר ממאה שנות טרור ערבי.

למרבה הצער, גם נתניהו, כשנבחר ב-1996 לתפקיד ראש הממשלה חרף מסע השמצות בלתי ליגיטימי בעליל, שבשיאו אף ביקשו מפלגות השמאל 'להדביק' לו את רצח יצחק רבין, לא עמד בזמן אמת על הכשלים האינהרנטיים שבהסכם שנחתם על מדשאות הבית הלבן ב-13 בספטמבר 1993.

נתניהו לא צריך להתנצל עכשיו. לא על שגיאותיו בעבר ובוודאי שלא על שמתפקדיו בחרו את מי שהם בחרו כמועמדי הליכוד לכנסת. החבורה שנבחרה הלילה צריכה לגרום לכל מי שחושב שיש עדיין מקום לרעיון הציוני הרבה שמחה בלב. שוב לא יצטרכו אנשים כמוני לחפש לעצמם אלטרנטיבות קיקיוניות מחשש פן הליכוד לא יעמוד איתן על העקרונות שהם כה חשובים לרבים כל כך. 

למרבה הצער, ניסיון העבר הוכיח זאת. אך נראה כי לא עוד. רשימת הליכוד, ככל שהיא מרתיעה אנשים במחנה השמאל הולכת לעשות את מה שהיה צריך לעשות כאן מזה הרבה מאוד שנים: לומר לכל העולם שאנחנו כאן לתמיד, ושאין כל סיכוי שניתן לאחרים להכריע במקומנו. לא עתידם של האירופאים או האמריקנים מונח על כפות המאזניים אלא עתידם של ילדינו ונכדינו.

בעוד ציפי לבני ואהוד אולמרט מוכנים להבטיח לערבים את מחציתה של ארץ ישראל על מנת להקים שם 'מדינה פלסטינית', אפשר לסמוך על נתניהו שאם הוא ירכיב את הממשלה הבאה, רעיון העיוועים הזה לא יקום ולא יהיה. השפיות תחזור למקומותינו. אם רק לא נפחד מפני אלה שמנסים להלך עלינו אימים, גם בגינות שומרון אפשר יהיה להירגע. 

ד"ר חיים משגב הוא עורך דין ומרצה למשפט במכללה האקדמית נתניה