מה עושה רופא אונקולוג שמגלה שהוא חולה סרטן?
ד"ר יוסי ברנר עורר עליו ביקורת כשטיפל בחולי סרטן באמצעות רפואה משלימה וטיפולים חדשניים, אבל טיפולים אלו עזרו לו להחלים בעצמו מהמחלה הקשה. בספר שכתב הוא מייעץ לחולים: "קומו, תתעוררו, רוצו למען החיים שלכם, צאו למלחמה"
אבל בערב ההוא, בדיוק לפני תשע שנים, ברנר לא שמע את התיאור הזה מפיו של פציינט. אלה היו המחשבות שגעשו בראשו שלו, וכיוון שלא רצה לגלם את הסנדלר שהולך יחף, הוא הזין את המחשב בממצאי הבדיקות וראה, שחור על גבי לבן, שעל פי הסטטיסטיקה יש לו רק 30 -20 אחוז סיכוי לשרוד מעבר לחמש שנים. בו במקום הוא פתח במרתון קדחתני של התייעצויות עם קולגות מהארץ ומהעולם, וכבעל קליניקת "ניו הופ" לרפואה משלימה החל להעניק לעצמו טיפולים אלטרנטיביים שונים.
בימים אלה, שנה אחרי שהוציא לאור את "תעצרו את הסרטן, אני רוצה לרדת" (הוצאת מודן,( החושף את ניסיונו האישי במחלת הסרטן משלוש זוויות ראייה - כרופא אונקולוג, כרופא העוסק ברפואה משלימה וכחולה סרטן - הוא חובק את המהדורה השנייה. "גדלתי בדור שבו הרופא עמד בראש המגדל והקהל האזין בדממה למוצא פיו," הוא מסביר. "כיום אנשים רוצים לדעת מה יש להם, מבקשים חוות דעת שנייה ושלישית, ולא פעם, בגלל עודף מידע, מתבלבלים ולא מבינים מי נגד מי. 25 אלף ישראלים מצטרפים למעגל של חולי הסרטן, והספר שלי משמש להם מקור מידע מקיף ונרחב."
פטיש על הראש
סרטן הערמונית התגלה אצל ברנר, ,63 בזכות בנו השני. ברנר ואשתו רבקה, עורכת דין במקצועה, הם הורים לשלושה: מתן, ") 27למד עיצוב פנים במילאנו והפך לדוגמן של ורסאצ'ה,(" שחק, ") 24חשב ללמוד רפואה, אבל ברגע האחרון עשה תפנית של 180 מעלות וכיום לומד משחק אצל לי שטרסברג,(" ואגם השמיניסטית ")השם אגם הוא המצאה שלנו, הרבה לפני אגם רודברג"). לפני תשע שנים הוא הלך עם שחק לקופת חולים.
"שחק היה צריך לעשות בדיקות דם כי לקח רואקוטן לטיפול באקנה, וכיוון שכבר ישבתי במעבדה החלטתי שגם אני אעשה בדיקת דם. הפי-אס-איי שלי - מדד לגילוי סרטן הערמונית, היה .20 הרבה מעבר לנורמה. עברתי ביופסיה, וכשהאורולוג צילצל אליי הבנתי שאני בדרגת סיכון גבוהה," מספר ברנר. "התייעצתי עם הקולגות שלי והיה ברור שאין טעם בניתוח מפני שהמחלה כבר בשלב מתקדם מדי. בחרתי בקרינה בקצב מהיר במרכז רפואי בקליפורניה מפני שהשיטה הזאת, שמיועדת לגידולים מתקדמים, עדיין לא הייתה בארץ וגם כיום היא עדיין לא כאן. במקביל התחלתי לטפל בעצמי בהיפרתרמיה אזורית עמוקה לאזור בלוטת הערמונית."
העובדה שאתה רופא אונקולוג הקשתה עליך את ההתמודדות עם המחלה?
"אני חושב שפחדתי מהמחלה שלי כמו שכל אדם אחר פוחד ממנה ובצדק. זו מחלה מאוד קשה. אבל גם כרופא וגם כחולה הבנתי שאני חייב לעשות הכל, פשוט מפני שאין ברירה. ברור שאם אתה אומר לאדם 'מצבך אבוד, בתוך חודשיים תמות' וסוגר בפניו את כל הדלתות, אז כל מה שנשאר לו זה לעלות לגג ולקפוץ. מצד שני, אילו הייתי רגוע ולוקח הכל באיזי, אני לא חושב שהיום הייתי יושב איתך לשיחה. אנשים שלא מבינים שהם הולכים למות לא עושים הכל למען עצמם והפסיביות הזאת עלולה להרוג אותם."
איך טיפלת בעצמך?
"כל בוקר באתי למרפאה שלי, התחברתי לאלקטרודה הגדולה, עשיתי היפרתרמיה נון סטופ, האחות הייתה עושה לי עירויים של ויטמין סי, לקחתי הרבה תוספי מזון וצמחי מרפא, שמרתי על תזונה נכונה (כמו לא לגעת בסוכר, לא לאכול בשר אדום ודברים מטוגנים, להשתמש רק בשמן קנולה ובשמן זית, לאכול הרבה פירות וירקות, קטניות, אגוזים ושקדים,( ירדתי במשקל, התחלתי לעשות ספורט, ואחרי ארבעה חודשים, כשחזרתי לארצות הברית להמשך הטיפול, כבר לא ראו את הגידול. הוא פשוט לא היה. אז אני לא אומר שהדברים האלה עובדים על כל אחד, אבל הספר שלי מיועד לכל מי שביום בהיר אחד נופל לו פטיש על הראש. זו מכה קשה, אבל יש מה לעשות."
"אני לא הבאבא סאלי"
את הרפואה המשלימה גילה ברנר בסוף שנות ה.80- "התחלתי באקופונקטורה - פרופ' רפי קרסו הוא בן מחזור שלי - אחר כך למדתי בקורס לרופאים והתחלתי לטפל בדיקור בחברים שסבלו מאסטמות," מספר ברנר. "עם הזמן התחלתי לטפל בחולי סרטן בדרכים משלימות כמו צמחי מרפא ותוספי תזונה וב'97- הבאתי לקליניקה שלי את המכשור להיפרתרמיה, שהורס גידולים סרטניים באמצעות קרינה אלקטרומגנטית לא מייננת. הקרינה הזאת מעלה את טמפרטורת הגוף לטווח שבו תאי הגידול הופכים לפגיעים יותר מאשר התאים הבריאים שסביב הגידול, ומחקרים שהתפרסמו בעולם בשנים האחרונות הוכיחו שהטיפול בהיפרתרמיה מכפיל את יעילות הטיפול בהקרנות."
הצעד החלוצי הזה עורר עליך את זעמם של כל הרופאים.
"כן, זה גורלם של חלוצים. אבל זה לא נכון שכל הרופאים שונאים אותי. בכל מקום קיים המיעוט הרועש, אבל יש אונקולוגים בכירים שחושבים שמה שאני עושה זה מצוין. אני לא מביא וודו ואני לא הבאבא סאלי, למרות שבעיניי גם אמונה היא חלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה. יש קשר הדוק בין נפש לגוף."
בשנת 2001 הגיש ברנר תביעת דיבה כנגד שורה של רופאים בכירים שתיארו אותו בהזדמנויות שונות כ"רופא אליל," "מטפל שרלטן" ו"מוכר אשליות" בעקבות השיטות הלא קונבנציונליות שיישם על מטופליו. בית המשפט דחה את התביעה לאחר שהשתכנע שדברי הנתבעים נבעו מחובתם המקצועית והמוסרית. בימים אלה מתבררת תביעתו נגד עמנואל רוזן וערוץ 10 בעניין זה.
"עייפתי מלהתגונן," אומר ברנר. "הרפואה הקונבנציונלית היא רפואה בעלת בסיס מוכח. יש בה נושאים שנחקרו על עשרות אלפי אנשים שהושוו לקבוצת ביקורת וכך הוכח מהו הטיפול הטוב ביותר. הרפואה המשלימה עדיין לא מוגדרת כבעלת בסיס מוכח, אבל אם אני נותן לחולה ויטמין סי זה רע"?
זה טוב?
"אולי כן. למה לא לנסות? בואי ניקח, לדוגמה, חולה עם סרטן המעי הגס. הוא קיבל טיפול מסוים שיש עליו מחקרים מוכחים ולמרות זאת המחלה חזרה. הוא קיבל טיפול שני שיש עליו מחקרים מוכחים והמחלה שוב חזרה. בפעם השלישית כבר אין מחקר מוכח, כל אונקולוג יציע לו טיפול על סמך ניסיונו האישי. במצב הזה, כשאונקולוג ממליץ על סוג מסוים של כימותרפיה ואני ממליץ על ויטמין סי, מבחינה מדעית זה אותו הדבר. ההבדל הוא שמה שאני מציע הוא לא רעיל, אין לו תופעות לוואי, וגם אם לא יעזור הוא לא יזיק."
רק לכיס זה יזיק. מדובר בטיפולים יקרים.
"נכון, אבל הרבה ישראלים נוסעים לעשות היפרתרמיה בגרמניה ולא יודעים שאפשר לעשות את זה בתל אביב. ודווקא מפני שלא מדובר ברפואה זולה הצעתי להעתיק את הקליניקה הפרטית שלי לוולפסון, להקים במסגרת בית החולים מרכז היפרתרמיה ארצי ולערוך בו מחקרים, אבל הוועד האונקולוגי יעץ למשרד הבריאות לדחות את הצעתי."
בגלל קנאה? צרות עין?
"את אמרת. הקו שמנחה אותי הוא להציע לחולים את מה שלדעתי הכי טוב עבורם. באים אליי הרבה חולים שלא מוכנים לשמוע על רפואה קונבציונלית, בעיקר בעקבות חוויות שליליות שהם ראו במשפחתם, ואני משכנע אותם לעבור כימותרפיה והקרנות אם אני חושב שהן לטובתם. במקרים אחרים אני משכנע את החולים לנסות רפואה משלימה ויש גם מקרים של שילוב בין שני העולמות. הדוגמה הכי טובה לשילוב מוצלח היא אני."
לחיות בלי שוקולד
בתחילת דרכו היה ברנר סקסופוניסט. "בגיל 12 התאהבתי בכלי הזה. לסקסופוניסטים בכל רחבי העולם, כולל ביל קלינטון, יש אופי מיוחד." את שירותו הצבאי עשה כסקסופוניסט של להקת הנח"ל יחד עם טוביה צפיר, חנן יובל, ששי קשת ויאיר רוזנבלום ז"ל. "חוויה של פעם בחיים. הסרט 'הלהקה' זה עלינו," הוא מספר. "כך היינו, ועד היום אנחנו חברים טובים. נעמי שמר כתבה ללהקה בשנת '63 מחזמר שנקרא 'שמש במדבר' ושהכיל שירים כמו 'מחר,' 'הטיול הגדול' ו'עוד לא אכלנו שומדבר.' לצערי הוא לא צולם ולא הוקלט ולא נשאר ממנו שום זכר. רוזנבלום, שהיה המעבד המוזיקלי של הלהקה, רצה להעלות אותו עם תזמורת שמעבר לאקורדיון וכך התגלגלתי לשם. בתוכנית השנייה ששי קשת הצטרף אלינו, ובהתחלה הכרישים צחקו על החנון מהקיבוץ, אבל כיום הוא צוחק על כולם. חנן יובל התלבט באותם ימים בין שירה לביולוגיה, ואמרתי לו 'לך לביולוגיה.' לא האמנתי שהוא יצליח כזמר, אבל למזלו הוא לא שמע בקולי. לימים גם הייתי בין הבוחנים של שולה חן ושלום חנוך".
למה נפרדת מהסקסופון?
"ראיתי את נגני הג'אז הגדולים של אותם ימים, כמו מל קלר ואהרל'ה קמינסקי, מנגנים בחתונות וידעתי שלא זה מה שאני רוצה לעשות בגיל .50 בנוסף יש לי אמא פולנייה והיא כיוונה אותי לרפואה. אני לא מנגן בשוטף, אבל כשיש הזדמנות, כמו ערב התרמה לוולפסון, אז בכייף".
ולמה בחרת דווקא באונקולוגיה?
"התחלתי התמחות ברפואה פנימית בתל השומר, הרבה חולים אונקולוגיים אושפזו בפנימית וזה מצא חן בעיניי, אבל כשפניתי להנהלת בית החולים וביקשתי לעבור אמרו לי שאונקולוגיה זה לא רציני. 'לך לקרדיולוגיה, זה העתיד,' אמרו לי, אבל התעקשתי. את החצי השני של ההתמחות עשיתי ב"סלון קייטרינג" בניו יורק, המרכז הכי גדול לסרטן, וכשחזרתי ארצה ביקשו ממני להקים את המכון האונקולוגי בוולפסון".
אפשר למנוע את הסרטן?
"כיום, עם כל ההתקדמות של הטכנולוגיה והמדע, התמותה מסרטן כמעט שלא השתנתה. פה ושם יש תזוזות קטנות שנזקפות לזכות השיפורים באמצעי גילוי מוקדם וטיפולים תמיכתיים יותר טובים. רק אחוז קטן מהחולים מבריא בזכות תרופות חדשות נגד סרטן. ועד היום, למרות כל הניסיון שצברתי, אני המום מהתגובות של האנשים. אני מסביר למטופל: 'הכימותרפיה תגרום לך לנשירת שיער, לבחילות והקאות, ספירת הדם שלך תרד והחיים שלך יהיו בסכנה,' והוא אומר: 'בבקשה,' ומושיט את היד לדקירת המחט. אבל כשאני אומר לו: 'אני יכול לעזור לך ברפואה משלימה, אבל תצטרך להפסיק לאכול שוקולד,' הוא מוחה: 'איך אפשר לחיות בלי שוקולד'? יש אנשים שעם קבלת האבחנה הופכים לפסיביים ואפילו לא מסוגלים לבצע שינויים ברמה של ויתור על הנאת חיים קטנה כמו עוגה. בספר שלי אני מנסה לנער אותם. להגיד להם: קומו, תתעוררו, רוצו למען החיים שלכם, צאו למלחמה. האבחנה הופכת אותך לקברניט שעומד בראש ספינה שחייב להוביל אותה לחוף מבטחים, אף אחד לא יוכל לנווט אותה במקומך".
אתה ממשיך לבדוק את עצמך?
"בוודאי. אחת לכמה חודשים. בכל פעם שאני עושה בדיקת דם אני פוחד. ובכל פעם שאני נכנס לאינטרנט כדי לחפש את התוצאה אני עוצם את העיניים ומתפלל".
