אני הולך להיפטר מתיאוריות ולהגשים פנטזיות
אני לא רוצה להיות כלוא בתוך חיים נינוחים, עם קשרי אהבה בינוניים וחלומות רומנטיים פתטיים, אני לא רוצה להשלות את עצמי עם פנטזיות שלעולם לא אגשים. אני הולך לבנות את החיים שלי בצורה לא נורמטיבית, ואני הולך ליהנות מזה
"ומה נעשה שם בדיוק?", מתרעמת ויקי, חברתה של כריסטינה (סקארלט ג'והנסון!) ולטעמי אף יפה ממנה, שעומדת להינשא לגברבר אמריקני מצליח ונעים הליכות בשם דאג. "נראה נופים... נעשה אהבה...", עונה חואן אנטוניו.
"אני הייתי הולכת איתו...!", לוחשת באוזני חברתי הטובה באולם הקולנוע, ואני מדמיין לעצמי חזירים מעופפים בגיהינום קפוא. היא לא היתה הולכת איתו, וגם אתן לא, ולמרות שנראה כי כולנו חיים כיום בסרט רומנטי, כשזה מגיע להגשמה של פנטזיה כמוסה, רוב-רובנו הם הפוריטנים הגדולים ביותר בצד הזה של אנגליה של ימי הביניים.
מיד נזכרתי בסרט "טוטסי", בו אהובתו של הגיבור מבטיחה שאם גבר ייגש אליה וישטח את כוונותיו בכנות - "אני רוצה לשכב איתך, לבלות איתך את הלילה ולהיפרד בבוקר"- היא תלך איתו למיטה באותו הרגע. כאשר דאסטין הופמן שם את ההצעה על השולחן באותם מילים בדיוק, היא שופכת לו משקה לתוך הפרצוף.
אם אי פעם היו מציעים לי לחיות כדמות בסרט, הייתי מתחלף עם חואן אנטוניו בלי לחשוב פעמיים. הצייר המוכשר, המאהב הלטיני, גר בברצלונה ומחלק את זמנו בין ציור מופשט לבין שלוש נשים נחשקות. הוא לא בר השגה, אך הוא אינו דון-ז'ואן אכזרי ומנוכר, שצעירים-זקנים ישראלים שורפים על המוקד כ"מניאק".
הוא אוהב כל אחת בדרכו המיוחדת, הוא כנה ברגשותיו, הוא "עושה אהבה" גם בפעם ראשונה עם אישה לא מוכרת, הוא לעולם לא יפגע במישהי בכוונה. הוא יקשיב, יבין, יזדהה, יתמוך, ופשוט אי אפשר לכעוס עליו.
"עם מי הייתן עושות אהבה?"
לטעמי, העולם נחלק לשני סוגי אנשים: הגברים שישימו את ההצעה לעיל על השולחן ("בואו איתי לאוביידו"), והנשים שיקבלו אותה (או ההיפך כמובן). שאר בני האדם, הרוב המוחלט, הם כל אותם גברים ונשים הרוויים בפנטזיה אך ריקים מהגשמה, פחדנים חולמניים שלעולם יגנו ויקללו כל ניצוץ חיים אצל אחרים, פשוט כי אין להם אחד משלהם.
אלה הן הנשים שחולמות על מאהב לטיני אך נמצאות "מעבר לשלב המשחקים", הגברים שחושקים בפנלופה קרוז אך אינם מסוגלים להגיד שלום לדנה צימרמן, נשים החולמות על אהבה נפלאה אך כלואות בתוך חיים של שיחות "יחסינו לאן" וגינוי כל דבר לא נורמטיבי, גברים העובדים עשרים שנה "למען העתיד", ואז מנסים לחזור אל העבר במשבר גיל העמידה.
רק תשימו כתבה על רומן מחוץ לנישואים בערוץ "יחסים", סיפור על אישה ש- שומו שמיים! - מנסה להיזכר איך זה להרגיש אישה לפני המוות, בזמן שבעלה השמן והקרח צופה בכדורגל עם חבריו המסריחים, ותראו כמה תגובות נאצה תקבלו.
תסתכלו על עצמכם, צעירים-זקנים של ישראל 2008, הנמצאים "מעבר לשלב המשחקים", תקועים עמוק בתוך פסיכולוגיה בגרוש, המסתכלים עלי ממרומי גיל 25 ומסננים - "אתה סתם ילד קטן וחולמני התקוע בשלב התפתחות מוקדם, אך אל דאגה, אתה עוד תתבגר ותתיישב בתוך הרפש של כולנו". תראו את עצמכם, מנסים לקטרג אותי, להכניס אותי לתוך "שלב", להטמיע אותי בתוך החומר האפור שנהייתם!
ובכן, חבריי התפלים והיודעים כל, יש לי חדשות בשבילכם: אתם השחור המעצים את זוהר הכוכבים, אתם האדמה החומה-אפורה ממנה צומחים פרחים נדירים, אתם הכרחיים לעולם כי בלעדיכם, בלעדינו - העולם היה מקום כאוטי, ו"החֵברַה לא היתה יכולה להתקיים", כדברי דאג החביב והאחראי.
אנחנו הרקע האפור, ומי שמניע את העולם הם האנשים החיים, בעלי הניצוץ, האנשים שיורקים על המוסכמות ושוברים את הגבולות, אנשים שהפנטזיה הכמוסה שלנו - היא המציאות היומיומית שלהם. הם אלה שהופכים את העולם למקום מעניין לחיות בו, בעודנו נרקבים ברקע ושונאים אותם בשל כך.
אני לא רוצה להיות כמוכם יותר
ככל שאני מתבגר, ומגיע הזמן שלי לבחור את הדרך בה אחיה את חיי, אני מזדהה עם כריסטינה - "אני לא יודע מה אני רוצה, אבל אני יודע מה אני לא רוצה". ואני לא רוצה להיות כמוכם יותר. אני לא רוצה להיות כלוא בתוך חיים נינוחים ונחמדים, עם קשרי אהבה בינוניים וחלומות רומנטיים פתטיים, אני לא רוצה להשלות את עצמי עם פנטזיות שלעולם לא אגשים, אני לא רוצה להיות אבא-כדורגל מחוייך התקוע ב"שלב ההתיישבות" עם שלב "משבר העמידה" הממשמש ובא.
אני לא רוצה להיות צבוע, פתטי המגנה מתוך קנאה יוקדת כל דבר שיש בו ניצוץ השראה, לא רוצה להיות האדם שמזיל ריר בעודו מסתכל על החיים חולפים על פניו כרכבת שלא עצרה בתחנה שלו.
אני הולך להשתנות, להתעלות מעל הפסיכולוגיה בגרוש והעולם התפל, מעל "שלבים" ומבטי תוכחה של ילדים-מבוגרים כל-יודעים. אני הולך לבנות את החיים שלי בצורה לא נורמטיבית, ואני הולך ליהנות מזה. אני הולך להיפטר מתיאוריות ושלבים ולהגשים פנטזיות, לסכן הכל, להיאחז ברגע ולחוות אותו עד הסוף, ואני הולך להפוך את החלומות שלכם למציאות שלי.
אני קורא ליחידי הסגולה שאינם מוכנים לחיות בתוך המסגרת העבשה של "מערכת יחסים המושתת על כבוד הדדי": תרקו על מוסכמות, על השלבים בהם אתם "אמורים" להיות עכשיו, תתעלמו מההכפשות וגינויים של קנאים, תשכחו את החיים כפי שאבא שלכם מאמין שהם צריכים להיות, ותתנסו בחיים, תעשו אהבה לא נורמטיבית, תבגדו, תתפייסו, תעופו לכל הרוחות, תסתכנו, למען השם, תסכנו הכל כדי להשיג הכל, אחרת מה הטעם?
"ולמה לא?" ישאל חואן-אנטוניו, "הרי החיים כל כך קצרים, משעממים ומלאים בכאב..."
האימייל של איתן
לפנייה לכתב/ת 
