שוחים נגד זרם התודעה

אין ארוחות חינם, טוען מטבע הלשון הוותיק. ואצלנו באיים בזרם דווקא ההיפך מוכח תדיר, כשמדי שבוע אני נתקל באמנים שרוצים, פשוט מתים, לתת לנו את המוזיקה שלהם. האזנה לאלבום מלא, הורדה מפתה במיוחד, תמיד יש ארוחות חינם. והשבוע - יוק. חרשתי את האינטרנט בשתי וגם בערב, אך הורדה חינמית שווה לא מצאתי. לא נורא, זה ללמדנו שמיק ג'אגר תמיד צודק: לא תמיד אפשר לקבל מה שרוצים. אבל אם מתאמצים, לפעמים מקבלים מה שחסר באמת. מה שהיה חסר לי הוא המלצה עסיסית מכם הקוראים, והנה קיבלתי אותה במלואה והיא מתנוססת בפינת אמן השבוע. הפלגה נעימה!

קליפ השבוע

מצרכים לאלבום נהדר: כישרון, רעיונות, מיקרופון. מצרכים לקליפ נהדר: כישרון, רעיון, חברים, מצלמה. כל השאר אופציונלי. אחד האלבומים הכי מרעננים, מיוחדים ויצירתיים ששמעתי השנה היה Alopecia של יוני וולף (הוא לא ישראלי), המכנה את להקתו "?Why".

הטקסטים של וולף עשירים, סמיכים ומגובבים, כמו קרעים של אלבום תמונות שנשזרו למחרוזת. זה היפ-הופ לבן פוגש זרם תודעה מבריק, זה כישרון ספרותי פוגש חופש מוזיקלי.

הקליפ החדש של "A Sky For Shoeing Horses Under", שמצולם כולו בשוט אחד בבית אחד, הוא דוגמה מצוינת ליכולת של וולף לכלול עשרים רעיונות שונים לגמרי ברצף אחד, שמרגיש כמעט כמעט טבעי, ובכל זאת זר מספיק כדי לעקצץ.

תחרות השבוע

מעריצים משתעשעים לפעמים במשחק בו יש להם חלק ביצירה של האמן האהוב עליהם. הם מצלמים לו קליפים ביתיים ומעלים ליוטיוב, מקליטים לו חידושים ומעצבים לו עטיפות.

הלהקה הסקוטית החיננית "בל אנד סבסטיאן" החליטה לנצל את העניין האחרון, ולהזמין את מאזיניה - ובעצם גם את אלה שאינם מאזיניה - לעצב עטיפה חדשה לאוסף ההקלטות שלהם מאולפני ה-BBC שיצא השנה. עשרת הפיינליסטים יזכו בשלל דיסקים של הלהקה והעטיפה הנבחרת תוטבע על מהדורה מוגבלת של הדיסק, שתצא לחנויות לכבוד "יום חנויות התקליטים" החל באפריל. אם תמיד חלמתם לעצב עטיפה שתודפס באמת, ובפרט ל"בל אנד סבסטיאן", שלפו את הפוטושופ ונצלו את ההזדמנות.

אמן השבוע

לקח לי קצת זמן להגיע לשלל ההמלצות המוזיקליות שהשארתם לי בתגובות לפני שבועיים, אך הסיבות כולן טובות (עומס מוזיקה זה העומס הבריא ביותר שיש). הקורא טל המליץ שם על זמר מיוטה בשם כריס מריט, יוצר עצמאי באזורים המוזיקליים של בן פולדס, בילי ג'ואל ודייב מת'יוז. כישרון הכתיבה המחודד שלו, המלודיות הכובשות, חוש ההומור שלא נעדר מהשירים ובעיקר הפוריוּת המדהימה שלו מבדילים אותו מרוב הפסנתרוקרים.

אפשר לומר שהוא בנם הממזר של וויזר ורופוס ויינרייט. השנה, אחרי שכתב והלחין מעל 900 שירים (!), הוציא מריט את Pixie And The Bear, אלבום כפול שאת חלקו הגדול אפשר לשמוע ולהוריד באתר הבית המזמין והמאויר שלו. לשיר החמוד "Dr. Jerk" יש גם קליפ ביתי ומעורר חיוך, אבל הוא רק קצה הקרחון. תודה, טל!