תאונת האוטובוס - מי יענה על שאלות קשות?

האם נהג האוטובוס בתאונת הדרכים הקטלנית בתולדות ישראל הוא האשם היחיד - או שמא היו גורמים נוספים, שהחמירו את תוצאות התאונה? מעבר לאשמתו הברורה לכאורה של הנהג עצמו, ספק רב אם אזרחי ישראל יקבלו את התשובות הדרושות, שעשויות למנוע את התאונה הבאה. הסיבה לכך: התנהלות מעוררת תמיהה של הגופים הרלוונטיים לבדיקת האירוע. החל בהעברת מידע חלקי ומגמתי לתקשורת, דרך מסירת נתונים לא נכונים, וכלה בחקירה שנגועה בניגוד אינטרסים.

• אסון אוטובוס בדרום: 24 הרוגים, 33 פצועים
• מופז: התאונה היא תוצאה של בריונות בכביש
• הנהג נורמטיבי, אך התנהג בפראות
• "הוא עקף אותי והתהפך"
  

מי עוד, מלבד הנהג?

את התשובה לשאלת האשם העיקרי בתאונת האוטובוס הקטלנית ליד אילת, קיבלנו מיד. העובדות הבאות אינן מוטלות לכאורה בספק, ומוכיחות כי שיקול הדעת והתנהגותו של נהג האוטובוס בתאונה המחרידה, היו הגורם המיידי לתאונה. למרות שהכיר היטב את הכביש, נסע הנהג במורד תלול תוך שהוא עוקף אוטובוס אחר, ולקראת עיקול חד מאוד ימינה. מסיבה כלשהי סטה האוטובוס מהכביש וירד לשוליים, ובסופו של תהליך החלקה חלף דרך גדר בטיחות והתגלגל במדרון.

אלא שבדומה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אשר שחררה מיד לאחר המקרה מידע חלקי ותמוה, כל המערכות הנוגעות לאירוע פעלו באופן שמעלה יותר שאלות, ומספק פחות תשובות. כך למשל, רשימת הגורמים שעשויים היו לגרום, או לפחות להחמיר את התאונה, ארוכה מאוד: החל בתשתית האספלט, דרך סימון הכביש, התמרורים במקום, טיב מעקה הבטיחות והתאמתו לתקנים, תקנות תעבורה רלוונטיות והתאמתן לנעשה בשטח, אכיפת חוקי תנועה ותקנות תעבורה, וכלה באיסוף ראיות בשטח.

לפניכם מספר היבטים בעלי השפעה ברורה על חומרת התאונה, המעלים שאלות קשות באשר לתפקוד כמה גופים האמונים ישירות על הבטיחות בדרכים. בהם: תפקוד מעקה הבטיחות ואיכותו, סימון ותמרור הכביש, הוראות משרד התחבורה ואכיפת חובת שימשו בחגורות בטיחות, התנהלות המשטרה ודיווחיה הסותרים ועוד. הפירוט לפניכם:

מע"צ: מעקה הבטיחות

לפי דברי מנכ"ל החברה הלאומית לדרכים, אלכס ויז'ניצר, המעקה במקום התאונה - לפי תקן אמריקני מיושן - אינו עומד בתקנים הנהוגים כיום במדינת ישראל. במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר התאונה, הסביר כי המעקה שימש את ישראל בעבר, ואילו כיום נהוג תקן אירופי מתקדם ובטיחותי יותר. כ-12 שעות לאחר התאונה, הגיעו עובדי מע"צ כדי לפרק את המעקה שניזוק, ולהתקין מעקה חדש. בדיקת ynet מעלה כי הפירוק וההרכבה-מחדש נעשו בתיאום ואישור חוקרי המשטרה ומע"צ, שסיימו את חקירתם בכל הנוגע לתפקוד המעקה.

כאן עולות מספר שאלות. ראשית, ראוי לבחון את מידת השפעת מעקה הבטיחות על חומרת התאונה, ויש כמובן לבדוק מדוע לא הותקן שם מעקה בטיחות בתקן חדש. בנוסף, פירוק המעקה במהירות מאוד יוצאת דופן, מנע אפשרות לחקירה נוספת, מתקדמת ובאור יום, של תפקוד המעקה בזמן התאונה. פעולות מע"צ באישור המשטרה מנעו מכל גוף אחר  ובלתי תלוי למשל, מחקירת הנושא לעומק. במע"צ טוענים אמנם כי מדובר במפגע בטיחותי שיש למנוע, אך גם שם יודעים היטב כי יש אין ספור דרכים חלופיות שניתנות ליישום כפתרון זמני, עד ההחלטה כי החקירה מוצתה.

מע"צ: הסימון והתמרור בכביש

במסיבת העיתונאים שנערכה יום לאחר התאונה, אמר מנכ"ל מע"צ כי בדיקה בשטח העלתה שהתשתית, איכות הכביש, הסימון והתמרור, במצב מעולה. מה שלא אמר הוא שבקטע הכביש לקראת העיקול החד, בניגוד לכל היגיון, יש סימון כביש המתיר עקיפה. למרות שמדובר בקטע כביש בעייתי מאוד.

בנוסף, דיווחים ממקום התאונה העלו כי בניגוד לדברי ויז'ניצר, אין שלט המורה לנהג להישאר בהילוך נמוך. השלט הראשון שמורה על כך בירידות לקראת אילת, מוצב כ-200 מטרים אחרי הפניה הקטלנית, מוסתר מעיני הנהג לקראת הפנייה החדה. גם תמרור המזהיר מפני עקומה חדה או שיפוע חד, אינם בנמצא. ממצאים אלה מעלים חשד כי הסימון והתמרור במקום לא הלמו את תנאי הדרך, בלשון המעטה. גם כאן, כמו במקרה המעקה, מע"צ חקרה ומצאה שפעלה כשורה.

משרד התחבורה: חגורות הבטיחות

מאז שנת 2005, מחייב משרד התחבורה חגירת חגורות בטיחות באוטובוסים, אם יוצרו משנת 2003 ואילך. האוטובוס שהידרדר לתהום יוצר ב-2007, ולכן חלה עליו חובה זו. אלא שתקנות התעבורה, מעשית חוק לכל דבר ועניין, בקושי הגיעו לידיעת הציבור. משרד התחבורה לא דאג לפרסם את החוק כראוי, וחשוב מכך, לא דאג לאכיפתו.

משטרה: חקירת האירוע

התנהלות המשטרה, מרגע תחילת חקירת התאונה, לקויה ובעייתית. זה החל בפער גדול בין גרסת החוקרים בשטח, לגרסת ראש אגף תנועה, ניצב אבי בן-חמו. זה האחרון דיווח לשר התחבורה כי יש הוכחות ברורות לוויכוח שהתנהל בין הנהגים במחסום, מספר קילומטרים לפני התאונה. אלא שהחוקרים בשטח סברו כי הטענה אינה מבוססת ומהווה פרשנות בעייתית. כך גם טען אגב הנהג שנעקף. להיטות היתר להביא את הדברים לאזני התקשורת, לפני שהסתיימה החקירה ונגבו עדויות, היא טעות חמורה שעלולה להזיק באופן בלתי הפיך לחקירה.

במסיבת העיתונאים המתוקשרת דיווח בן-חמו כי בידי המשטרה נמצא דיסקית תיעוד הטכוגרף ("הקופסה השחורה") הרלוונטית של האוטובוס שהידרדר לתהום, וכן זו של האוטובוס הנעקף. אלא שפחות מ-24 שעות לאחר מכן, דיווחה המשטרה כי בדיקה העלתה שהמכשיר כלל לא הופעל, כמתחייב בחוק. מחד הבהיר בן חמו כי רק בסוף החודש יוגשו מסקנות ראשוניות של צוות החקירה שהוקם, מאידך זורם כל העת מידע - סותר לעיתים - על ממצאים שונים ומשונים.

וזה לא הכל. האוטובוס המרוסק נלקח למגרש בו עושה משטרת ישראל שימוש לאחסנת מכוניות לאחר תאונה. אלא של-ynet הגיע מידע מבוסס, לפיו המגרש האמור היה פתוח לכל דכפין במהלך כל יום ו', והיום (שבת) עד שעות הצהריים. תקינות מערכות האוטובוס המרוסק - שמעורב היה בתאונת הדרכים הקטלנית בתולדות ישראל - חייבות ללא ספק להיבדק היטב על-ידי המשטרה. כיצד ניתן לעשות זאת, כאשר כל אחד - אולי אף בעל עניין - יכול להגיע ואף להיכנס לרכב?

מי צריך לחקור?

השאלות שעולות כאן אינן היחידות, אך הן מעלות תמונה מאוד בעייתית בנוגע לחקר התאונה הקשה הזו. נראה כי יש תמימות דעים באשר לצורך לחקור לעומק כל בדל מידע הקשור באופן כלשהו בתאונה ותוצאותיה. אפילו שר הבריאות יעקב בן-יזרי, הורה לחקור את דרך הטיפול בפצועים. אלא שבנקודות מסוימות עולה חשש לניגוד אינטרסים חמור.

האם מע"צ הוא באמת הגוף המתאים לחקור את נושא גדר הבטיחות הישנה שהוא עצמו הציב, את מצבה למשל, עמידותה והתאמתה למקום? האם זה הגוף שראוי לחקור סימון בכביש ותמרור הולם? מי יתן את הדעת בחקירה הזו, על פעילות משרד התחבורה בנוגע לנושא חגורות הבטיחות באוטובוסים? מהמשטרה הרי לא תצא "הערת אזהרה" למשרד. ומי יבדוק את התנהלות המשטרה עצמה, שמעוררת תהיות קשות?

על מדינת ישראל חובה לבחון לא רק את הגורם המיידי, אלא גם את הגורמים הסביבתיים ואת התנהלות הגופים הרלוונטיים, שיתכן כי הביאו להחמרת תוצאות התאונה. לאור תוצאותיה הקשות מנשוא של התאונה, זה נשמע מובן מאליו, נכון? במשרד התחבורה לא חושבים כך, גם לא במשטרה ובוודאי שלא במע"צ. מדוע?

השתתפה בהכנת הכתבה: אהובה מאמוס