דורנר בעד העיתונאים: הכנסת צריכה אותם
נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, תומכת במגמת המעבר מהתקשורת לפוליטיקה: "זה טבעי, הם לא עוברים בשביל הכסא או הקריירה". ומה עם בעיות האתיקה? היא דווקא מחפשת השמעת דעות
בימים האחרונים מציגות המפלגות את רשימותיהן לכנסת - והתופעה הבולטת היא העיתונאים שחצו את הקווים. אתמול (יום ב') הייתה אריאלה רינגל הופמן האחרונה בשורה הארוכה, כשהודיעה על הצטרפות ל"ירוקים". למרות לא מעט צקצוקי לשון וביקורת על המימד הסלבריטאי שטמון בתופעה, נשיאת מועצת העיתונות הישראלית, השופטת בדימוס דליה דורנר, דווקא מרוצה.
"זה המקצוע הכי מתקבל על הדעת שיתעניין בפוליטיקה, הרי העיתונאי כל הזמן עוסק סביב זה", אומרת דורנר בשיחה עם ynet, וממליצה גם לכתבינו לפנות בנתיב זה, אם הם מעוניינים.
"אני לא רואה בכך כל פסול, להיפך. אין רע בחיפוש אחר כוכבים, הרי הכנסת הוא המקום שהכי צריך אותם. הם קובעים את חיינו. אם מישהו רואה את ספי ריבלין ומתרשם מחוכמתו אז שיבושם לו. נכון שמקצועות מסוימים זוכים ליותר חשיפה וזה נותן להם יתרון - אבל מה לעשות, החיים לא תמיד פיירים".
דורנר מסבירה: "לכל מקצוע היתרונות והחסרונות שלו. אסור לפסול אנשים בגלל אופי המקצוע שלהם, זה פוגע בדמוקרטיה. מה גם שלא כל אדם שזוכה לחשיפה ייבחר - גדעון לוי ועמירה הס למשל מקבלים חשיפה רבה, אבל משום מה, לא נראה לי שמפלגות מרכזיות ייקחו אותם".
השופטת בדימוס לא רואה בכניסה לפוליטיקה פתח לפגיעה באתיקה העיתונאית. "זה לא סוד שיש לעיתונאי גם דעות מסוימות. אם אורי אורבך הולך לפוליטיקה הוא הולך מטבע לדברים למפלגה שכולנו יודעים שהיא קרובה לו. אותו דבר תקף לגבי ניצן הורוביץ שעסק בענייני חוץ, אבל נראה באופן טבעי כאדם שנמצא בצד השמאלי של המפה.
"השאלה האמיתית היא לגבי עיתונאי שעסק בראיונות או מנחה שראיין אנשים מכל גווני הקשת. יכולים להגיד שהוא פעל בצורה לא אובייקטיבית בזמן שהוא ראיין. אמנם נכון שעיתונאי צריך תמיד לשמור על הגינות מקצועית ואובייקטיביות אבל בכל מקרה תמיד רואים את נטיית ליבו, אם זה לפי השאלות שהוא שואל ואם זה בתקיפות שהוא מפגין. אני כצרכנית תקשורת, יכולה גם להעיד שהרבה יותר מעניין וכיף לשמוע את דעותיו של המראיין, כמו לונדון וקירשנבאום שתמיד מגיבים לדברים ומשמעים את דעותיהם, למרות שאף אחד לא שאל אותם".
הגנרלים רצו רק שלטון
דורנר לא מבינה את הדרישה מהעיתונאים, כמו מאנשי צבא, לתקופת צינון. "אני יכולה להבין את הדרישה לצינון מאנשי מקצוע שצברו מוניטין במקצועות ספציפיים שבאופן ברור לא אמורים להתקשר כלל לפעילות פוליטית. לי לא נוח שהרמטכ"ל שלי היום יהיה ח"כ מחר.
"הצינון לא נועד להגן על הפוליטיקה אלא על תפקידו כרמטכ"ל - מה גם שאם מתסכלים על ההיסטוריה, רואים שאנשי צבא שנכנסו לפוליטיקה בדרך כלל פנו למפלגה השולטת או למפלגה בעלת הסיכוי בגבוה ביותר להגיע לשלטון:
פעם למפא"י, היום לליכוד. דווקא אצל עיתונאים זה לא עובד ככה, הם פועלים לפי השקפות עולמם ולא מגיעים לפוליטיקה בשביל הכסא או הקריירה".
בעל המקצוע היחיד, לדברי דורנר, שצריך להיזהר מפוליטיקה כמו מאש - הוא דווקא השופט, "ולו רק בגלל העובדה שיתחילו לנתח רטרואקטיבית את כל פסקי הדין שלו ויתחילו להגיד שהוא עשה זאת בגלל דעותיו. אבל מלבד שופטים, אני ממליצה לכל אזרחי המדינה להיות יותר פוליטיים. הטובים צריכים ללכת לפוליטיקה - ואין זה משנה אם הם עיתונאים, מדענים או פרופסורים".
לפנייה לכתב/ת 
