10 שנים חלפו, ולא למדנו כלום
עשור שלם חלף מאז קבע מבקר המדינה כי ישראל כושלת בתחומי הכשרת נהגים, בטיחות כלי רכב ותשתית, ומדינת ישראל ממשיכה לחפש אשמים בתאונות קטלניות מתחת לפנס, ולא היכן שצריך. ועדות מקצועיות הצטרפו לקריאות במהלך השנים, מומחים הזהירו, אבל המדינה נכשלה פעם אחר פעם בטיפול בגורמים החשובים מכולם. אז מה הטעם בוועדת בדיקה חדשה?
במה תועיל ועדה מקצועית לבדיקת תאונת האוטובוס ליד אילת , שעל הקמתה האפשרית דווח אתמול? בדיקת ynet מגלה: עשר שנים לאחר בדיקת מבקר המדינה, ויותר מעשור לאחר פרסום המלצותיהן של מספר ועדות מקצועיות, ישראל נכשלת באותם תחומים בדיוק - הכשרת נהגים, בטיחות כלי רכב, ותשתית.
אתמול (ב') בערב רעשו מערכות כלי התקשורת. בכירים במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים החלו לגלגל שמועה לפיה שר התחבורה, שאול מופז, עשוי להקים ועדה מקצועית לבדיקת תאונת האוטובוס ליד אילת. לכאורה, בשורות טובות. כפי שדרשו בכירי תחום הבטיחות בישראל ב-ynet עוד ביום א', מדובר במהלך שנועד לחשוף את מכלול הסיבות שהובילו לתאונה ותוצאותיה הטרגיות - מהלך חשוב עוד יותר מהטלת האשם הנהג. אלא שניסיון העבר מלמד כי מדינת ישראל נכשלת - פעם אחר פעם - ביישום מסקנות והמלצות של ועדות מקצועיות בתחום הבטיחות בדרכים.
- מומחים דורשים: ועדת חקירה לאסון האוטובוס
לפני עשר שנים בדיוק, בסוף 1998 ובמחצית הראשונה של 1999, בדק משרד מבקר המדינה את פעולותיהם של כל הגופים האמונים על הבטיחות בדרכים בישראל. מבדיקת ynet עולה כי מדינת ישראל נכשלת ב-2009 באותם תחומים בדיוק שבהם נכשלה לפני עשור: הליקויים הם אותם ליקויים, ומשרדי הממשלה שכשלו ב-98' ממשיכים להיכשל גם היום.
זירת תאונת האוטובוס ליד אילת. האם מדינת ישראל תפיק לקחים? (צילום: AFP)
הכתובת על הקיר
בנובמבר 1998 הגישה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תוכנית עבודה רב-שנתית, לשנים 1999 עד 2003. חודש אחד לאחר מכן, הממשלה אישרה את התוכנית. כדאי לחזור ולהביט במספר יעדים המפורטים בתוכנית הרשות:
- תשתיות: הכנסת שיפורים בכבישים בין-עירוניים, תוך טיפול בנקודות תורפה בכבישים עירוניים ובינעירוניים.
- בטיחות כלי רכב: הכנסת שיפורי בטיחות בכלי רכב ציבוריים וכבדים.
- הכשרת נהגים: מתן הכשרה לנהגים מקצועיים.
10 שנים לאחר הגשת תוכנית העבודה של הרשות, מגלה בדיקת ynet כי מדינת ישראל נכשלת באופן מחפיר בשלושה תחומים אלה בדיוק. שימו לב לפערים בין יעדי התוכנית מ-98' לבין המצב כיום:
תשתיות: על-פי נתוני החברה הלאומית לדרכים, תקציבה מאפשר טיפול ב-25% בלבד מנקודות התורפה שאותרו בכבישים. בנוסף, ב-2008 לא בוצעה פעילות אחזקה מונעת מסוג ריבוד, באף אחד מכבישי ישראל. הסיבה: כרגיל, מחסור בתקציב.
בטיחות כלי רכב: למרות שב-2005 הכניס משרד התחבורה תיקון לתקנות התעבורה, לפיהן אוטובוסים משנת ייצור 2003 ואילך מחוייבים בהתקנת חגורות בטיחות. בפועל, חובת החגירה אינה נאכפת. בנוסף, לפני למעלה משנתיים החליט משרד התחבורה לקדם את התקנתם של טכוגרפים דיגיטליים בכלי רכב כבדים ("קופסה שחורה"). אלא שעד היום לא הסתיימה עבודת ההכנה הנחוצה ליישום ההחלטה. זאת, למרות שמאז תחילת 2007 נאכפת באירופה תקנה זהה.
הכשרת נהגים: 10 שנים חלפו, ומספר ועדות קבעו באופן ברור כי יש לשפר את מערך הכשרת הנהגים המקצועיים. רק לפני כשלוש שנים קבעה ועדת שיינין המפורסמת כי "נהגי רכב ציבורי ורכב כבד יידרשו להכשרה מקצועית ייחודית ולתעודת מקצוע. תוכנית ההכשרה תיקבע בידי אנשי מקצוע. נהגים אלה יידרשו להדרכה מתקדמת והשתלמויות תקופתיות כחלק מתהליך חידוש הרשיון". אלא שלמרות ההמלצות, מערך ההכשרה לנהגים מקצועיים לא השתנה משמעותית כבר שנים ארוכות. למעשה, המצב אף הורע: בספטמבר 2006 נסגר מגרש ההדרכה באשדוד, היחיד לנהגים אזרחיים, בו ניתן היה להכשירם להתמודדות עם מצבי חירום.
הממשלה מציגה: שביתה איטלקית
נושא שחוזר ועולה מדי כמה שנים - בדו"חות מבקר המדינה, כמו גם במסקנות של ועדות מקצועיות - הוא הצורך החיוני בחקירה עצמאית ורב-תחומית של תאונות דרכים. זאת, במטרה להפיק לקחים שיאפשרו מניעת תאונות והצלת חיים. באוגוסט 1996 מינתה הממשלה ועדת מנכ"לים, מתוך כוונה "לנקוט פעולה לשיפור כלל המערכות הנוגעות לבטיחות". המלצות הוועדה הוגשו בדצמבר 96', ואושרו בממשלה במאי 1997. אחת ההמלצות הייתה "הקמת מרכז מידע לאומי לבטיחות בדרכים, בשילוב כל גורמי העשייה בתחום". רק השנה - 11 וחצי שנים אחרי המלצת ועדת המנכ"לים - החלה הקמת מרכז מידע שכזה.
אותה ועדה קבעה גם כי על משרדי הממשלה להקים מערך חקירות רב-תחומי, שייבחן תאונות חמורות ויפיק לקחים מערכתיים. מערך החקירות המדובר מעולם לא הוקם. זאת, למרות שכבר בדו"ח מבקר המדינה לשנת 1999, נקבע כי "חקירת תאונות בידי המשטרה מכוונת, לכאורה, בעיקר למציאת האשמים. לדעת מבקר המדינה, אין להסתפק בכך. כדי לאפשר תהליך יעיל של הפקת לקחים, שמטרתו מניעת תאונות, מן הראוי לשקול הקמתו של גוף מקצועי שתפקידו הבלעדי יהיה תחקיר מעמיק של הסיבות לכל תאונה, ובהן הסיבות הנוגעות לתשתית לקויה". מיותר לציין כי גם המלצת המבקר מעולם לא יושמה.
כרוניקה של התעלמות
למעשה, עניין החקירות הרב-תחומיות עלה עוד לפני פרסום המלצת המבקר. כבר בשנת 1996 ביצע המשרד לביטחון פנים מחקר בנושא "החקירה לעומק של הגורמים לתאונות". בדצמבר 1999 הוגש הדו"ח המסכם של המחקר, ובו הוצע להפעיל צוותים ייעודיים, שיחקרו לעומק תאונות חמורות וקטלניות. עוד הומלץ על הקמת ועדה בין-משרדית, שתדון בממצאי החקירות של אותם צוותים, ותפיק לקחים. כמובן שגם המלצות המחקר הזה לא יושמו.ואם לא די בכך, כדאי להזכיר שעוד בנובמבר 1997, הכין אגף התנועה במשטרת ישראל "פקודת הקמה" לשישה צוותים ייעודיים, שיעסקו בחקירת תאונות דרכים ויפעלו במחוזות השונים בעזרת "מעבדות ניידות". אלא שאפילו תוכנית פנימית זו של המשטרה מעולם לא הבשילה לכדי יישום.
לפנייה לכתב/ת 
