ליטל (4) ונעם (6) מחפשות משפחה
מילדות אדישות, רזות ומלאות כינים, עם שיניים אכולות, הן הפכו תוך שנה לילדות שאוהבות חיבוקים, משחקות וצוחקות. היום הן מחפשות משפחה שתרשה להן להמשיך לחייך ולחבק
נעם בת ה-6 היא ילדה מאוד סקרנית. שואלת המון שאלות וצוחקת הרבה. הכי היא אוהבת שיעשו לה "ילדה הפוכה" (עולם הפוך). ליטל, אחותה בת ה-4, מאוד דרמטית ואוהבת להציג, למשל הצגות על אמא ואבא נורמטיביים. הן אוהבות לשחק בבובות ולטפל בהן, כמו שאף אחד מעולם לא טיפל בהן.
לפני שנה נעם וליטל היו ילדות אחרות לחלוטין. הן הגיעו לקלט חירום בדרום, בעקבות מצב של הזנחה קשה. הן היו קטנות ורזות, שיניהן אכולות כמעט לחלוטין ושיערן לבן מביצי כינים. הן לא הכירו מאכלים בסיסיים כגון חביתה או מרק ואכלו בעיקר ממתקים. שפתן הייתה דלה ורוב הזמן הן שתקו. המגע ביניהן היה מינימאלי.
"הן נראו אדישות אחת כלפי השנייה", מספרת חגית שר אבי, אחראית על גיוס והשמת משפחות, במכון סאמיט בדרום. "תופעה זו מוכרת במצבי הזנחה. כשילדים לא מקבלים צורך בסיסי של חום ואהבה, הם לעיתים מסתגרים בתוך עצמם. ליטל ונעם חיו כל אחת בתוך הבועה שלה. נעם קראה לכל אישה אמא ולקח זמן מה ללמד אותה שאמא יש רק אחת. ליטל הייתה מופנמת במיוחד".
עוד בפרויקט: הילדים של כולנו
- רוצים לעזור לשי ולילדים אחרים? חתמו כאן על הטופס המקוון.
- יש לכם שאלות? היכנסו לפורום "הילדים של כולנו "
- המטרה: משפחה ובית לכל ילד בסיכון
- וידאו: ציון כהן חוזר "אל עצמו"
- כמה אנשים צריך כדי להחליף אמא אחת?
- וידאו: צופית גרנט מבקרת במשפחת קלט
- ליהיא לפיד: "הבית שלהם הוא מקום שממנו בורחים"
- העיניים שלו אמרו: "תיקחי אותי"
- יכול להיות שמישהו בעולם באמת דואג לי?
- 9,000 ילדים בארץ מחכים לבית
- התינוקת שננטשה בחדר האשפה מחפשת בית
קטנות וחיוורות
ליטל ונעם הוצאו מביתן לפני כשנה יחד עם שני אחים בוגרים בני 9 ו-10. האחים הועברו לפנימייה וליטל ונעם הגיעו למסגרת החירום. משפחתן מוכרת לרווחה כמשפחה רב בעיתית. הילדים לא ביקרו באופן סדיר במסגרות ונותרו זמן רב ללא השגחה בבית או לחילופין שוטטו בחוץ. הם לא הובאו למעקב של רופא או לחיסונים בטיפת חלב. האחים סובלים מבעיות התנהגות קשות. כל ניסיונות הטיפול בהורים בקהילה לא צלחו. ההורים לא הבינו את החשיבות ולא שיתפו פעולה.
"הבנות ההגיעו לקלט קטנות לגילן וחיוורות", מספרת חגית. "הן לא הכירו צרכים בסיסיים של ניקיון ולא ידעו מהי מקלחת. המנהג של לשבת ליד שולחן ולאכול היה זר להן. בהתחלה הן לא הבינו מה רוצים מהן ואותו דבר עם השימוש בסכו"ם. היה בהן משהו תזזיתי. מצד אחד שקט מאוד ומצד שני רוצה לגעת בכל מיני דברים כל הזמן.
"המגע שלהן היה לא מובחן. לא היה שיקול דעת של מי המבוגר ומה הקשר שלהן אליו. אצל נעם, היה עניין של להלחם על המקום שלה, מן סוג של הישרדות. אם היו ממתקים, היא חטפה, מפחד שלא יישאר לה. לא היו אצלן ביטויים של צחוק. התנהגותן שידרה משהו אטום ומבוהל. כשנעם הייתה עצובה, היא נהגה להתחבא וכך גם בסיטואציות מלחיצות מבחינתה, כמו למשל כשהילדים האחרים היו משתוללים".
בנות מתרפקות
"יחסית לילדים אחרים", מספרת חגית. "הבנות התרגלו במהירות למסגרת. הן עשו קפיצה אדירה בשנה שחלפה. באבחון שלהן נמצא שישנם חסכים סביבתיים שבינתיים הצטמצמו כמעט לחלוטין. היום ליטל ונעם נראות ילדות נורמטיביות. הן מאוד ורבליות ומאוד סקרניות. נעם קוראת וממציאה סיפורים בעצמה. היא מאוד נקשרה אל המקום ואל הדמויות שם. זה מתחיל להיות עבורה מקום קבוע וזה לא טוב, היות ומדובר במסגרת חירום זמנית. שתיהן מאוד אוהבות לשחק בבובות, משחקים של אמא מטפלת בתינוקת ועוד. אני לא יודעת אם זו חוויה של תיקון או משהו נורמטיבי שחוו בעבר.
"הן בנות מתרפקות. כשמישהו מציע חיבוק ונשיקה, הן נענות בכיף ולא מרפות בקלות. נעם אמרה פעם לאחד המטפלים: 'אתה כבר לא חדש. אתה יכול לחבק'. "הבנות עברו מספר טיפולי שיניים קשים בהרדמה מלאה והטיפול עדיין לא הסתיים. זה הולך קשה, בעיקר עם ליטל. הן נפגשות עם ההורים באופן סדיר. נפגשות ונפרדות בקלות - 'צאו צאו'. ההורים מביאים להן דברים לא מותאמים והמון ממתקים.
"היו לנו הרבה התלבטויות לגבי התוכנית המתאימה עבורן. התלבטנו האם אפשר להחזיר אותן הביתה. במסגרת שהן נמצאות, עושים אבחון ושמים דגש רב על עבודה עם ההורים. בדרך כלל, מהמסגרת הזו מחזירים הביתה או מפנים לאימוץ. נעשו המון ניסיונות לעבודה עם ההורים. כמעט שנה נוספת, אך הניסיונות לא צלחו. לבסוף הוחלט שאומנה היא הפתרון המתאים במקרה זה".
כעת, מחפשים לנעם וליטל משפחה אומנת מאזור הדרום. הבנות מחפשות הרבה מגע ותשומת לב. הן צריכות משפחה שתוכל לתת להן את הטיפול המסור שהבובות שלהן מקבלות. הן צריכות משפחה שתצליח לישר את העולם ההפוך של נעם.
