הישג חשוב - אך לא מספיק

כבר עכשיו, בתום יממה של לחימה, יכולים צה"ל וממשלת ישראל לרשום לזכותם הישג אסטרטגי בתחום ההרתעה הכוללת: חיל-האוויר וזרועות המודיעין של ישראל הוכיחו פעם נוספת יכולת גבוהה, כמעט חסרת תקדים, לאתר כמות גדולה של מטרות ולפגוע בהן מרחוק, ביעילות ובדייקנות, תוך גרימת אבידות מועטות בלבד בקרב לא-מעורבים. הממשלה הוכיחה שהיא יכולה ומוכנה לקבל החלטות קשות גם בתקופת בחירות, כשהתנאים הבינלאומיים אינם נוחים. בסוריה, בלבנון ובאיראן מבינים את משמעות הדברים, וסביר שזה ישפיע על מהלכיהם בטווח הזמן המיידי וגם הארוך. הם לא ימהרו לבצע מהלכים שיסכנו אותם בעימות ישיר עם ישראל.

הישג נוסף של מהלך הפתיחה הישראלי בעזה הוא מוכנות העורף והצעדים שננקטו כדי לטפל בו במהלך הלחימה. כאן רואים שיפור ניכר ויסודי לעומת מה שקרה במלחמת לבנון השנייה.

לעומת זאת, בזירת המערכה בתוך עזה - ההישג ההתחלתי הוא פסיכולוגי בעיקרו. הנהגת חמאס בעזה והזרועות השלטוניות הגלויות שלה הוכו בהלם, שממנו טרם התאוששו. אולם

יכולות הלחימה וייצור הטרור של חמאס ושל הארגונים האחרים נפגעו בינתיים רק בצורה חלקית. זה היה צפוי. יש עשרות, אם לא מאות אתרי אחסנה ושיגור של רקטות ומרגמות בכל רחבי הרצועה, ומאות מנהרות הברחה ולחימה שלא בכולן ניתן לפגוע מהאוויר. בוודאי שלא במהלך 24 שעות. עם זאת, צריך לציין לחיוב כי נפח שיגורי הרקטות והפצמ"רים ביממה האחרונה היה קטן מהצפוי. יתרה מכך: דיוק הפגיעות בשטחנו היה מזערי. גם לא היה ירי נ"מ נגד מטוסינו. נראה שירי הרקטות והפצמ"רים התבצע בחופזה - יותר כהפגנה והתרסה, ופחות מתוך נחישות קרת רוח לגרום נזק בצד הישראלי. יחד עם זאת, הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, כמעט שלא נפגעה; הם משמרים אותה כנראה לכניסה הקרקעית של צה"ל לרצועה.

מה שמגביל את יכולתו של חיל-האוויר לפגוע בתשתיות הלחימה ובכוח האיכותי של חמאס הוא החשש מפגיעה המונית באזרחים. חמאס מייצר ומאחסן אמצעי לחימה בתוך בנייני מגורים וגם משגר רקטות ופצמ"רים מתוך אזורים מאוכלסים בצפיפות, כולל בתי-ספר ומסגדים. האו"ם התיר לאחרונה לפגוע במתקן או מבנה אזרחי, אם הוכח כי התבצעה ממנו פעולת טרור; אם הוכח כי הפגיעה ביכולות הטרור עולה על הנזק שנגרם לאוכלוסיה הלא-לוחמת; ואם הוכח כי ננקטו כל הצעדים לצמצם את הפגיעה באזרחים. אבל ברור לגמרי כי אם פצצה תועה תהרוג ותפצע עשרות אזרחים, נשים וילדים - האו"ם יהיה הראשון לגנות את ישראל ולהאשימה בפשע מלחמה. זה גם יביא להפסקת המבצע בטרם עת. לכן נוקט חיל-האוויר זהירות מפליגה, בסיוע השב"כ ואמ"ן, ולכן מאז אמש משוגרים מסרים טלפוניים וכתובים, שבהם נדרשים תושבי עזה לפנות מיד דירות ומבנים שבהם ממוקמים מחסני אמצעי לחימה, פתחי מנהרות ונקודות שיגור לרקטות ומרגמות. אם כל זה לא יועיל, לא יהיה מנוס מכניסה קרקעית.

ואם חמאס ינצור אש בלי הבנות?

כרגע יש מרווח זמן מדיני ודיפלומטי להמשך הפעילות הצבאית. אבל מצב זה יכול להשתנות - אם למשל חמאס יפסיק כליל לירות לשטח ישראל, אבל יסרב להגיע להסכם הפסקת אש ברור ויציב ואפילו יסרב להגיע להבנות. מה תעשה ישראל אז? האם תמשיך בפעולה למרות שיופעל עליה לחץ להפסיק?

תרחיש לא סימפטי אחר הוא תאונה מבצעית, שבה יפגעו אזרחים פלסטינים רבים; שלא לדבר חלילה על פגיעה במספר רב של אזרחים ישראלים. כל אלה מחייבים את צה"ל ואת הממשלה לנהל את הלחימה בזהירות רבה, ולהיות גמישים ומוכנים להוציא את המיטב גם אם יקרה הבלתי צפוי. שכן חשוב מאוד וצריך לזכור: מתקפת הפתע האווירית אתמול הייתה מלאכת מחשבת צבאית מכל בחינה. אבל היא רק אמצעי; צעד הכרחי וחשוב - אך לא מספיק - להשגת היעדים האסטרטגיים שקבעה הממשלה למהלך כולו.

למודי ניסיון ממלחמת לבנון השנייה, השתמשו ראש הממשלה ושר הביטחון בניסוח עמום, כשהציגו אתמול לציבור את היעד המרכזי של המתקפה: "יצירת מציאות שונה בדרום" הם אמרו, נזהרים מהתלהמות ויצירת ציפיות מוגזמות, שעלולה לחזור אליהם כבומרנג. ברק דיבר בתקשורת הזרה גם על "שינוי כללי המשחק" בזירת הדרום. המשמעות המעשית של ניסוחים אלה היא שמדינת ישראל וצה"ל אינם חותרים להפלת שלטון חמאס ברצועה, אלא הפסקת אש יציבה לזמן ארוך שתכלול: הפסקת הירי תלול המסלול מהרצועה, הפסקת הפיגועים לאורך הגדר ובקרבתה, הפסקת ההכנות לפיגועים לאורך הגדר ופגיעה משמעותית ביכולתם של חמאס והארגונים החמושים האחרים להצטייד באמצעי לחימה באמצעות הברחות וייצור עצמי. מה שאמור לצמצם לתקופה ארוכה את יכולתם להאריך את טווח הרקטות, לצבור כמות גדולה מהן ולנהל באמצעותן מלחמת התשה נגד יישובי הדרום בישראל. בקיצור, מדינת ישראל שואפת לא רק להשיג הפסקת אש ארוכת טווח בדרום, אלא גם לכרסם ביכולתו של חמאס לצבור פוטנציאל הרסני שישמש אותו אם וכאשר יחליט הארגון לחדש את האש, אחרי סבב הלחימה שהחל אתמול.

היעד הנוסף של המתקפה בעזה הוא לשדרג ולתחזק את ההרתעה

הישראלית הכללית לא רק מול חמאס, אלא כלפי כל הגורמים המאיימים עלינו. בכלל זה חיזבאללה, סוריה ואיראן. הרתעה זו שוקמה במידה רבה במלחמת לבנון השנייה, כתוצאה מההרס והפגיעות האנושות שספגו חיזבאללה והתשתיות בלבנון וכתוצאה מהפגיעה לפני כשנה וחצי בכור הגרעיני, שסוריה ניסתה לבנות בדיר א-זור. אבל ההבלגה הארוכה על התגרויות חמאס ברצועה כרסמה בהישג זה. עכשיו הגיעה השעה להעניק אמינות מחודשת לא רק ליכולותיו של צה"ל, אלא גם לנכונותה ונחישותה של ממשלת ישראל - כל ממשלה בישראל, חלשה ולא יציבה ככל שתהיה - להגן על אזרחיה.

קנה המידה היחיד לבחינת המהלך הצבאי-מדיני, שבו פתחה ישראל אתמול, הוא באיזו מידה הוא יקדם השגת יעדים אלה. גם אם מכת הפתיחה הייתה מוצלחת מאוד, עדיין אין בה כדי להבטיח הצלחה כוללת של המהלך.

• רוצים לדבר עם רון בן ישי? בצהריים הוא ישיב לגולשים בפורום חי