נאנסה בגלל היותה לסבית? אלימות הומופובית

בקרב הלסביות יש רבות שעברו תקיפה מינית. לדברי המומחים השונים, הקשר בין אותה פגיעה לבין הנטייה המינית הוא מקרי בהחלט. הנטייה המינית לרוב היתה קיימת עוד לפני התקיפה המינית, והעובדה שגברים פגעו בך לא "מעבירה אותך מחנה"

ענת אבישרפורסם: 29.12.08 , 09:29

צעירה לסבית שנסעה לתומה במכונית הנושאת את דגל הגאווה נאנסה באכזריות החודש בריצ'מונד, קליפורניה. על פי הדיווחים, ארבעה גברים תקפו אותה, אנסו אותה והמשיכו את החגיגה שיצרה "הצעה 8" בקרב המתנגדים לקהילה הגאה.

הצעה 8, האוסרת נישואים חד מיניים במדינת קליפורניה ובימים אלה מתקיים דיון לגבי תוקפה החוקי, עמדה להצבעה יחד עם הבחירות לנשיאות, בהן ניצח בגדול ברק אובמה. תושבי קליפורניה הוציאו אל מחוץ לחוק נישואים חד מיניים, לאחר שבית המשפט העליון בקליפורניה התיר נישואים כאלה חודשים ספורים לפני הבחירות. לאחר ההפסד של ארגוני הקהילה וזכויות האדם בקליפורניה בעניין הצעה 8, גאתה האלימות כנגד גייז באופן מהותי. סוכניות הידיעות גם דיווחו שבשנת 2007 עלתה כמות פשעי השנאה בארה"ב כנגד גייז, ומן הסתם גם מסיכומי שנת 2008 תעלה תוצאה דומה.

אונס, בכל צורותיו, הוא אחת הצורות הנוראיות ביותר של אלימות. תחושת החילול הקשה איתה את נשארת לאחר מעשה שכזה היא אחד הדברים המשתיקים, הקשים וחסרי המרפא ביותר הקיימים. אין תרופה לאבן בנפש, כמו שכתבו על כך חברי "מוניקה סקס" בשירם "כל החבר'ה". האלימות המחרידה שפגעה באותה לסבית היא תוצאה ישירה של הסתה להומופוביה ושל כוחנות ותרבות אלימה – כולן תוצאה של התעמולה בעניין "הצעה 8". מי שהצליח להעביר הצעה שפוגעת במכוון במשפחות חד מיניות לא בחל באמצעים שכללו הסתה פרועה כנגד הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. כרזות רבות נשאו מסרים אלימים ביותר, דיונים שלמים התנהלו בצורה שהזכירה יותר מהכל תעמולה אנטישמית מזמנים עברו. בחברה בה אלימות היא חלק מן הדיון הציבורי כבר כמה שנים, ופגיעות ברכוש, בגוף ובנפש הן חלק מהכותרות היומיות – אין זה מפליא שהאלימות כנגד להט"בים גואה.

יש קשר שתיקה של נפגעות תקיפה מינית ואונס, קשר שבזמן האחרון יש נסיונות לשחרר אותו, בין השאר אזכיר את היוזמה החשובה של לינור אברג'יל, מיס עולם לשעבר, שהחליטה לשבור את השתיקה. כשקראתי את הדיווחים על האונס בריצ'מונד לא יכולתי שלא להעריץ את האשה הצעירה האמיצה הזאת, בת 28. היא התלוננה, היא הסבירה שהיא לסבית ושכנראה תוקפיה ידעו זאת.

בארץ עדיין מסתכלים על נפגעות אונס ותקיפה מינית בצורה מביישת למדי. מסעות ההכפשה נגד נשים אמיצות שהעזו להתלונן על מפקדיהן, מעסיקיהן ו/או כוכבים פוליטיים שונים הם מן הגרועים שקיימים. גם בערוץ יחסים, תחת סדרת הכתבות של הדס פרידמן, נרשמו תגובות בעייתיות וקשות לקריאה, לפחות עבורי.

גם אני נפגעת אונס ותקיפה מינית. אני לא חשה צורך לחשוף את הנסיבות שהביאו לכך, ובריאותי הנפשית חשובה לי בהרבה מאשר לספק סקרנות כלשהי. אבל כיוון שיש לי עניין אישי כמעט בכל דיון שנערך בתחום, אני נדהמת לגלות את היקף הבושה ואת כמות השנאה שנערמת כלפי אלו המעזות לציין את היותן נפגעות.

אם היה מישהו שחשב שזה בסדר לעשות לך מה שירצה, כי לא תעזי לפתוח את הפה ולהתלונן, לא פלא שאת נשארת שותקת אחר כך, לא פלא שאת מרגישה מחוללת ומתביישת לספר את מה שקרה לך.

הלסבית האמריקנית שארבעה גברים בחרו "להראות לה" שהיא בסך הכל אשה והיא תעשה מה שהם ירצו אינה היחידה שעברה משהו כזה.

בקרב הלסביות יש רבות שעברו תקיפה מינית. לדברי המומחים השונים, הקשר בין אותה פגיעה לבין הנטייה המינית הוא מקרי בהחלט. הנטייה המינית לרוב היתה קיימת עוד לפני התקיפה המינית, והעובדה שגברים פגעו בך לא "מעבירה אותך מחנה". רוב נפגעות התקיפה המינית נשארות הטרוסקסואליות גם לאחר הפגיעה.

מסך לבן, קלוז-אפ על הפנים, והסיפור המצמרר

לפני מספר שנים ראיתי סרט נפלא של היוצרת החשובה נטע-לי בראון, "מתמורפוזה", סרט שזכה במספר פרסים. בסרט מתועדות ארבע נפגעות תקיפה מינית בהיפוך המוחלט של כל הדיווחים החדשותיים המטשטשים קול ופנים – מסך לבן, קלוז-אפ על הפנים, והסיפור המצמרר. הסרט הזה היה נקודה משמעותית וחשובה עבורי במחשבותיי על אונס וגרם לי להבין שהשתיקה תלויה בי ובי בלבד. ככל שנדבר יותר, ככל שנתלונן יותר, כך יהיה לנו יותר קל להילחם על כך שלא יהיו עוד נשים שיעברו את זה. או גברים, כיוון שגם כאלה יש, והבושה שם גדולה לא פחות.

אין בידי נתונים לגבי פשעי שנאה כנגד הקהילה הגאה בארץ בכלל ואונס בפרט. הנתונים הסטטיסטיים בעניין נפגעות התקיפה המינית של ארגוני הסיוע מדברים על כך שכל אשה שלישית בישראל היתה קורבן לאלימות מינית פיזית.

לאלימות הומופובית אין מספרי נפגעים ונפגעות, אין מספר של תוקפים, אין אחוזים. ואם אין נתונים, אז מעט קשה לדבר. חלק משבירת השתיקה שערוץ יחסים של ynet נותן לה במה בשבועות האחרונים הוא לדבר גם על הגברים והנשים בתוך הקהילה הגאה ששותקים, מתביישים, ונאלצים לחיות עם הפחד.

אני ענת, אני נפגעת אונס ותקיפה מינית. יש לי הרבה אחיות ואחים לכאב הזה, ואנחנו הולכים להתחיל לדבר יותר ויותר, כמו שאמרה לינור אברג'יל האמיצה.