הצצה לתחרות מלכת היופי של הפיליפיניות בארץ

כשנתקלתי בסדרת הכתבות "שקופים" בערוץ המעורבות של  ynet  הבנתי שסוף סוף מצאתי בית לסדרת התמונות המיוחדות שזכיתי לצלם בטקס בחירת מלכת היופי הפיליפינית בישראל. היה חשוב לי לשפוך אור גם על חלקים מהנים ונעימים של עובדים זרים החיים בישראל, מעבר לקשיים, למצוקות ולהבדלים.

כתבות נוספות בסדרה שקופים:

ילדים בשלט רחוק

לְּנֶגֶד עֵינֵנוּ - לֹא רַק בַּשַּׂר

דברים שרואים מכאן: "דוקו ישראל נוסח תאילנד"

שום דבר לא היה יכול להכין אותי למפגש עם תחרות מיס פיליפינס 2007. זה אחד מאותם רגעים בהם אתה מרגיש שהתנתקת זמנית מהמציאות כפי שהכרת ותשוב אליה חזרה בעוד כמה שעות, כשתחזור מהיקום המקביל.

המפגש הראשוני שלי עם הטוענות לכתר "מלכת היופי של הפיליפיניות בישראל" היה במקלט בשכונת התקווה בתל אביב. שם, מאפרות ומלבישות הכינו את המתמודדות, עובדות זרות מהפיליפינים, כשהן מתוחות ונרגשות לקראת האירוע המתקרב.

תחרות מלכות היופי של הפיליפיניות בישראל‏ (צילום: תומר יפרח)

1

2

3

4

5

6

7

בחלק אחר של הבניין, מתמודדות נוספות הצטופפו בחדר איפור קטן. כמעט לכל מתמודדת הוצמדו מאפרים ומעצבי שיער ששיפרו ושיפצו הופעתה לקראת העלייה לבמה. על הבמה המנחה (הלבוש בבגדי אישה) קיים חזרות אחרונות על הטקסטים, לא היה קשה להבחין שהוא מאוד מתרגש.

לאט לאט התחילו להגיע אנשים לתוך האולם, אחת הבנות בהתקף לחץ קל אמרה שהיא חושבת שהאולם יהיה מלא עד אפס מקום. היא צדקה.

שם בתוך חדר האיפור העמוס, התנגנה מנגינה שונה

כשחזרתי לחדר האיפור, בזמן שהמתמודדות היו כבר בהכנות אחרונות, שמתי לב בפעם הראשונה עד כמה אני זר לחלקים מסוימים ומשמעותיים בחברה. שם בתוך חדר האיפור העמוס, התנגנה מנגינה שונה. השפה, טון הדיבור, המחוות, והקירבה הזאת שיש לך עם בני ארצך כשאתה רחוק מאוד מהבית. עד כמה הם בטוחים בעצמם עכשיו, מרגישים בנוח אחד עם השני ונהנים. אלה לא אותם האנשים שפגשתי כשהלכתי ברחוב. אלה היו אנשים שונים ברחוב. אנשים קצת מבוישים לפעמים. כאלה שנעלבו אולי. אבל במשך כמה שעות בערב הזה המציאות היתה שונה.

קצת לפני השעה שמונה האולם היה כבר מלא, כארבע מאות איש, כמעט כולם פיליפינים, ישובים במקומותיהם ומחכים לעליית הבנות לבמה. אנשים נוספים שהגיעו נאלצו לעמוד ליד פתחי היציאה.

האווירה באולם הזכירה במעט אולם כדורסל גועש רגע לפני שהקבוצה עולה למגרש. שלטים הוכנו מראש, כלי נגינה ו.... הכל כדי לקבל את פניהן של המתמודדות. אחת אחרי השניה עלו לבמה, כל מתמודדת היתה צריכה לבחור את התחפושת שלה לתחרות. מלאכית, כלה, אשת חתול ועוד.

כאן כבר נעלמו ההבדלים, לא הבנתי את שפתן אבל אני מניח שגם הן דיברו על שלום עולמי והצלת העולם כתנאי בסיסי לזכייה בתחרות יופי, כנהוג בכל מקום אחר בו נשים בבגדים מינימליים מתחרות על מראן החיצוני.

הצפייה מבעד לעדשת המצלמה ריתקה אותי, הטקס עבר במהירות יחסית, והזוכה, כמיטב המסורת מחתה דמעה נרגשת והודתה על מזלה הטוב.

שום דבר שלא ראינו עד עכשיו. אבל דווקא בגלל זה, לראות את אותן עובדות זרות שחולפות על פנינו ברחוב בנסיבות אחרות, מחוץ לקונטקסט המוכר של פיליפינית המעבירה זקן את הכביש, גרמה לשקיפות שלהן להיעלם לרגע ולהן להפוך לדמויות עגולות, נרגשות, מצחקקות וצבעוניות.  

• לצפייה בתמונות נוספות של תומר יפרח לחצו כאן .  
•  רעיונות נוספים לסדרת הכתבות "שקופים" ניתן לשלוח ל hevra@y-i.co.il תחת הכותרת "שקופים".