מובילי החלב בדרום: החלוקה חייבת להימשך

בין קולות הנפץ של הקסאמים לאלה שמייצרות ההפצצות של צה"ל שומעים באזור שדרות את מצוקתם של בעלי המכולות הקטנות, שמתמודדים עם מלחמה בעזה ומלחמה במשבר הכלכלי. סיור לילה עם מובילי החלב של תנובה

כתבי "כלכליסט"פורסם: 04.01.09 , 09:21

2:30 במרכז הלוגיסטי של תנובה, קריית מלאכי

בחדר האוכל של המרכז הלוגיסטי של תנובה בקריית מלאכי מתכוננים לעבודת הלילה. 280 מחלקים ב־140 משאיות יוצאים לחלק חלב ליישובים מרחובות ועד מצפה רמון, כולל ירושלים. מתח לא מורגש, אבל הומור יש בשפע. "רוב האנשים כאן מחלקים חלב באותם קווים 10 ו-15 שנה, זו השגרה שלנו". אחר כך חוצים את הכביש למחסן ההומה שממנו יוצאות ההזמנות לבתי העסק. כשמוטי, מנהל המרכז, מאיץ בנו לצאת לקו החלוקה בשדרות, אנחנו עוד מביטים בהשתאות בכמויות האדירות של החלב והגבינה הצהובה המועמסות.

3:00 במשאית של תנובה עם נחום ואנדריי, בדרך לשדרות

נחום שאולוב (36), נשוי + 3, ואנדריי וקיפלוב (26), שניהם מבאר שבע. אנדריי נוהג, נחום מנהל את הקו. 11 שנה נוסע נחום באותו קו, שמתחיל 3-4 ק"מ צפונית לשדרות עם הקיבוצים דורות, אור הנר וגבים. "באחת ההפגזות הראשונות על שדרות, לפני כמעט שמונה שנים, נפל קסאם מאה מטר ממני, באמצע הלילה, כשאני עומד בתוך המשאית ופורק סחורה. הוא לא התפוצץ. הקסאמים הראשונים שלהם היו הרבה פחות מתוחכמים, לא כולם היו מתפוצצים".

עופרת יצוקה:

תגיד נחום, אתה לא מפחד?

"אני 15 שנה בחברה. בהתחלה, כשהייתי מחלק ביצים בקריית ארבע, היו זורקים עליי אבנים. חיפשתי שקט אז ביקשתי העברה לקווי החלב. ואז התפוצץ לידי הקסאם. מאותו הרגע אני לא מפחד, לא אכפת לי מכלום. אם צריך לקרות לי משהו, יקרה, זו העבודה שלי, מה לעשות".

3:30 בדרך לקיבוץ דורות

בתור מנהל הקו, נחום הוא גם זה שאחראי על הפקת החשבוניות ועל גביית הכספים. על ברכיו מונח תיק מנהלים ובו מחשבון ומדפסת קטנה, שבאמצעותם הוא רואה את ההזמנה של כל לקוח ומפיק חשבוניות. הלילה, הוא מבטיח, יהיה קצר - רק 13 הזמנות, בדרך כלל יש יותר מ-30. "בשבוע האחרון אנשים פשוט הפסיקו להזמין. וגם מי שמזמין בבוקר הרבה פעמים מתקשר בערב לנייד שלי ואומר לי: 'נחום, אני לא פותח את הסופר מחר - אין לי קונים, תחזיר את החלב'".

זה כי מרבית התושבים עזבו?

"לא רק. נשארו די הרבה תושבים. לעזוב הרי עולה כסף, אז הם נשארים אבל בקושי קונים. הסופרים הגדולים עוד מתפקדים, ולשם עיקר ההזמנות שלנו. אנשים מעדיפים ללכת לשם כי זה ממוגן. למכולות הקטנות בקושי באים קונים. לקוחות של שנים אומרים לי שפשוט אין להם למה לפתוח את העסק, וזו מכת המוות האמיתית של המלחמה הזו".

4:15 מחוץ לשופרסל בשדרות - בום ראשון

רחובות שדרות נטושים. אנחנו יושבים מחוץ למרכז המסחרי בעיר בזמן שאנדריי ונחום מחפשים את מנהל המשמרת בשופרסל שיפתח לנו את המחסן. פתאום המכונית רועדת - פיצוץ משמעותי ראשון, נדמה שזה מאוד קרוב אלינו, אבל מהר מאוד אנחנו מבינים שזו התקפה של חיל האוויר על עזה. רגעים ראשונים של מצוקה נרשמים אצלנו, כשקולות רמים נוספים של נפילות/הפגזות מפרים את הדממה. בינתיים בשופרסל של שדרות, המקום היחיד בעיר שדווקא קונה יותר מוצרי חלב בימים אלה, מתחילה פריקת הסחורה. "כל הסופר הוא מרחב מוגן", מספר לנו דימה, סגן המנהל. "לכן יש כאן עדיין תנועה ערה יחסית. אנחנו מזמינים יותר סחורה בימים האחרונים".

5:00 במכולת של מרים

מרים טימסית הגיעה לשדרות עם בעלה ושני הבנים אחרי מלחמת המפרץ, מפתח תקווה. משפחתו של הבעל מתגוררת שנים בעיר ומפעילה שלוש מכולות, את אחת מהן מנהלת מרים. "אתם רואים - פה ממול נפל קסאם, כל החנות רעדה, דברים עפו מהמדפים. אבל היום בכל הארץ יש מלחמה, לאיפה אני אלך? המעט שאני יכולה לעשות זה לפתוח את החנות כל יום בחמש ולתת למי שנשאר בעיר הזו בגט חם או נקניקייה".

ויש קונים?

"הרבה פחות מבדרך כלל. בעיקר כי אנשים לא מסתובבים היום במכולת ועושים קניות כמו שצריך. הם באים, לוקחים כמה דברים קטנים ורצים הביתה. אבל אם אצלי עוד אפשר לפגוש פה ושם לקוחות, לפיצוצייה של הבנים שלי אף אחד לא בא. הם סגורים כבר שבוע. עכשיו", אומרת מרים, "אני רק מחכה שיגיע יועץ המס ויחשב כמה הפסדנו בשבוע האחרון. נגיש תביעה, בפעם הקודמת שהגשנו קיבלנו הרבה כסף, אבל זה לקח הרבה זמן. הפעם אני מקווה שלאלה שיושבים בירושלים ייקח פחות זמן לפצות אותנו על הנזק הכלכלי".

6:00 במכולת של דוד ואירה, שדרות, תחילתו של אור ראשון

"קר, אה?", מקדם את פנינו דוד, בעל המכולת השכונתית בשדרות, גבר כבן 60 חובש כיפה. דוד ואירה סוגרים את המכולת, מפתיע אנדריי מתנובה את הנוכחים, כולל את דוד ואירה עצמם. "אנחנו לא סוגרים כל כך מהר", מתקנת אירה. "רצינו למכור את המכולת, לקחת את הכסף ועם מה שחסכנו לצאת לפנסיה, אבל כבר יותר מחצי שנה אף אחד לא רוצה לקנות. אז בינתיים אין לנו ברירה - רק לשבת כאן ולהמשיך למכור למי שעוד בא לקנות, עד שכבר באמת נהיה זקנים מדי".

6:30 בדרך החוצה משדרות

הזריחה בשדרות היא אחת היפות שראינו, אבל כאן לא תמצאו אנשים עושים ג'וגינג על הבוקר, לא תמצאו אנשים יושבים בבית הקפה השכונתי וקוראים עיתון. 20 דקות ואנחנו בחזרה בקריית מלאכי. גם שם קרוב לשבע בבוקר והעיר מסרבת להתעורר. בחזרה במרכז הלוגיסטי של תנובה, אנחנו נפרדים מהליווי הצמוד ומחזירים את השכפצים שלא לבשנו. מבולבלים מהחוויות האחרונות אנחנו מחליטים לחזור דרומה בניסיון להבין מה התחולל הלילה בעזה.

8:45 ליד כפר עזה, הפצצה

ברדיו מבשרים על שתי נפילות באזור מגורים באשקלון, ואנחנו כבר רוצים הביתה. עוצרים לקפה אחרון מחוץ לכפר עזה, ובדראגסטור פוגשים רק חיילים. "הנחה של 10% לחיילים", מכריזים בדראגסטור.

"הלקוחות הכמעט יחידים היום הם חיילים", אומר הבעלים. יוצאים צפונה, נוסעים במקביל לרצועה, פתאום נשמע פיצוץ עז, ההגה רועד, משמאל נוצרת פטריית עשן ענקית. צה"ל מגיב על ירי הטילים על אשקלון, זה נעשה יותר ויותר מפחיד. הדרך לתל אביב עוברת מהר, מהר מאוד, אין מכוניות בכביש.