ישראל לא זקוקה לניצחון
הריסת מוסדות השלטון הפלסטיניים לא תועיל לישראל. היא מותירה את הרצועה בריק שלטוני שרק יחריף את הסיכונים
המבצע הצבאי נגד חמאס ברצועת עזה, אשר במהלכו צה"ל תוקף לא רק חוליות של משגרי קסאם וגראד אלא גם את מוסדות השלטון (המשטרה ומשרדי הממשלה), מעיד על כשל בסיסי בחשיבה של ההנהגה הפוליטית והצבאית בישראל. כשל זה, שבא לידי ביטוי במהלך מלחמת לבנון השנייה מול ארגון חיזבאללה ועוד לפני כן באינתיפאדה השנייה, נובע בכך שמקבלי ההחלטות בישראל אינם משכילים להבחין בין פגיעה במי שפועל באלימות נגד ישראל ובין מי שעשוי, במוקדם או במאוחר, להביא לכינון שלטון יציב – גם אם לא בהכרח אוהד – בצד השני.
הניסיון של ישראל מאז הקמתה מלמד כי חוסר-יציבות פוליטי אצל שכניה הערבים, המתבטא בפיצול פנימי ובחולשה של השלטון המרכזי, היווה גורם מערער ביחסי ישראל-ערב, בעוד שיציבות פוליטית בצד הערבי הביאה בדרך כלל ליציבות ביחסים אלו. כך, למשל, יש לישראל שלום פורמלי עם מדינות יציבות כמו מצרים וירדן, ובין ישראל לבין סוריה שורר מצב מתמשך ויציב למדי של אי-לוחמה. לעומת זאת, יחסי ישראל עם הפלסטינים ועם לבנון מתאפיינים בעימותים תכופים בין הצדדים, על אף החולשה היחסית של שני השחקנים הללו ביחס למצרים, ירדן וסוריה.
אם ישראל מעוניינת להפחית את האלימות מצד ארגונים כמו חמאס וחיזבאללה, עליה לשאוף לכינונו של שלטון יציב בצד השני. תנאי הכרחי לכך הוא צמיחתם של מנהיגות מוכרת ומוסדות יעילים. למדינות ריבוניות יש מה להפסיד - נכסים חומריים ותמיכה פנימית ובינלאומית - בעוד שלארגונים כמו חיזבאללה וחמאס אין נכסים או אחריות כלפי הקהילה הבינלאומית. כלומר, רק כאשר לפלסטינים וללבנונים יהיו מדינות יציבות כפי שיש במצרים, בירדן ובסוריה, תוכל ישראל לעשות שימוש יעיל בעוצמה הצבאית העדיפה שלה כדי להשיג שקט גם מול המדינות הללו, גם אם הן עצמן לא יהיו מעוניינות בכך.
ברצועת עזה כיום, כמו בלבנון ב-2006, נאבקת ישראל בארגון לא-מדינתי, חמאס, ומפעילה כוח צבאי ניכר במטרה להכניעו. ואולם, גם כאשר הצד הישראלי נהנה מעדיפות מכרעת באוויר, ביבשה ובים אין הוא מצליח להגיע להכרעה, וההפעלה המתמשכת של כוח צבאי מביאה בסופו של דבר לשחיקה בתמיכה בישראל ולפגיעה ביכולת ההרתעה שלה, אשר אותה היא מעוניינת לשקם.
מבלי להתעלם מהאיום הצבאי-טרוריסטי שלה כלפי ישראל, חמאס היא קודם כל תנועה חברתית ופוליטית אשר הצליחה לזכות בתמיכה רחבה של הציבור הפלסטיני בבחירות הדמוקרטיות ביותר שנראו אי-פעם בחברה ערבית כלשהי. המוסדות החברתיים והפוליטיים שבנתה חמאס מאז הקמתה העניקו לתושבים ברצועת עזה מינימום של שירותים, ומאז יוני 2007 השליטה חמאס גם סדר ציבורי, גם אם לא מספק מבחינת ישראל. הריסת המוסדות הללו כיום מותירה את הרצועה בריק שלטוני ותוהו ובוהו חברתי שבטווח הארוך יחריף את הסיכונים לישראל.
מיליון וחצי הפלסטינים החיים ברצועת עזה לא ייעלמו ממציאות חיינו גם אם חמאס ינחל תבוסה צבאית מוחצת, דבר שממילא מוטל בספק לאור הניסיון הכושל להביס את חיזבאללה בלבנון. למעשה, לישראל יש אינטרס מובהק בהתבססות גוף פלסטיני פוליטי יציב וסמכותי, גם אם אינו ידידותי כלפיה, ברצועת עזה.
אכן, רק אם ישראל תכלכל את צעדיה בתבונה ולפלסטינים תתאפשר הקמת מדינה יציבה, ניתן לצפות כי בטווח הארוך ארגונים כמו חמאס יפסיקו להוות איום כלפיה, כפי שלא נשקפת לה סכנה מארגונים דומים הפועלים במצרים, ירדן וסוריה.
ישראל זקוקה כיום לא לניצחון צבאי אלא לאופק מדינתי.
- פרופ' אברהם סלע, פרופסור במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית ומתמחה במזרח התיכון ותנועת חמאס.
- ד"ר אורן ברק, מרצה בכיר במחלקה למדע המדינה ובמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית ומתמחה במזרח התיכון.
לפנייה לכתב/ת 
