איך עובד הראש הפלסטיני?

שר החוץ המצרי, אחמד אבו אל-רייט אמר שהחמאס "נתן לישראל הזדמנות על מגש זהב" לצאת למתקפה, אך דוברי החמאס אמרו: "הטמטום הגובר של ישראל מאלץ אותנו להגביר את הירי". כדאי להקשיב למוזיקה של החשיבה הערבית, השונה כל כך מזו המערבית.

האדם שנעזר בחשיבה ערבית מתנהג על פי הנסיבות הסביבתיות יותר מאשר על פי שיקוליו והחלטותיו. כך חמאס לא צריך להחליט מה הוא רוצה, אלא לפעול כדי לא לתת לישראל הזדמנות. החמאס חש שישראל כופה עליו את התנהגותו. אין זו פרי החלטה שלו, שנלווית לה אחריות מצדו. מדובר בחשיבה שביסודה היא מסורתית-קולקטיבית ולא מערבית-מודרנית-אינדיבידואלית, בה הפרט מתנהג על פי מיקוד שליטה חיצוני ולא פנימי, ללא תחושה שיש לו אחריות לגורלו ולחייו.

בעל האוזן "המוזיקלית" יכול לשמוע אופן זה של חשיבה בכל יום בחדשות. רובינו כבר התרגלנו לזרות המוזיקלית הזאת ואנו מתרצים אותה באופנים שונים, כשאנו מגדירים אותם כמשוגעים, כמי שצוחקים עלינו או שאומרים את הדברים למטרות פנימיות.

אולם יש לזכור שאנו בעצמנו לא מדברים באופן זה. בעל החשיבה המסורתית-קולקטיבית, שלא רק החשיבה הערבית נמנית עמה, מצריכה סוג אחר של תשובות, כדי שלא נמשיך לדבר אל עצמנו כפי שאנו נוהגים עד עתה.

אם נאמר "קח אחריות", זה לא יעבוד. "אתה לא עומד בהסכמים", גם לא יעבוד. "תכריז עצמאות ותתחיל להשקיע בעצמך, לבנות את עצמך ולא להרוס אותנו" לא יועיל, משום שעצמאות זו אחריות. השפה היחידה שיכולה להוכיח עצמה (לא מיד, לאט לאט) היא שפת הקשר והתלות ההדדית ולא שפת הנפרדות. שפת ה"אנחנו" ולא שפת ה"אני".

אם נאמר להם שאנו יורים עליהם משום שהם מכריחים אותנו לעשות כן, זה יובן. אם לחילופין נאמר להם שאנו אחים בני אותה המשפחה כפי שהם נוהגים לומר ברגעים שונים של רצון לפיוס – זה יובן מאוד. זוהי השפה הנכונה כדי להתפייס עם הערבים. פעם ידענו לשלוט ברזי השפה הזו, אך בהמשך הספקנו לשכוח אותה.

כשאברהם פנה ללוט כשלא רצה לריב אתו ורצה שהם ייפרדו, הוא ניסח זאת כך: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו... היפרד נא מעלי" (בראשית י"ג). גם אחד הרופאים בבית החולים בעזה התנסח באופן דומה אמר בערוץ 2 (30.12.08): "הרי אנו אחים בני אותם הורים"...

עלינו להבין שהשפה והחשיבה שלנו, שעבורנו הן מובנות מאליהן, אינן מובנות כלל לצד השני, בדיוק כפי שאופן חשיבתם אינו מובן לנו. הגיע הזמן ללמוד להקשיב, ללמוד את אופן חשיבתו של הצד השני.

כשצה"ל פרסם כרוזים לתושבי עזה בבקשה שיסגירו את המחבלים לידיו, בהם נכתב: "קחו אחריות לגורלכם", שוב הוכחנו שאנו פועלים על סמך צורת חשיבה מערבית שלא פועלת בחברה הערבית. אילו יכלו הפלסטינים לקחת אחריות אישית על גורלם הכל היה נראה אחרת. הם חיים בעולם שבו פעולותיהם מונעות מכורח הסביבה ולא מתוך בחירה אישית. בחוויתם, הם מגיבים ולא יוזמים. על כן צריך היה לומר להם: "הטרוריסטים מכריחים אתכם להסגיר אותם כדי להגן על משפחותיכם". כלומר, זה לא שאתם בוגדים בהם. אלו הם שלא השאירו בידיכם ברירה.

גם אופן חשיבתו של נסראללה מזמין את אותו קו חשיבה. בעקבות מציאת הרקטות המכוונת לישראל בלבנון, אמר מזכ"ל חיזבאללה: "האם ישראל אינה יכולה להסתנן ללבנון, או סוכניה, כדי להציב את הרקטות הללו? לא כדי להזדהות עם אנשינו בעזה אלא כדי לתת לישראל את התירוץ לפתוח במלחמה נגד לבנון". מה עומד בבסיס תיאורית הקונספירציה הזאת וכיצד הייתם משיבם לו ולאנשיו?

ד"ר עפר גרוזברד הוא מרצה לפסיכולוגיה רב-תרבותית באוניברסיטת חיפה ומחבר סדרת "הצופן התרבותי" בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון