אמהות ללוחמים: "הבטן מתהפכת, שייגמר מהר"

"כבר בבוקר ידענו שהם יוצאים כי הוא לא ענה לטלפונים. ביום ראשון הוא התקשר ואמר שלא יוכל לדבר איתי יותר כי הם יורדים. פרצתי בבכי, ניגבתי את הדמעות והמשכתי לעבוד", כך סיפרה היום (א') תמר בן-צבי, תושבת קיבוץ בארי שבעוטף עזה, שבנה בן ה-19 משתתף כעת בלחימה ברצועת עזה.

עבור בן-צבי אין זו הפעם הראשונה שהיא שולחת את אחד מבניה אל החזית. בנה הבכור שירת בעזה, השני במבצע "חומת מגן" והשלישי ב"עופרת יצוקה". "ביום שישי הוא שאל אם ראינו אותו בטלוויזיה. הוא שאל לשלומנו כי שמע שאנחנו סופגים קסאמים ושקבוצת הכדורסל של הקיבוץ נסגרת כי השחקן הזר ברח לאמריקה. זה מה שעניין אותו", היא סיפרה.

"עופרת יצוקה" - דיווחים אחרונים

• הרוג ראשון בפעולה הקרקעית: סמ"ר דביר עמנואלוף
• הירי נמשך: רקטה פגעה בחצר בית בשדרות
• ביה"ח: 32 חיילים נפגעו מרגע כניסת הכוחות לעזה
• עזה: "איך להרגיע ילד, כשאתה רועד כולך?"
  

כשחזרה בן-צבי אתמול לביתה מביקור בירושלים, הבינה במהירות שחזרה לאזור מלחמה. "בדרך כבר ראינו את העשן מיתמר מעל לרצועה. היה רק עשן, ריח נוראי ובומים מחרידים. כשהגענו הביתה היה צבע אדום והתחילו הקסאמים. כל הצבא היה פה לידינו. ראינו אותם נכנסים וידענו. זו לא היתה הפתעה".

"מנסים להתחזק, מתפללים שייגמר מהר"

גם בנה בן ה-20 של מרי אסקפה, אף היא מקיבוץ בארי, נמצא בשעה זו בחזית בעזה, בעוד שהיא נמצאת קילומטרים ספורים ממנו אבל בעורף. "ברגע שהבנו שזה זה, רק נותר להתחזק ולחזק, להתפלל שהכל ייגמר כמה שיותר מהר ולתמוך במהלך המדיני והצבאי. צריך להבין שזו המציאות שלנו", סיפרה.

לדברי אסקפה, למרות המצב הביטחוני והמשך מטחי הרקטות - אין בכוונתה לעזוב את הקיבוץ. "יש לי שני בנים חיילים בצבא - האחד פה והשני בצפון. הבן שלי תמיד אומר 'רק אל תדאגי'. זה משהו שכל חייל אומר. יש להם את המשפטים הקבועים שלהם. למרות שהכינו אותנו לכניסה וידענו שזה בלתי נמנע, ברגע שרואים את זה הבטן מתהפכת".

גם בנה הצנחן של רונית גורן, חברת קיבוץ רעים שבעוטף עזה, משתתף במבצע "עופרת יצוקה". "ביקרנו אותו שלושה ימים לפני שיצא לרצועה. ביום שישי הוא אמר לנו שאנחנו יכולים לבוא, אבל היינו צריכים לעשות תורנות בחדר אוכל. אמרנו שכשנסיים נבוא, אבל אז כבר אי-אפשר היה להגיע. יש לי יסורי מצפון מזה", אמרה.

"אנחנו גם דואגים אבל גם מאוד שלמים עם המבצע. אנחנו סובלים כבר שמונה שנים, היתה את כל ההצדקה לצאת למבצע הזה. אנחנו סומכים על הקבינט שמנהל את המבצע וסומכים על החיילים שלנו והמפקדים שלהם ומקווים שהכל ייגמר על הצד הטוב ביותר. אי אפשר יותר לחיות לפי האג'נדה של חמאס, לחיות שנים בצל טרור - זה זוועתי".