אֵם החייל שנהרג לפני הפינוי: לא היה צריך להיכנס
שוש קארותשי הביטה בכאב בתמונות החיילים שנכנסו לעזה, שלוש שנים וחצי אחרי שנהרג בנה אבי - ההרוג האחרון ברצועה לפני ההתנתקות. "היינו צריכים להפציץ אותם מהים ומהאוויר כדי שלא יהיו עוד אמהות כמוני", אמרה
"הבן שלי נהרג לשווא", אמרה אתמול (יום א') שוש קארותשי, על רקע התמונות של חיילי צה"ל השבים לרצועת עזה שלוש שנים וארבעה חודשים אחרי ההתנתקות. בנה, נגד אבי קארותשי, הוא חייל צה"ל האחרון שנהרג בעזה לפני היציאה ממנה.
"עופרת יצוקה" - דיווחים אחרונים
- הותר לפרסום: הרוג ופצוע אנוש בלחימה בעזה
- הירי נמשך: רקטה פגעה בחצר בית בשדרות
- פרס: חמאס זקוק ללקח - ואנחנו מלמדים אותו
- ירדן: שומרים על הזכות לבחון היחסים עם ישראל
- עזה: "איך להרגיע ילד, כשאתה רועד כולך?"
"לומר שאני מופתעת, שחשבתי שאחרי שהבן שלי נהרג לא יכנסו עוד חיילים לעזה? הכל היה צפוי", אומרת קארותשי. "ידעתי ביום שאבי נהרג שימשיכו להתנקם בנו. כשהרמטכ"ל הגיע אליי הביתה במהלך השבעה אמרתי לו שאני יודעת שאנחנו ניכנס לבור הזה שוב כל רגע", היא נזכרת בכאב.
אבי קארותשי, בן 26 במותו, שירת בחטיבה הדרומית במשמר הנגב ונהרג במהלך בניית החומה בציר פילדלפי במאי 2005.
מהרגע שנהרג התקשתה אמו להבין כיצד נבחר מועד היציאה מהרצועה, שלמעשה הפכה את העבודה של בנה למיותרת.
"היינו צריכים לצאת מעזה הרבה לפני", טוענת קארותשי. "הבעיה היא שחיכינו. צריך היה לתת להם את האדמה הזאת להילחם בינם לבין עצמם. אם לא היינו ממתינים אולי אבי היה איתי היום". עם זאת, היא מבהירה כי התגובה הפלסטינית להתנתקות יצרה הכרח לתגובה צבאית מצד ישראל.
"העובדה שגם אחרי שנתנו להם אדמות ושטחים ועזבנו אותם, הם רק התעצמו נגדנו, הבריחו תחמושת וציר פילדלפי הפך למעשה לציר מנהרות, מצדיקה תגובה", היא אומרת.
"הלב נשרף - החיילים כמו ברווזים במטווח"
למרות תמיכתה בתגובה ישראלית, כאם שכולה היא סבורה כי כניסה קרקעית לעזה היא טעות. על נאומו של אולמרט בישיבת הממשלה אתמול, בו פנה אל האימהות והבהיר כי הממשלה עשתה הכל בטרם החליטה על מהלך קרקעי, היא אמרה: "אולמרט יכול להגיד הכל - אבל לבוא לאמא שכולה ולהגיד לה את זה בעיניים. לא היה צריך להיכנס רגלית. צריך להבין שהם פנאטים בחמאס, ולא שווה לסכן את החיילים בשבילם".
"היינו צריכים להפציץ אותם מהים ומהאוויר - כדי שלא יהיו עוד אימהות כמוני", אומרת קארותשי בכאב. "היום אני לא יכולה לראות טלוויזיה, כי זה מחזיר אותי לתקופה ההיא ומציף חרדות ודיכאונות. אני לא מאחלת לאף אמא את זה. הלב נשרף כי אני יודעת שהחיילים שלנו כמו ברווזים במטווח - החמאס פנאטים, אין להם רגש. לא איכפת להם מחיי אדם".
לאימהותיהם של החיילים הנמצאים כעת בעזה היא אומרת: "אני מאחלת שהחיילים שלהן יחזרו בריאים וחזקים הביתה. בעזרת תפילות לאלוהים ואמונה נתגבר על המצב הזה".
משפחת קארותשי המתגוררת בבאר שבע מתמודדת בימים אלו, כמרבית תושבי הדרום עם מטחי הרקטות הבלתי פוסקים. שוש טוענת כי הפכה אדישה לקולות האזעקה. " אני לא פוחדת מהמטחים כבר", היא מספרת, "אני לא פוחדת מכלום. צועקים עליי לרדת למקלט אבל אחרי שהבן שלי מת – לא אכפת לי ללכת גם".
לפנייה לכתב/ת 
