מה עובר לעובר בראש? הרבה - מסתבר

עוד בחדר הלידה, מספרים ההורים של עופרי בת השנה, ידעה התינוקת לזהות את אבא יואב. מיד כששמעה אותו מברך אותה לשלום בפעם הראשונה בחייה מחוץ לרחם, נרגעה והפסיקה לבכות. "הייתה לנו תחושה שהיא הכירה את הקול שלו", מסבירה אינה, האם. "לאורך כל ההריון יואב הקריא לה סיפורים, שר לה, דיבר אליה. כנראה קולו לא רק נחרט לה בזיכרון אלא גם עזר לה להירגע".

הוריה של עופרי לא לבד. הורים רבים מוכנים להישבע שילדם מכיר אותם עוד מהרחם, אבל שלא כמו שנהוג לחשוב, מתברר שלא מדובר רק בתחושת בטן. בשנים האחרונות הולכת ומתבססת המחשבה כי הרחם איננו מרחב מוגן וסגור אלא סביבה אינטראקטיבית מלאת גירויים ותחושות, צלילים, קולות, מראות וטעמים. יש לתחום המחקר הזה אפילו שם מפוצץ: פסיכולוגיה פרה־נטאלית, ובמילים אחרות, הפסיכולוגיה של העובר.

החוקרים טוענים כי דפוסי ההתנהגות שלנו כבני אדם מתחילים להתפתח כבר במהלך ההריון. למעשה, חשיבות השהייה ברחם כה גדולה שכדאי לנו להתכונן להריון, ועוד לפני ההתעברות להביא בחשבון את החיים הקטנטנים והמלאים שיתחילו בקרוב לצמוח לצדנו.

בטעם מתוק

הרעיון אינו חדש. כבר ב־1926 הודה זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, כי שגה כשחשב שחייו הרגשיים של התינוק מתחילים רק לאחר הלידה, וטען כי בין החיים שברחם לחיים שלאחר הלידה ישנה המשכיות רבה יותר מכפי שנהוג להאמין. בשנות ה־40 חשבו חוקרים אחדים כי העובר הוא אדם שלם, המסוגל לצבור חוויות, להרגיש ואפילו לזכור. אבל ההתקדמות המרשימה ביותר במחקר הפסיכולוגיה של תקופת העוברות נרשמת בעיקר בעשורים האחרונים, מאז שבדיקות האולטרסאונד מאפשרות לנו לא רק לחוש את העובר, אלא גם לראות אותו בתוך הרחם כבר מרגעיו הראשונים. עובר בן שמונה שבועות שמדגדג בלחיו; צחוק של אמא שגורם לעובר בן עשרה שבועות לנוע; עובר שהעפעפיים שלו עוד סגורות, אבל נרתע ממחט שמוחדרת לרחם או מתגונן מפניה בעזרת האגרוף; תאומים שמלטפים זה את זה, מחזיקים ידיים ואפילו מכים האחד את השני עוד בבטן. הממצאים האלה מראים בבירור כי עוברים מסוגלים לחוש, להגיב לגירויים חיצוניים, לגונן על עצמם מפני כאב ואפילו לשחק בתוך הרחם.

להקריא לו, לשיר לו, להתייחס אליו. עובר ברחם (צילום: גטי אימג')

"מערכת החושים של העובר מתפתחת בשלבים מוקדמים מאוד של ההריון", מסביר פרופ' אברהם רזניק, חוקר אנטומיה וביולוגיה של התא מהפקולטה לרפואה בטכניון, המלמד על התפתחות העובר. "למעשה, כבר מהחודש השלישי מתחילים החושים של העובר לפעול, והוא יכול להגיב למגע, לצלילים או לאורות חזקים שמגיעים מבחוץ. אפילו חוש הטעם קיים כבר בשלבים המוקדמים האלה. מחקרים מראים כי כאשר חומר בעל טעם מתוק מוכנס למי השפיר, עוברים נוטים יותר לבלוע אותם. לעומת זאת, כאשר מוכנס חומר בעל טעם מריר, תנועות הבליעה פוחתות או מפסיקות".

העובר וחתול תעלול

אילו בינינו שהמתוקים שוברים להם את הדיאטה, יכולים אולי להתנחם במחשבה שאת ההעדפה הזאת רכשו כבר בסביבות השבוע ה־14 ברחם. אלא שחוץ מתשוקה למתוק, מחקרים חדשים מראים בבירור כי זיכרונות אחרים מתקופת

 העוברות משאירים גם הם את רישומם עלינו בחיים שאחרי הלידה. כך, למשל, הראה ד"ר אנטוני דה קספר, חוקר מאוניברסיטת צפון קרוליינה, כי תינוקות ששמעו כעוברים את אמם מקריאה להם בתדירות גבוהה את הסיפור "חתול תעלול" של ד"ר סוס, גילו בסיפור עניין גדול גם אחרי הלידה. לא רק שהם העדיפו את הסיפור ששמעו ברחם על פני סיפורים אחרים, אלא העדיפו גם את הקול של אמם כשהיא מקריאה אותו, על פני קולן של אמהות אחרות. בניסוי שערך חוברו התינוקות מיד לאחר הלידה למערכת שאפשרה להם לשמוע את הסיפור באמצעות תנועות יניקה מפטמה שחוברה למכשיר הקלטה. אחרי כמה ניסיונות ידעו הילדים לזהות את הסיפור ולווסת את מהירות המציצה מהפטמה, כך שיוכלו לשמוע שוב ושוב את אמם מקריאה אותו.

רזניק לא מופתע: "כבר בחודשים הראשונים להריון המוח 'רושם' כל מיני אירועים. זיכרון מוזיקלי למשל נשמר מתקופת העוברות והלאה. מחקרים מראים שתינוקות גילו העדפה לא רק למוזיקה ששמעו כעוברים אלא גם לסגנונות מוזיקליים מסוימים".

לפי אותו היגיון הם יזכרו גם אירועים טראומתיים?

רזניק: "נכון. אמנם אין אפשרות להגדיר במדויק מהי טראומה: מכה, צעקות בין ההורים ואפילו בדיקת אולטרסאונד יכולות להיחוות על־ידי העובר כטראומה. למרות שקשה לנו להוכיח מבחינה מדעית את ההשלכות של טראומות כאלה בזמן העוברות על המשך החיים, נראה לנו שהדברים נרשמים, נחרטים בזיכרון ויקבלו ביטוי כאדם מבוגר".

האם יש איזשהו שלב בהריון שהוא קריטי יותר?

"רופאים תמיד מזהירים מפני החודשיים הראשונים של ההריון. יש באזהרות האלה היגיון כיוון שבשמונת השבועות הראשונים להריון משלים העובר את התפתחותו האנטומית־מבנית ותקופה זאת קריטית להיווצרות מומים מולדים. אבל דווקא בהמשך הדרך, בשליש השני והשלישי, כדאי מאוד לנסות ולהימנע מטראומות הקשורות למערכות החושים העלולות להשאיר רישום פסיכולוגי לא נעים על העובר".

הילד הלחוץ

ג'אני כמעט ולא התנועע ברחם. ברגליים כפופות התכווץ בפינה, מכסה בידיו הזעירות את פניו או נאחז בחוזקה בחבל הטבור. אמו, שאיבדה בהריון לפניו עובר כתוצאה מהיפרדות שליה, סבלה מחרדות קשות לאורך כל ההריון עם ג'אני,

 ובבדיקות האולטרסאונד הייתה מבקשת שוב ושוב לוודא ש"הכל בסדר". אפילו הרופאה המנתחת שיילדה את ג'אני בניתוח קיסרי הייתה מופתעת מהנוקשות של גופו, והתקשתה לחלצו מפינת הרחם שבה התכרבל. לימים, כשיהיה בן ארבע, תראה הפסיכותרפיסטית של המשפחה ד"ר אלסנדרה פיונטלי דמיון בין סגירותו של הילד, שנוהג להיתלות על המבוגרים בסביבתו ממש כפי שנתלה על חבל הטבור, לנוקשותו המכווצת כעובר. בספרה "מעובר לילד - המשכיות החיים מהרחם לילדות" (הוצאת מודן) טוענת פיונטלי כי ייתכן שהחרדות שמהן סבלה אמו של ג'אני במהלך ההריון קשורות לא רק להתנהגותו כעובר, אלא גם להתנהגותו כעת, כשהוא כבר ילד בן ארבע.

"אני משוכנעת שלהורים לחוצים יהיו ילדים לחוצים", מאשרת ד"ר רבקה יהב, פסיכותרפיסטית וראש המרכז הקליני הבינתחומי באוניברסיטת חיפה. "לחרדות, לפחדים ולהתלבטויות באשר להריון יש ללא ספק השלכות על העובר ועל הילד שיגדל להיות. ידוע שילדים לאמהות שגרו בזמן ההריון בקרבת מגדלי התאומים וצפו בהתמוטטות, גילו תופעות פוסט־טראומטיות לאחר הלידה". יהב היא מחלוצות החוקרים בתחום הפסיכולוגיה הפרה־נטאלית בארץ. בכנס שיזמה לאחרונה לקידום הנושא היא הפגישה בין רופאי נשים, פסיכולוגים, ביולוגים, מיילדות ועוד, מתוך אמונה שהגישה הנכונה למחקר ולטיפול בחיים הרחמיים היא רב־תחומית, המפגישה מטפלים ושיטות מהמיינסטרים ומחוצה לו.

למגורים בקרבת אזור האסון היו השלכות לא רק על ההתפתחות הרגשית של התינוקות שנולדו אחריו, אלא גם על התפתחותם הפיזית. ב־2004 נערך מחקר בניו יורק שמצא כי נשים שגרו בעת ההתקפה במרחק של קילומטרים ספורים מאזור המגדלים כרעו ללדת מוקדם יותר מנשים אחרות. ילדיהן נולדו במשקל ובגובה נמוכים יותר. יהב: "בזמן של חרדה ולחץ משתחררות לדם רמות גבוהות של הורמון קורטיזול. לקורטיזול ברמות כאלה אצל נשים הרות עלולות בהחלט להיות השלכות על מצבים פוסט־טראומטיים אצל הילדים שייוולדו אחר כך".

הורות ומימוש עצמי

אבל לא צריך להרחיק לאירועים דרמטיים כמו פיגוע התאומים או מלחמות כדי למצוא את הקשר בינם ובין רווחתם הרגשית של עוברים. אפילו הריון לא רצוי עלול להשפיע לרעה על יכולתו של העובר לפתח מנגנוני עמידות והישרדות. במחקר שנערך ב־1994 במחלקה לאפידמיולוגיה וביוסטטיסטיקה בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת דרום קרוליינה גילו החוקרים, מוחמד בוסטן ואן קוקר, כי תינוקות שנולדו כתוצאה מהריון בלתי רצוי הם בעלי סיכוי גבוה פי 2.4 למות בתוך 28 יום מהלידה מתינוקות שנולדו מהריון רצוי. הריון בלתי רצוי הוגדר כהריון שכבר במהלך השליש הראשון שלו אחד ההורים או שניהם אינו מעוניין בו, חש כלפיו תחושות שליליות, או שנתפס על־ידי ההורים כבלתי מתאים מבחינת התזמון שלו. מאחר שמטרת החוקרים הייתה לבחון מה יכולות להיות ההשלכות של חקיקה או מחאה ציבורית כנגד הפלות, הם השתמשו במידע שנאסף בסן פרנסיסקו במהלך שנות ה־60, שנים שבהן הפלות יזומות היו אסורות בארצות הברית. המעקב אחר הריונותיהן, ובהמשך תינוקותיהן, של כ־8,000 נשים הרות ונשואות בגיל 20־50 שהשתתפו במחקר, העלה את האפשרות כי איסור הפלות, הגורם לעלייה במספר ההריונות הבלתי רצויים, עלול להיות קשור בתמותה מוגברת של תינוקות.

יהב: "בעידן של מימוש עצמי, כשההתלבטות בין קריירה להורות היא נפוצה, זוגות רבים חווים רגשות מעורבים כלפי ההריון, חרדות מודעות ובלתי מודעות, אפילו חוסר רצון ונכונות אמיתיים להיות הורים. כשזוג מגיע אלינו לטיפול אנחנו בודקים

 ביחד איתם את הרקע להריון: האם הכוונה להרות היא ממקום נקי של רצון להורות משותפת לילד, מתוך אהבה לבן הזוג ולא כדי למלא חסרים בזוגיות, או כדי למלא את ציפיות ההורים, הסביבה או החברה. ככלל, חשוב מאוד לעבוד לפני ההריון על המקומות האלה, ורק אחר כך להרות ולהביא ילד לעולם".

בדרך כלל, הטיפול הוא בדיעבד, לאחר שכבר התרחש הריון. מה תמליצי, למשל, לזוג שנראה לך לא מוכן? לעבור הפלה?

"לא. לעבור טיפול פסיכולוגי. להיות מודעים לתחושות, להוריד חרדות, לנטרל לחצים. אם זה יקרה, כבר עשינו את רוב העבודה".