שהכוח יהיה עמכם

רובינסון כתב את "הכוח" - אחד ממותחני המד"ב הראשונים, ב-1956, ועמוס גפן ז"ל (על שמו מוענק פרס גפן למדע בדיוני ופנטסיה) תרגם לעברית ב-1970. שנה קודם לכן הוא גם הגיע לקולנוע בבימויו של ביירון הסקין ובכיכובו של ג'ורג' המילטון. לכן זו אפילו לא נוסטלגיה, זו היסטוריה.

פרופסור טנר מתקשה להבין מדוע אולסון מפוחד כל כך, והוא מצליח לרַצות את הפסיכולוג כשהוא מציע במסגרת הישיבה את הניסוי הבא - פיסת עיתון זעירה על סיכת ראש תשמש כמטריית נייר, אותה ינסה כל אחד מחברי הוועדה להזיז בתורו - בכוח המחשבה בלבד.

"להזיז פיסת עיתון בכוח המחשבה בלבד" (צילום: ויז'ואל פוטוס)

הניסוי נכשל. המדענים מנסים לשווא בזה אחר זה, אך המטרייה נותרת יציבה. "ננסה זאת שנית, אלא שהפעם כולנו יחד", מציע טנר - כך יוכל האדם העליון להראות את כוחותיו מבלי לחשוף את זהותו, ואולסון יירגע בוודאי. "מהרחוב נשמע רחש קל של תנועת מכוניות וקולות משוחחים... בחדר עצמו לא נשמע רעש, גם לא קול של נשימה חנוקה. לא היתה כל תנועה אלא זו של חלקיקי האבק שצפו באור השמש הבוקע מבעד לחלון. ומטריית הנייר הזעירה שנתרעדה, התנדנדה, ואחרי כן הסתובבה בטירוף".

ככה אמריקאים מדברים

יושב הראש טנר מבולבל. ישיבת הועדה מתפזרת מאליה במהירות. חבריה נפוצים לעיסוקיהם האקדמיים, מוטרדים וציניים. הספקנות הטבעית שמרגיש טנר (הדוחס, כזכור, גרגירי טבק פנימה בבוהן מוצקה), מתחלפת תוך מספר פרקים מועט למחנק רדוף - טנר נתון במעקב.

"כשהלך ברחוב הוא חש שמישהו מצליח לחדור למוחו" (צילום: אמיר בוגן)

מחפשים בדירתו. מנסים למחוק את זהותו. הוא ממעט לישון, וכשהוא צועד ברחובות - מהר ותוך מבטים תכופים לאחור - הוא חש שמישהו מצליח לחדור למוחו, להצר את צעדיו, לחסום את תקוותיו וגורלו. ימיו של טנר קשים, הלילות בודדים, ונדמה ששיקגו הרחבה, טובה רק לרוח הנושבת בשדרות הריקות.

פחות עבה מקופסת סיגריות

יואב אבני הוא מחברם של קובץ הסיפורים "איזה מטומטמים האמריקאים" והרומן "שלושה דברים לאי בודד", שהיה מועמד לפרס גפן למדע בדיוני ופנטזיה בקטגוריית ספר המקור הטוב ביותר (2007). בשנה הקרובה יתפרסם רומן חדש פרי עטו בהוצאת כנרת זמורה ביתן