תנובת זעם בערעור על פסק דין הסיליקון בחלב

55 מיליון שקל הם כנראה סיבה טובה לסוג של התלהטות יצרים. תנובה - שזה בדיוק הסכום שהטיל עליה לשלם שופט בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר עמירם בנימיני, באוקטובר שחלף בשל הוספת הסיליקון לחלב - מפגינה זאת בימים אלו ממש.

בשקט, ובלי הפניית תשומת לב התקשורת, הגישה באחרונה תנובה לבית-המשפט העליון ערעור על אותו חלק מפסק הדין שכבר נתן השופט בנימיני. לכאורה, זה אמור להיות עוד מסמך משפטי, אולי משמים מעט, רצוף ביטויים מהז'רגון הרלבנטי, שבו תנסה תנובה להוכיח כי השופט הנכבד טעה. אבל רק לכאורה. הבה נראה.

רגע לפני כן נקדים ונאמר, כי גם מאחורי השפה המכובסת של כתבי ערעור המוגשים לבתי-המשפט עשוי להסתתר לא פעם אגרוף ברזל של טיעונים מוחצים. אך מתוך הכבוד לשופטים שעל פסקיהם מערערים, אין הטיעונים מופנים אליהם גופם, גם אם שגו מאוד, אלא כלפי גוף פסק הדין. במלים אחרות, עלבונות אינם חלק מהמשוואה הזאת. בתנובה, דומה, מעדיפים אחרת.

קו טיעון המסתמן, בין השאר, מכתב הערעור הארוך מאוד (כ-80 עמודים) הוא שהשופט בנימיני סימן לעצמו קודם לכל את המטרה, זו שאליה הגיע בסופו של דבר בפסק דינו בקשר לתנובה, ובפסק הדין עשה הכל כדי שיתאים לעמדתו. ולא זו בלבד, הוא גם ריצה - לא פחות - את ציפיות התקשורת בפרשה זו. מכאן ואילך, הציטוטים הישירים מן הערעור.

"...הוא הוציא תחת ידיו פסק דין העונה על ציפיות התקשורת ש'הציפה' את העניין, אך, למרבה הצער, התעלם מכללים משפטיים נאותים, אשר התחשבות בהם היתה מביאה לתוצאה 'לא פופולרית.

"...עם כל הכבוד הראוי, קשה להשתחרר מהרושם שבית-המשפט הנכבד קמא הגיע לתוצאת פסק הדין, בטרם הנמקה, ואז התאים את ההנמקה (לעתים בדרך לא דרך) לתוצאה שאליה החליט מראש.

"הדברים נאמרים בכל הכבוד הראוי, אך אין מנוס מלהצביע על כך שבית-המשפט קמא אינו חוסך כל מאמץ להתגבר על 'מכשולים' בדרך לפסק הדין ובתוך כך הוא משחיר, באופן שיטתי וקיצוני, את דמותה של תנובה, תוך התעלמות מראיות שהונחו בפניו, ולעתים תוך הצגתן באופן מאוד בלתי מדויק, בלשון המעטה. ויודגש, תנובה אינה מתנערת מטעויותיה בפרשה נשוא תיק זה. אך תנובה זכאית לדיון ענייני והוגן בטענותיה על פי כללים משפטיים מקובלים. המגמתיות הקיצונית של פסק הדין מלמדת כי תנובה לא זכתה לכך בדיון לפני בית-המשפט הנכבד קמא.

"בכל הכבוד, ה'מטרה' ששם לעצמו בית-המשפט קמא להתגבר על 'קשיים' בהם נתקל בדרכו לחייב את תנובה, איננה מצדיקה התייחסות כה חד-צדדית כלפי מארג הראיות, הכוללת התעלמות מראיות ברורות, ציטוט חלקי ממסמכים (לרבות מפסקי דין שניתנו בפרשיה בה עסקינן) באופן המשנה לחלוטין את משמעותם בעיני הקורא, ועוד.

"במקרים מסוימים הטעות או השיבוש הם כה בולטים, עד שמתעורר החשש שהמסקנות העובדתיות לא גובשו מתוך בחינה אובייקטיבית של החומר אלא כדי להצדיק בדיעבד את המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא.

"...לכל אחד מאלה בנפרד אולי אין משמעות דרמטית, אך הצטברותם מביאה למסה קריטית המלמדת כי תוצאת פסק הדין קדמה לתהליך ההנמקה וההנמקה נועדה לאשר את התוצאה שנקבעה מלכתחילה".

על הכוונת - מאגר מוחות

אך בזאת לא התקררה דעת תנובה ופרקליטיה. בין השאר, הם מבקשים לערער על כך שהשופט בנימיני הסתמך על סקר דעת קהל שבדק את יחס הצרכנים להוספת הסיליקון לחלב. את הסקר ערכה חברת "מאגר מוחות", ועלה ממנו כי רוב הצרכנים שנהגו לרכוש את החלב אשר לו הוסף בשעתו סיליקון בתנובה חדלו לרוכשו לאחר פרסום הפרשה, וכשני שלישים מהם דיווחו על מיגוון תחושות שליליות.

כדי לציין בכתב הערעור את הסתייגותם מהדרך שבה נהג השופט בעניין זה, נכתב כך: "בית-המשפט קמא שגה שגיאה חמורה, במספר רבדים, בכל הנוגע להסתמכותו על סקר 'מאגר מוחות' (הגוף שנהג לערוך את סקרי 'משוב השופטים'), הן במישור עקרוני (עצם ההסתמכות על הסקר) והן באופן המגמתי בו התייחס לכשלים בסקר".

לשם מה בדיוק צוינה כאן, בהקשר ספציפי זה, העובדה ש"מאגר מוחות" הוא הגוף שנהג לערוך את סקרי המשוב לשופטים? האם יש כאן ניסיון לקרוץ לשופטי בית-המשפט העליון, כי אפריורי, מעצם היות "מאגר מוחות" מי שערך את המשוב שהיה כה שנוי במחלוקת וכה לא אהוד על השופטים, מן הדין לפסול כל מה שיצא מתחת ידו של הגוף הזה?

או שמא מדובר ברמיזה, כי אולי - בניגוד להסתייגות רוב השופטים מהמשוב - השופט ד"ר בנימיני דווקא היה מאוהדיו, ואולי גם חש הערכה לעורכיו, וגם את זה יש להביא בסוף החשבון לחובתו בפסק הדין שייתן בבוא היום בית-המשפט העליון בערעורה של תנובה?

שאלות אלו ואחרות יכולות לעלות מכך, אך נראה כי תשובה אחת כבר יש: איזכור העובדה ש"מאגר מוחות" הוא הגוף שערך בעבר את סקרי המשוב לגבי השופטים הוא - בלשון המעטה, עידון ותרבות - מיותר. יתרה מזאת, הוא מהווה עלבון לאינטליגנציה של שופטי בית-המשפט העליון. האם באמת סבורים תנובה ובאי כוחה כי זה מה שישפיע על השופטים כאשר יבחנו בבוא היום את פסק דינו של השופט בנימיני?

השופט בנימיני אמור לתת בתקופה הקרובה את חלקו האחרון של פסק הדין, ובין השאר סביר כי יגדיל חלק מן הסכומים שאמורה תנובה לשלם לתובעים הייצוגיים ולבאי כוחם, כלומר יורשי התובע תופיק ראבי, עו"ד איאד ראבי והמועצה הישראלית לצרכנות. משהו על מה שאולי צפוי כי נראה בעוד זמן לא רב ניתן ללמוד מכך, שהשופט כבר הוכיח בעבר שאינו נרתע מתוקפנותה של תנובה.

מתנובה נמסר בתגובה: "חברת תנובה הכירה בטעותה, הפיקה לקחים ועברה מהפיכה מאז האירוע לפני 13 שנים. החברה החליטה להגיש ערעור מכיוון שמדובר בסכום אסטרונומי, אקראי וחסר תקדים, שאינו מבוסס על נתון או חישוב כלשהו. יחד עם זאת, תנובה הדגישה כי בכוונתה לפעול יחד עם התובעים על מנת להגיש לבית-המשפט את מנגנון הפיצוי המוסכם בהתאם להוראת בית-המשפט המחוזי.

"מאחר והנושא מונח בפני בית-המשפט העליון ומכיל טיעונים משפטיים עניינים ומנומקים, אין זה המקום להתייחס למאמרה של עו"ד אונגר. נציין עם זאת שהיא בנתה תלי תלים של פרשנויות שאין להם בסיס במציאות".  

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות