דיון נוסף: האם שר משפטים יכול למנוע חנינה?

מהו גבול שיקול הדעת של שר המשפטים בבואו לחתום על כתב חנינה שניתן על ידי נשיא המדינה? מתברר כי הדעות חלוקות בשאלה זו, שפרקליטות המדינה ביקשה היום (יום ד') לקיים דיון נוסף בעניינה בבג"ץ.

כל כתב חנינה שניתן על ידי נשיא המדינה מחויב בחתימה של שר המשפטים כדי להיכנס לתוקף. לפני כשלושה שבועות, פסק הרכב בג"ץ ברוב של שני שופטים מול אחד, כי אין מקום לשיקול דעת של שר המשפטים בהחלטתו אם לחתום, כל עוד הליך מתן החנינה היה תקין. מול דעה זאת עמדה דעת המיעוט, שגרסה כי בחתימתו של שר המשפטים יש מעין בקרה על הליך החנינה, ובמקרים חריגים, שבהם יש ויכוח בין הנשיא לשר המשפטים, לשר המשפטים מוקנה שיקול דעת שלא לחתום את חתימתו.

הדיון המדובר התקיים בעתירתו של אסיר המרצה עונש מאסר עולם, לאחר שהורשע לפני כעשר שנים בכמה עבירות של רצח והתעללות. ב-2003 פנה האסיר לנשיא המדינה דאז, משה קצב, בבקשה לקציבת עונשו. קצב הסכים לבקשה, למרות המלצות ועדת השחרורים שלא להקל בעונש, אולם שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, סירבה לחתום על כתב החנינה, וכך גם כל שרי משפטים שכיהנו מאז.

בהכרעת השופטים נקבע כי שיקול הדעת המוקנה לשר

 המשפטים מצטמצם רק לכדי וידוא תקינות ההליך המינהלי בפנייה, בטרם החלטת הנשיא. אם ההליך המינהלי מתנהל באופן תקין, קבעו השופטים, אין לשר המשפטים כל שיקול דעת והוא מחויב לחתום על החנינה.

במקרה הנידון, קבעו השופטים, אכן נפלו פגמים בהליך הפורמלי של מתן החנינה, ולכן עתירת האסיר נדחתה. אולם בפרקליטות מתנגדים גם לקביעת השופטים שהופיעה בפסיקה בנושא גבול שיקול הדעת שניתן לשר. אנשי הפרקליטות טוענים כי ההחלטה משנה תפיסה חוקתית ארוכת שנים. בדרישתם לקיים דיון נוסף בעתירה, הם מסבירים כי דעת היועץ המשפטי לממשלה בעניין סוגיה עקרונית זו לא הוצגה בדיון הקודם, ולכן יש לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב, שיכריע בסוגייה.