יום עם הלוחמים בעזה: תנועה זהירה בסמטאות
תדריך, מספרי ברזל ותנועה מאובטחת מבית לבית יחד עם לוחמי צה"ל, שמשתדלים "לא להיות חשופים ליד החלונות כדי שלא נחטוף מצלף". החשש מחטיפות, מפיגועי התאבדות וההשתלטות על השטחים המבוצרים בעזה. הפרשן לענייני ביטחון של ynet הצטרף אתמול לכוחות הלוחמים בעזה
לראשונה מאז תחילת מבצע "עופרת יצוקה", התיר צה"ל לעיתונאי ישראלי להצטרף לכוחות הלוחמים ברצועת עזה. כיצד נראית הפעילות בשטח? דיווח מקו החזית: במשך רוב שעות היממה שרר שקט באזור העיר עזה. אבל דווקא השקט הזה הדאיג את מח"ט גבעתי, אל"מ אילן מלכא. אמש (ד'), בהערכת המצב עם מפקדי הגדודים ויחידות המשנה של חטיבת גבעתי, הוא הזהיר אותם: "כולכם צריכים לוודא ולתרגל התגברות על ניסיונות חטיפה. זה כרגע ההישג הכי חשוב להם. צריך גם לתרגל מניעת פיגועי התאבדות על כוחותינו".
אל"מ מלכא לא אמר דברים בעלמא. עד לשעות הערב הצטברו מספר התרעות על ניסיונות חטיפה שחמאס מתכנן באזור שבו פרוסים הגדודים של החטיבה. "כשהשתלטנו על השטח באגרסיביות רבה, חמאס נעלם", אמר המח"ט מלכא במטה המאולתר שלו בפאתיה המזרחיים של העיר עזה. "אבל אני משוכנע שהם עדיין כאן מתחת לאדמה או במסתורים, שאת חלקם עדיין לא גילינו. הם ינסו לצאת ולחטוף כדי לרשום לעצמם הישג כלשהו".
ניכר במלכא שהוא רוצה להבטיח שהלילה, כמו גם הלילות הבאים, יעברו בלי הפתעות. הוא גאה מאוד בהישגי גבעתי, שבתוך שעות ספורות הצליחה לחדור את מערכי ההגנה הקדמיים של חמאס, והשתלטה על שטח מבוצר חפור וממולכד, כמעט ללא התנגדות. עכשיו הוא רוצה לוודא שהזירה לא תהפוך למלכודת.
"עופרת יצוקה" - עדכונים אחרונים
- צה"ל קרא לתושבי רפיח לעזוב - ותקף מהאוויר
- רייס: לוחצת על ישראל להתקדם להפסקת אש
- יועצו של הנייה: אפשר להשיג הסכם תוך 48 שעות
- הקבינט אישר המשך הפעולה בעזה
שיירי ארוחה שנעזבו בחופזה
עצרנו בחצר מוסך. הנגמ"ש נסע לאחור עד שכמעט נגע בקיר - בחור שבקיר - שלתוכו זינקנו היישר מתוך המשוריין. חיילי גבעתי, תוך כדי השתלטות על השכונה, נעו דרך פרצות שעשו בחומות המקיפות את הבתים, כדי שלא יהיו גלויים לאש הצלפים ולמלכודות שהוכנו להם במבואות הבניינים. באנו יחד עם כמה אנשי מילואים מגדוד הסיור של החטיבה. יש להם כוח מילואים די ניכר והשכונה הפלסטינית רוחשת קצינים שבאו להצטרף ללחימה.
החור שנפער בקיר, דרכו עוברים החיילים (צילום: רון בן ישי)
"לא יכולתי להישאר בבית כשהחבר'ה שלי נלחמים", אמר עומרי הג'ינג'י תוך כדי הטיפוס במדרגות הבית, בדרך למפגש עם סגן מפקד החטיבה, סא"ל עופר לוי. "אנו משתדלים לא להיות חשופים ליד החלונות כדי שלא נחטוף מצלף", אמר אחד הקצינים תוך שהוא מתכופף כדי לעבור מתחת לחלון רחב. במטבח הבית נותרו שיירי ארוחה שנעזבו בחופזה. בעלי הבית, כמו יותר מאלף מתושבי השכונה, ברחו בעקבות הכרוזים והאזהרות שקיבלו מצה"ל.
סגן מפקד החטיבה סיפר שאנשי חמאס הופתעו כל-כך, עד שהם השאירו את המטענים והמלכודים שהכינו גלויים לעין כל - ונעלמו. הוא סיפר שחיילי החטיבה מוצאים לא מעט מנהרות לחימה. רגע לפני ביקור באחת המנהרות הללו, צץ עניין דחוף יותר לעסוק בו. המח"ט, שנמצא בהערכת מצב פיקודית, מורה להפסיק ב-13:00 את האש תלולת המסלול, את התקיפות האוויריות ואת התקדמות הכוחות. במשך שלוש שעות תאפשר החטיבה לתושבי השכונה לעבור ב"מסדרון ההומניטרי" כדי להצטייד במזון ובמצרכים חיוניים אחרים. "אסור להתקדם, אבל מותר לירות נק"ל (נשק קל - ר.ב.י) אם כוחותינו בסכנה".
מפגש עם משפחה עזתית
אחד ממפקדי הפלוגות מגיע ומספר בהתרגשות שה"דובים" (דחפורי די-9, ר.ב.י) חשפו מנהרה מלאה במכלים. מישהו מרגיע אותו ואומר שהמנהרה הזאת מוכרת. אנחנו מצטרפים למג"ד שיוצא לראות את המנהרה, הנמצאת בשטח מסוכן למדי, כדי להחליט מה לעשות איתה. תדריך, מספרי ברזל, ומתחילים לנוע בסמטאות בתנועה מאובטחת. החיילים והמפקדים מרימים את הנשק לעבר הקומות העליונות או לעבר הפרצות בקירות, לפי הצורך. חמאס נעלם מהשטח, אבל הוא עלול לחזור ולהפתיע. כשאנחנו מגיעים לשטח פתוח הכוח מגביר מהירות ונפרס. אנחנו מבוססים בבוץ של עזה - ויש הרבה ממנו.
באחד ממתחמי הבניינים יושבת הפלוגה המבצעית של הגדוד. בחדר המדרגות של אחד הבתים אנו פוגשים משפחה, סבא וסבתא, כמה הורים צעירים וכמה ילדים קטנים ותינוקות. הם יושבים על שטיח, רגליהם מכוסות בשמיכות, ושני חיילים שומרים עליהם. "מה איתם?" אני שואל. "כלום", משיב איילון פרי, קצין האג"ם של החטיבה, "הם חופשיים ללכת אם הם רוצים. אבל הם לא רוצים. הם הודיעו לנו שהם נשארים בבית ולנו לא היתה ברירה אלא לקבל את זה". המשפחה רואה את המצלמות ובבת אחת משתנה ארשת פניהם. "אין לנו אוכל", הם אומרים בערבית ואחד הצעירים קם ומציע שנראיין אותו באנגלית על מצוקתם.
המשפחה הפלסטינית שעל ביתה השתלטו הכוחות (צילום: רון בן ישי)
לאנשי גבעתי אכפת מאוד שלא ייראו כמי שמתעללים באזרחים חפים מפשע. פרי מצביע על ערימה של קופסאות שימורים, בקבוקי מים ושאר מצרכים המסודרים יפה ליד האזרחים. "חלק מזה הם קיבלו מאיתנו, וחוץ מזה הם מבשלים לעצמם חביתות ומזון אחר, ואוכלים לא רע". ניכר בפלסטינים שהם מבינים מה הוא אומר, ועל פני אחד מהם מתפשט חיוך. ככה זה במלחמה, מנסים.
באחת מקומות המבנה שוכב צלף ומשקיף דרך חור שבקיר. החורים האלה הם הצלקות שיישארו ברצועה זמן די רב אחרי שצה"ל ייצא משם. אנשי הפלוגה והמג"ד מתפללים תפילת מנחה לפני שהם יוצאים לבדוק את המנהרה שנחשפה. "קדוש, קדוש, קדוש" אומר החייל שמשמש כשליח ציבור. "קדוש, קדוש, קדוש", עונים המג"ד, מפקדי הפלוגות והחיילים. מספרם של חובשי הכיפות הסרוגות ושל נוער המתנחלים הוא גבוה מאוד בחטיבה ובכלל בחטיבות הלוחמות של צה"ל.
המנהרה הובילה לבניין ממולכד
תוך כדי אכילת קבנוס כשרים, מספר הקצין כמה חשובה לו התמיכה של העורף. המוטיב הזה חזר ונשנה בדברי החיילים והקצינים, גאים במה שהשיגו. הם גם משוכנעים שהכניסה הקרקעית היתה חשובה. רבים מהם חששו שצה"ל לא ייכנס והיו משוכנעים שבלי כניסה קרקעית אי אפשר היה להשיג שקט לדרום. "חוץ מזה, נמאס לנו לשמוע שאזרחים ישראלים חוטפים כל הזמן ואנחנו לא מגיבים", אומר אלון מהגולן, בעודו מלטף את הכלב שאיתו. אנשי יחידת "עוקץ", המפעילה כלבים בצה"ל, הם חלק אינטגרלי של הכוח. יחד עם הכוח נעים שני כלבים כאלו, שלרגליהם נעליים מיוחדות שתפרו להם, כדי שלא ייפצעו מהזכוכיות הפזורות והקצוות החדים של המתכת המנותצת. לפני שאנחנו נכנסים לבית, הכלבים מרחרחים.
את הדרך אל השדה שבו נחשפה המנהרה הטרייה אנחנו עושים בהתחלה ברגל. אבל הקטע האחרון הוא מסוכן, הוא חשוף לבתים הקיצוניים של השכונה שמצפון לנו. המג"ד ואני נכנסים לבטנו של טנק מרכבה 4 המוציא אותנו היישר אל פתח המנהרה. בחטיבה לא לוקחים סיכון. הולכים על בטוח. המנהרה בנויה מפיר אנכי היורד אל תעלה תת קרקעית מדופנת בטון, לפי כל הסימנים יש בה מטענים ומסוכן לנוע בה.
הערכת מצב של קצינים בעזה (צילום: רון בן ישי)
המג"ד מביט במנהרה ובוחן לאן היא מובילה. הוא מזהה בית גבוה מאוד במרחק כ-300 מטרים. "יא אללה", הוא אומר, "המנהרה הזאת מוליכה ישר אל הבית הזה וכנראה המוצא שלה שם. כמעט החלטתי להיכנס לבית הזה ולהתיישב בו כמה שעות, אבל למזלי ראיתי שהוא ממולכד והחלטתי לוותר. עכשיו אני מבין שאם היינו תופסים שם מחסה, היה צפוי לנו ביקור מאוד לא נעים".
רחובות ריקים מאדם
בכל שעות "הפסקת האש ההומניטרית" לא נראו אזרחים ברחוב. אולי מפני שהחנויות היו סגורות
ואולי מפני שהשכונה שעד לפני כמה ימים היתה סואנת, ריקה עכשיו מאדם. הכוחות בשכונה עוסקים בעיקר בחישוף המטעים והמבנים ששימשו מחסה למשגרי הקסאמים והגראדים. דחפורי די-9 גדולים עוברים מאתר שיגור אחד לשני ודואגים שלבעלי המטעים והמבנים לא תהיה יותר מוטיבציה לשתף פעולה עם חמאס.
סוג אחר של פעילות היא פגיעה בבניינים החשודים ששימשו כמעבדות ייצור חומרי נפץ וקסאמים. אבל העיקר הוא הזהירות. אנשי החטיבה, מהמח"ט ועד אחרון החיילים, עסוקים בלוודא שהישגי המהלך לא יישמטו מידיהם. הם מרוצים מאוד מהעובדה שעד עכשיו היו להם רק כמה פצועים קל וכי השטח שהם שולטים בו שקט. הם מתפללים שכך זה יישאר.
זה בהחלט לא הצבא של מלחמת לבנון השנייה. לא הייתי רוצה להיתקל בלוחמים האלה בסמטה חשוכה בעזה. רגע לפני שעזבנו, שאלתי את המח"ט: "כמה זמן עוד תשהו כאן? כמה זמן עוד נהיה ברצועה?". "כמה שנצטרך", השיב, "אני באמת לא יודע, אבל מוכן להישאר כאן גם שבועות וחודשים. נתתי הוראה לאנשים לנוח כדי שיהיה להם כוח להמשיך". האם הפעולה תורחב ליעדים נוספים? "כרגע אין לנו תוכניות", השיב. למרות שכבר החשיך, ראיתי שהוא משתדל לשמור על הבעת פנים קורקטית. המג"דים שלו כבר החזיקו מפות תצלום של אזור נוסף בסביבות העיר עזה.
לפנייה לכתב/ת 
