האם ניתן לסלוח להורה שנטש אותך?

כשאמה של אורנה נפטרה, אביה הביולוגי, שהתגרש כמה שנים קודם לכן מהאמא והקים משפחה חדשה, הצהיר שאין מקום בביתו לילדה נוספת. בהיותו אדם פרקטי הוא יצר קשר עם לשכת הרווחה ובחן להיכן ניתן לשלוח את בכורתו לגדול בשנים הבאות – בקיבוץ, בפנימיה או במשפחת אומנה. למזלה הטוב של אורנה, אביה החורג, זה שהתחתן עם אמא שלה רק חודשים ספורים קודם למותה, החליט לגדלה כאילו היתה בשר מבשרו. 

חשבתי שמדובר בטרגדיה יוונית, או לפחות טלנובלה

כשרק הכרתי את אורנה ושמעתי את סיפורה חשבתי שמדובר בטרגדיה יוונית, או לכל הפחות טלנובלה ארגנטינית. אבל ניחוחות הציזיקי והצ'מיצ'ורי התנדפו במהירות, שכן בתוך שנים ספורות שמעתי סיפורים רבים נוספים מחברים ומכרים חדשים – על אב שסירב לשלם מזונות לבן והותיר את האם עגונה, על הורים שחזרו בתשובה, עברו לגור ביישוב דתי ושלחו את ילדם החילוני הסורר לגור אצל קרובי משפחה כופרים כמותו, וגם על אם שעברה לגור ביישוב רוחני-אקולוגי מרוחק ובחרה לוותר על משמורת ילדיה למען מימושה העצמי.

האם המשמעות היא שאנחנו חסינים לכל?

להפתעתי הרבה, כל בעלי הסיפורים האלה מצאו עם השנים יכולת לסלוח להוריהם. החילוני מבקר את הוריו באמצע השבוע, בנו של סרבן המזונות מתקשר לדרוש בשלומו והאם הרוחניקית מארחת את נכדיה לסופי שבוע של נטיעות ושולחת את בתה וחתנה לצימר המקומי. אם מי שכילד נבגד על ידי האדם בו הוא אמור לתת אמון מרבי מסוגל לסלוח, האם המשמעות היא שאנחנו חסינים לכל? ששום דבר לא יכול לשבור את לבנו? ואולי אני לא שואלת את השאלה הנכונה. אולי זו לא הסליחה שאני צריכה לחפש, כי אם לפרק את הסליחה לגורמים: סוג הסליחה שניתנה, העיתוי בו ניתנה, היוזמה לסליחה והיחסים הבינאישיים בין הבוגד לנבגד אחרי קבלת ההתנצלות הרשמית.

סוף מעשה – במחשבה תחילה

זה לא טור על דיני מזונות. זה לא טור על חזקת גיל הרך או על מדיניות בתי דין רבניים. זהו טור שנועד להזכיר לי ולכם שמאחורי כל סיפור כזה של הורה הנדרש לשלם מזונות בעל כורחו, של אם המחליטה כי האמהוּת מעכבת את התפתחותה הרוחנית וכן הלאה, קיים ילד בשר ודם. יכול להיות שהורים כאלה הורסים את ילדותו ומחריבים כל סיכוי שילד הזה יצעד ברגל ימין למעגל הפו"פ עם בגרותו, אבל זה פחות מעניין אותי, שכן הטור הזה אינו עוסק ברווקים שרוטים. הטור הזה עוסק באופן אישי בכל מי שרואה בילדו מכשול: מכשול בפני טיול לחו"ל, לימודים גבוהים, עבודה יוקרתית או המשך חיי רווקוּת קלילים. הטור הזה מוקדש כנקודה למחשבה לכל אותם אבות ואמהות שיימצאו עצמם לבד יום אחד, בדירה או בבית אבות, ויתהו היכן כל האנשים שהקיפו אותם פעם, כשהם היו צעירים ויפים.