נדחתה עתירת "אלוהים" נגד עם ישראל
האזרח דב סובול מהרצליה, שהציג את עצמו כנביא, עתר בשם אלוקי אברהם יצחק יעקב נגד עם ישראל לדורותיו ודרש לבטל את הברכות "שלא עשני גוי" ו"שלא עשני אישה" ואת האמירה: "העם הנבחר". טוען לעיוות התורה והכפשת שמו בעמים. 3 שופטי בג"ץ נדרשו לעתירה, ודחו אותה על הסף
כמעט שלושה חודשים נותרו עד לאחד באפריל ופורים רחוק מאיתנו חודשיים בדיוק, אבל שלושת שופטי העליון שדנו בשבוע שעבר בתיק מספר 11128/08 היו בטוחים שמישהו מותח אותם (ואולי גם צדקו). על הפרק: עתירה שהגיש כביכול אלוהי אברהם יצחק ויעקב נגד עם ישראל לדורותיו ומדינת ישראל, בגין הצגתו כ"אל קנא פוקד עוון אבות על בנים" שגרמה לניכור בני האדם כלפיו ולמלחמות בין העמים. פסיקת השופטים גרוניס, נאור וחיות: העתירה נדחית על הסף כיוון שהיא "מעוררת תמיהה, שלא לומר כי היא מוזרה". בנוסף החליט רשם בית המשפט לחייב את בא כוח העותר, "דביהו בן אברהם הנביא כמשה שהוא דב סובול", גם בתשלום אגרת בית המשפט, אף שביקש לפטרו מכך.
בעתירתו מגולל סובול בשם אלוהים כביכול את סיפורו של עם ישראל מהולדת אברהם אבינו ועד מתן תורה, ומאשים: "לצערי הרב תוכן התורה לא הגיע אל העם, ומסרים שכפלתי בתוך התורה (העיקריים בה – 14 הדברות של המוסר המוחלט) עוותו והובנו שלא כרצוני. במסגרת ההבנות המעוותות של התורה הציגו אותי היהודים כ-'אל קנא פוקד עוון אבות על cנים'. רציתי להתערב מייד אך לא עשיתי זאת וצפיתי לאן אי-הבנה זו תגיע בתוך העם והעמים".
"והנה ראיתי שבגלל הבנה שלילית של דמותי כל העמים התפצלו, רוב בני האדם התנכרו אליי לגמרי וחלק קטן בהם, שאמור היה להיות איתי, כביכול, התפצלו לאין ספור זרמים עדתיים שהעיקריים שבהם יהדות נצרות ומשלימים, ועשרות עדות בתוכם".
"והנה כעת תמה סבלנותי והגיע מועד התערבותי אל נוהגי העם והעמים, כי אין אני רוצה שוב לשאת את השקר והכזב של קללת אל המופצים בעולם מאז מתן התורה על ידי עדות יהודיות תחילה ועל ידי עדות הנוצריות אחריהם... היום אני תובע מעם ישראל (היהודים), שדאגתי לקיומו בכל שנות הסתבכותו עם העמים, לבטל מיד את חרפת כבודי ואת חרפת התורה... ורק אז תחול השלמה של כל העמים איתי ובינם לבין עצמם ותפסק מלחמת גוג ומגוג".
דב סובול מבקש בשם אלוהים "לבטל מייד ולאסור בכל את שימוש בניקוד בשפת הקודש עברית, כי זו שפת תורתי ואין זכות לאדם להוסיף או לגרוע ממנה". עוד הוא דורש לבצע תיקונים בהגדה של פסח, לבטל את "הברכה/קללה", כלשונו, שלא עשני גוי ושלא עשני אישה, לחדול מהאמירה "העם הנבחר" ועוד.
עוד נכתב בעתירה: "כבוד בית המשפט הזה מתבקש להורות לנתבעים מספר 2 על כל גורמי השלטון במדינת ישראל להתייחס אל הטענות בתביעה ייצוגית זו ולעשות כנדרש לתקון המיידי של המצב". הנביא דביהו בן אברהם מזהיר כי "התוצאות לאי מימוש דרישותיי הללו יהיו חמורות ביותר לכל העמים ולעולם כולו באשמת ישראל מאז המבול הראשון".
בסיום משתמש העותר במשל שלדבריו נמסר לו כנבואה בשנתו, זאת כדי להקל על השופטים את הבנת המסר: "בראתי את האדם עירום והוא התלונן אלי שקר לו והוא לא יכול להירדם. רחמתי עליו ונתתי לו את השמיכה החמה והגדולה, את תורתי, ומה עשה? כיסה בסמיכה את רגליו ושוב מתלונן שאני אכזרי וקנאי כי קר לו והוא לא יכול להרדם. ושוב פניתי מפי הנביאים אליו ואומר: הרי בבריאתי אותך נתתי לך גם את השכל, ולמה אתה כיסית את רגליך ולא את כל הגוף ומתלונן אלי שוב שקר לך ואתה לא יכול להרדם? למה אתה (עם ישראל) לא משתמש בשכל שלך?".
פסק הדין
בפסק הדין שניתן ביום חמישי על ידי השופטים אשר גרוניס, מרים נאור ואסתר חיות נכתב: "העתירה מעוררת תמיהה, שלא לומר כי היא מוזרה. בתיאור העותר מצויין: 'אלוהי אברהם יצחק ויעקב'. בתיאור המשיבים מופיע, בין היתר: 'עם ישראל על דורותיו'. בין הסעדים, מבוקש לאסור שימוש בניקוד בשפה העברית. דומה שאין צורך להוסיף. העתירה נדחית על הסף".בשם העותר, אלוהי אברהם יצחק ויעקב, הוגשה גם בקשה לפטור את סובול מתשלום אגרת בית משפט. הנימוק: "הוא הגיש כעת ויגיש גם בעתירות נוספות בשמי את כל הספרים שעשה לעת זה ויעשה בעתיד לפי דרישתי חינם ללא כל תמורה". עוד נכתב בבקשה כי לאיש אין כל הכנסות מלבד גמלת הזקנה וכי העתירה הזו יזומה על ידי אלוהים על חשבון זמנו ומאמציו של סובול הנביא, ולו אין בעתירה זו כל עניין אישי או משפחתי.
על כך ענה רשם בית המשפט, השופט יגאל מרזל: "הליך זה אינו מגלה עילה בדין ועיקרו טענות כלליות שאינן מקימות מקום לבירור בבית משפט זה. ממילא דין הבקשה לפטור מאגרה להידחות, בלא צורך להכריע בעניין מצבו הכלכלי של העותר".
