"שיניתי את דעתו של מישהו לגבי המדינה שלי"

וזה טוב, ממש טוב להעלות את המודעות הציבורית, למרות שזה קשה. אני מנסה לתאר לאנשים את המציאות דרך העיניים שלי, וזה עובד כשרואים את הרגש בעיניים כשאתה מסביר להם למה חשוב לנו לעשות את מה שאנחנו עושים. איך אמרו לי כמה חבר'ה בבאר המקומי, "עכשיו אנחנו מבינים למה הצבא הישראלי הוא מהחזקים ונחושים בעולם".

"ישראל רוצה שלום, חמאס רוצה מלחמה" 

החלטתי לא לשבת על הגדר ושאם אצטרך להתמודד עם העובדות הלא נכונות, אדע שעשיתי את מה שיכולתי. אני וכמה אנשים התחלנו לשלוח מכתבים המתארים את הקונפליקט ואת העובדות לעיתונים המקומיים בארצות הברית, באירופה, אוסטרליה וסין. זה המינימום שאני יכול לעשות. החברים שלי מהיחידה גויסו למילואים, ואני מרגיש כמו משתמט. נכון שבמלחמה האחרונה כמו רוב חיילי המילואים, גויסתי לצו 8 ושהינו בלבנון שבועיים במלחמה, אבל עדיין אני כאן ברגשות מעורבים.

לפעמים אני מרגיש שאני דוחף את האף באמצע שיחות של אנשים, אבל איך אומרים, אנחנו ישראלים... החוצפה הישראלית שלי באה לידי ביטוי יותר ויותר. בדיוק חזרתי מהדואר ובעמידה בתור היה לי דיון "מאיר עיניים" עם זוג בשנות ה-40 לחייו שקרא למעשים שלנו מעשי טרור. בסוף הדיון הם אמרו לי שהם מקווה שישראל לא תישבר מול המלחמה בטרור.

אני כאן, וליבי בארץ

אני כאן, וליבי בארץ. אני הולך זקוף וגאה שאני בא ממדינה כל-כך חזקה, מדינה שאייצג בקנאות בכל דרך שאוכל. טוב לדעת שלאט לאט יש שינוי. בשבוע האחרון שמעתי שיש התארגנות של כמה פלשתינאים עם שמאלנים קיצונים לנאום במרכז השלום בעיר. לא ידעתי מה לעשות היות ואני חדש בעיר, לא מכיר את האוכלוסיה והקהילה היהודית שהתברר לי שהיא די חצוייה בדעותיה, כך שכדי לא לקבל פרסום הפוך בחרתי לא לגשת אליהם.

הגענו לפיתרון די יצירתי, הלכתי לארוחת שישי בבית חב"ד שליד האוניברסיטה. פגשתי שם המון סטודנטים יהודים וחבר'ה ישראלים מאוד ציוניים שלא ידעו על ההתארגנות הזו. במהלך הארוחה, התחלנו לשוחח ועוד ועוד חבר'ה הצטרפו לשולחן, דנים ומדברים על מה שאנחנו יכולים לעשות, כדי לעורר מודעות ותמיכה במדינה הקטנטונת שלנו.

הלכנו הביתה  להכין את השלטים, עם הבטחות מהאנשים להגיע ולמחות נגד ההפגנה בגנות ישראל. למחרת בבוקר הגענו למקום ההפגנה עטופים בדגל ישראל ומחזיקים דגל נוסף ביד. צפינו באנשים מתחילים להתארגן, לאט לאט האנשים שהפגינו נגד ישראל התחילו להתקבץ, כשבסופו של דבר הם מנו כ-35 אנשים, כשמולם אנחנו, כ-20 איש מחזיקים דגלים ושלטים.

אחד אחד החלו לדבר בגנות ישראל ולכנות אותנו פושעי מלחמה, כמובן שהקול הפלשתינאי לא היסס להשתמש בתמונות של ילדים ונשים בוכים על שלטים. היתה כמעט התלקחות קטנה כשאחד המפגינים התחיל לכנות אותי ואת שאר המפגינים נאצים. אישתו מיהרה להרחיק אותו מאיתנו, מכיוון שהוא עמד ממש מולנו במרחק של סנטימטרים וצעק עלינו, לידי עמדו שני סטודנטים בעלי מבנה גוף גדול, שכבר ראיתי שאוטוטו היו מתחילים בתגרה המונית. לבסוף דחפתי את הסטודנטים מהצד שלנו צעד אחורנית.

Honk For Israel Side

אחד השלטים שהחזקנו היה “Honk For Israel Side” הצפירות של האנשים ברחוב היו כמוזיקה לאוזנינו. שינוי מרענן מכיוון שכאן כמעט ולא שומעים צפירות רכבים. לאחר מספר לא מבוטל של נאומים שבוצעו על ידי נציגי השמאל הם התחילו לצעוד לכיוון המדרחוב. במדרחוב התמיכה בישראל ובמצעד שלנו היתה כבירה, אנשים יצאו מהחנויות וקראו לנו להמשיך להילחם עבור המטרה שלנו. חלקם קראו שלכל מדינה הזכות להגן על עצמה, חלקם הצטרפו אלינו וצעדו איתנו לאורך המדרחוב במהלך כמה רחובות.

"זה היה שווה כל רגע"

בשלב מסויים המפגינים ניסו להתקרב אלינו כדי שהציבור יחשוב שאנחנו מפגינים נגד ישראל. בכל פעם שהם התקרבו אלינו אנחנו פשוט התרחקנו. שמתי לב לכמה אנשים שניסו להתגרות בנו כדי לגרום לתיגרה

בין המפגינים, וזאת בגלל נוכחות משטרתית לכל אורך ה"מצעד". ההרגשה שחיממה לי את הלב ביום שמש קפוא שכזה היו האנשים ברחוב שצעקו למפגינים להוריד את השלטים ולראות את האמת שמוסתרת מאחוריהם, היו שצעקו להם בוגדים והיו כאלו שהצדיקו אותם.

חלק מפעילי השלום ניסו לשכנע אותנו שהמלחמה שלנו אינה צודקת, ללא הצלחה. כמה מהם לאחר ששמעו עובדות וקיבלו תשובות לשאלות שלא נענו קודם, התחילו לצעוד איתנו עם דגל ישראל. זה היה שווה כל רגע.

אבל לא נחים על זרי הדפנה, ממשיכים הלאה- הפרוייקט הבא הוא לשכפל פליירים ולחלק באוניברסיטאות ברחבי העולם. אני מתכוון לעשות זאת באוניברסיטת קולוראדו, אני עדיין אוסף חומר לעריכת פלייר תמציתי עם אפקט שינוי הדעה ופתיחת העיניים לציבור שאינו מודע לאמת, כולכם יותר ממוזמנים להצטרף אלי.

גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

לקריאות נוספות לסדר:

"מישהו יכול להסביר מה קורה כאן?"

"יש להעניק תשומת לב נוספת לחזית העורף"

"פיטורין כמנוף לעשייה למען הקהילה"

"הנערה מחדר המדרגות"

"תנו לנו את הזכות לבחור למות בכבוד"

"הפכו את המדינה נגישה לכל אזרחיה"

"אני אבא של רני - ילד עם צרכים מיוחדים"