הדוד העשיר נפל. למי איכפת?

תכינו את הקיסמים לעיניים - הפעם, זה הולך להיות משעמם. הרי בינינו, מי מאיתנו לא מתחיל לפהק כשרק עולה המונח "יהדות התפוצות", עוד הרבה לפני שבכלל אמרנו משהו בעניין? די, נו, את מי זה באמת מעניין, מעבר לכמה פונקציונרים בסוכנות היהודית שעוד משכנעים את עצמם שאי שם ב"תפוצות" יש עוד יהודי שמשתוקק לעלות לכאן, לארץ המובטחת, לארץ זבת החלב והקסאמים?

אבל אין מה לעשות, צריך לשתות כוס קפה חזק ולהגיד את הדברים כמו שהם - המונח "כל ישראל ערבים זה לזה" הוא כנראה נתיב חד סטרי כשמסתכלים עליו ממזרח למערב. במשך שנים רבות, רבות עוד יותר מששים שנות קיומה של המדינה, מחזיקים אותנו יהודי התפוצות. החל ממגביות כאלה ואחרות, דרך תרומות פרטיות עתירות אפסים למוסדות חינוך, רפואה ותרבות, וכלה בקרנות ענקיות שעד לאחרונה החזיקו נתח עצום מהפעילות החינוכית-תרבותית במדינת ישראל, היהודים הטובים בקהילות ברחבי העולם הבינו את המונח הזה, ערבות הדדית, במובן הכי פשוט של המילה. הם אפילו מימנו אפודים קרמיים לחיילי צה"ל במלחמה הקודמת, למען ה'.

אז למה לא להמשיך לקפל את הצ'ק ולהכניס אותו בשקט לכיס? מה קרה עכשיו? אז ככה - הבורסה נפלה, ויותר חמור - פרשת מאדוף התפוצצה. אצלנו זה התפרסם כידיעה על גבול הרכילות, היהודי העשיר שדפק את כל החברים העשירים שלו, אבל אצלם - רעידת אדמה של ממש. גופים שלא ניתן להפריז בחשיבותם לעולם היהודי כולו כמו "ישיבה יוניברסיטי" הפסידו מאות מליונים. קרנות שלמות פשוט נמחקו לחלוטין. אנשים פרטיים הפסידו כמעט את כל הונם, או את מה שנשאר ממנו אחרי משבר הבורסה. ואותנו? אפעס, לא כל כך מעניין. נכון, כל מי שאיכשהו קשור לעמותות או לארגונים שניזונים מאותן קרנות שזכרונן לברכה, בוודאי מאוד מתעניין. חלק גדול מעובדי הארגונים האלה יפוטר בזמן הקרוב, ובאופן כללי, היקף הפעילות שלהם יקטן באופן משמעותי. כל מי שעוסק בתחומים האלה יודע שאין כיום שום סיכוי לגייס כסף לפרוייקטים חדשים, ושגם פרוייקטים קיימים מקוצצים אם לא מבוטלים לגמרי.

אבל מעבר לאינטרסים הצרים הללו, האם זה מעניין אותנו - את החברה הישראלית כחברה? האם המצוקה הכלכלית החריפה אליה נקלעו הגופים והקהילות היהודיות בעולם בכלל עולה על סדר היום? ממש לא. האם מישהו חושב שאולי הערבות ההדדית הזו עליה תמיד חינכנו אותם,

את אחינו מעבר לים, צריכה להסתובב עכשיו 180 מעלות ולדרוש מאיתנו לעשות משהו עבורם? האם איזו קרן ישראלית או עשיר מקומי (ויש לנו לא מעט כאלה, ברוך ה') חושבים לפנות לבתי הספר היהודיים הרבים שלא יודעים איך יסיימו את שנת הלימודים? לישיבה יוניברסיטי שצריכה להמשיך להוביל בתחומים רבים באקדמיה האמריקנית והעולמית כמו משפטים ורפואה ויחד עם זאת להיות מוסד רבני-דתי מוביל? לאנשים פרטיים שמימנו פה פרוייקטים אדירים ועומדים היום על סף פשיטת רגל? ממש ממש לא.

ולמה שיחשבו? בעיניים הפרובינציאליות והאתנוצנטריות שלנו, במערכת היחסים הזו הם הפרה ואנחנו העגל, ויותר ממה שהפרה רוצה להניק, העגל רוצה לינוק. אז אם יבשו עטיניה של הפרה, נגיד לה תודה על השירות הטוב שעשתה עד כה, ונשלח אותה למקום אליו מוליכים פרות זקנות, ושממנו הן לא חוזרות על הרגליים.

אז נכון, גם אנחנו עוברים כאן ימים לא פשוטים, וגם לנו יש את התיקים שלנו על הגב, שלא לומר את הפק"ל. אבל אולי הפעם, תוך כדי רוח הלחימה שכבר שוטפת אותנו, ובהיותינו כבר עורף כל כך חזק, לא נשכח גם לפתוח איזו אלונקה ולעשות סחיבת פצוע לאחים שלנו מעבר לים.