כבוד השר, אי אפשר לסנן את האינטרנט

שר התרבות הבריטי, אנדי ברנהם, מסעיר את המערכת הפוליטית הבריטית בתוכניתו ליישם שיטת דירוג לאתרי אינטרנט לפי הגיל לו הם מתאימים, בדומה לשיטות הנהוגות בדירוג סרטים.

כן, זה אולי נשמע כמו רעיון מבטיח, שהרי אפשר לדרג סרטים, טלוויזיה ואפילו משחקי מחשב. בהתאם לאותה שיטת קידוד שרירותית יוכל כל משתמש לבחור מה לצרוך ובמה לצפות. גישה זו שוכחת לקחת בחשבון שמה שהולם את טעמו של אחד עלול לא להתאים לאחר - באותו שנתון ייצור. דוגמה שממחישה את השונות התרבותית מספק לנו אתר פייסבוק, שאוסר להעלות תמונות הנקה.

אינני אומר ששיטות הדירוג הן חסרות תועלת לחלוטין, אולם הן עשויות להיות שימושיות רק כקו מנחה כללי. אם כבר מתאמצים לשפר את המצב של חשיפת בני נוער וילדים לתכנים בעייתיים, אולי ראוי להקדיש קצת יותר מאמץ ליצירת אבחנות בעלות משמעות בעולם המשחקים - כותרים מוגמרים שניתן להקיף בתהליך הבדיקה.

כעת נבחן את מטרתו של שר התרבות - האינטרנט. הוא הרי בדיוק כמו טלוויזיה וסרטים, נכון? מה בסך הכל יש שם? תוכן, כמה נקודות גישה והרבה צרכנים שזקוקים לשר שיושיע אותם.... לא ממש.

חוקים תרבותיים לעמים נאורים

כדי לקבל קצת סדר גודל, היחס בין התוכן ברשת לבין התוכן בסרטים, דומה ליחס בין מטוס בואינג 767 לבין מטוס הצעצוע מהפרומו של אבודים. סרטים וטלוויזיה כוללים כמות קטנה יחסית של תוכן אותו ניתן לבקר במספר מצומצם של מוקדים (תחנות שידור, בתי קולנוע וכדומה). להבדיל, יש מיליארדי אתרי אינטרנט, ואפשר לגשת אל כל אחד מהם

באותה קלות.

ברנהם אמנם מתעניין רק באתרים דוברי אנגלית, בחושבו שיהיה קל לאכוף חוקים תרבותיים על עמים נאורים דוברי אנגלית. הטעות שלו בהקשר זה היא שאתרים באנגלית צצים בכל רחבי העולם, ואנו מתאפקים לא להזכיר את שירותי התרגום של גוגל לאתרים בשפות אחרות (שפחות או יותר עובדים, תלוי מה אתם מחפשים).

אפילו אם ברנהם יתגבר על המכשולים הללו, כיצד מגיעים לכל האתרים הקיימים ובונים תוכנית דירוג שימושית ובת קיימא? וכעת שאלת השאלות - מי יהיה אמון על הדירוג? מעבר לסוגיה התרבותית (בחירת המדרג שקולה לבחירת תוצאות הדירוג מראש), אפילו אם תושיבו מיליון איש לדרג אתרים על פי הבנתם, הם לא יעמדו בקצב היצירה והעדכון של האתרים ברחבי העולם.

תקוות אובמה

החלק המעניין ביותר ברעיון של ברנהם הוא שאיפתו לשתף פעולה עם הממשל האמריקאי הנכנס. הבית הלבן בראשות אובמה הוא הטכנולוגי ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. אנשי המקצוע של הנשיא האמריקאי הנבחר מבינים, אולי יותר מאחרים, עד כמה קשה לשוטט באינטרנט באופן תמים מבלי להיתקל בתוכן שנוי במחלוקת. ברנהם חושב שזה הדלק שיניע תוכנית עבודה משותפת.

לעניות דעתי, דווקא בהתחשב בהבנה הטכנולוגית של אנשי אובמה, בדיקת ההיתכנות של יוזמת ברנהם תעלה כי היא אינה מעשית, אפילו אם מבחינה מורלית הוא ימצא בארה"ב אוזן קשבת.

לצורך העניין נניח שהכל מסתדר ושברנהם מצליח לשכנע את המחוקק (הבריטי, לשם התחלה) לאמץ שיטת דירוג. נניח אפילו שהוא יקים לגיון בריטי שתכליתו לדרג את העולם המקוון, וישכנע את ספקי החיבור לאינטרנט לספק לגולשים את המוצר הסופי - הדירוג. גם אז צפויה תוכניתו להיכשל. מדינות דוגמת סין למשל, מציבות חומות אש ענקיות כדי למנוע ממיליוני אנשים את האפשרות לגשת באופן חופשי לתכנים מסוימים. למרות חומות סיניות אלה, יש אינספור דיווחים על אזרחי סין שעוקפים בקלילות את הבקרות. לא

האקרים, שר נכבד. אזרחים רגילים.

נסיונות קודמים לנעול את הרשת לאזורי מבוגרים וצעירים התנגשו חזיתית בהתנגדות משני הכיוונים. המתקפה של ממשל בוש עם החוק להגנת ילדים ברשת (COPA) על התכנים "למבוגרים" הוכתרה כבלתי חוקתית.

סינון שמבוסס על כוחם של ספקי החיבור ושיטות דירוג פשוט אינו התשובה. בקרה על התכנים אליהם נחשף הילד ברשת תלויים בכם: חינוך בשילוב עם כלי סינון שמותקנים על המחשב ממנו מבוצעת הגלישה, ומוגדרים בהתאם להעדפות המבוגר האחראי - לא על ידי השר. דוגמאות לתוכנות שיכולות להגן על ילדיכם לא חסרות - חבילת Norton Internet Security 2009, תוכנת Net Nanny ותוכנת Safe Eyes הן רק שלוש ויש רבות נוספות.

בכל הנוגע לאנדי ברנהם ולשרים רמי מעלה שכמותו, אני בטוח שכוונותיהם טובות, אבל עליהם לזכור את העובדה הצורבת הבאה: ניסיון לסנן את האינטרנט משול לניסיון לסנן את החיים. זה יכול לעבוד באופן נקודתי ומקרטע, אבל כתובת הכישלון כבר כתובה על הקיר. 

המאמר פורסם במקור בגליון דצמבר של PC Magazine. לרכישת מינוי