לוחם כיהודי, ייקבר כגוי?
"קשה לעכל שיש לוחמים הרואים עצמם יהודים, למרות שלא הצליחו להוכיח זאת ברבנות, ולכן אינם מורשים להינשא ולהיקבר בקבר ישראל. חלקם לא יודעים זאת. בעתיד יתברר להם שהם נחשבים יהודים לצורך מלחמה, אך לא כדי להינשא ולהיקבר". רבקה לוביץ' קוראת למדינה להתגייס למענם
למרות שכולם נראים אותו דבר עם הקסדה המוזרה על הראש והצבע על הפנים, וכולם מעוררים את רגשות האמהות הכי קמאיים שבנו (אכן, את כולם אנו רוצות לחבק), יש כאן הבדלים תהומיים שכדאי לתת עליהם את הדעת. מבחינת הרבנות, והצבור הדתי, ישנם שלושה סוגים של חיילים. יש חיילים יהודים במובן הכי רגיל ופשוט של המילה. אלה נולדו לעם היהודי ואין כל רבב בייחוסם. ישנם חיילים שאינם בני הדת היהודית, אלא הינם במובהק ובמוצהר בני דת אחרת. מצבם די ברור. אמנם נשאלה השאלה המביכה אם לומר עליהם תהילים או לא, אבל ניתנה התשובה שכן - גם עליהם אומרים תהילים!!! מדי פעם נשאלות שאלות הלכתיות כמו האם מחללים עליהם שבת כדי להצילם. אינני מתכוונת להיכנס לעומקו של הנושא הזה, רק אומר כי אני עדיין מצפה ומחכה לראות פסק הלכה ברור ומפורש של הרבנות הראשית או הרבנות הצבאית או גוף אחר (רבני צהר?) שמפרסם הוראות ברורות המסבירות איך הלכות מסוימות בשולחן ערוך אינן, פשוט אינן (!), תקפות באופן עקרוני לגבי חיילים היוצאים לקרב. והמבין יבין. נקודה.
הפעם אני רוצה לדבר דווקא על אלו שנופלים ('נופלים' במובן 'מקוטלגים') בתווך. כאלו יש רבים, והם מתחלקים לשלוש קבוצות. ישנם אלו הרואים עצמם כיהודים, למרות שלא הצליחו להוכיח זאת בפני הרבנות ולכן אינם מורשים להינשא, או להיקבר בקבר ישראל. חלקם אפילו לא יודעים זאת, כי בהיותם נערים צעירים בני 18, הם עדיין לא פנו להתחתן ועוד לא ביקשו להיקבר. לאלו יתברר בדרך הקשה והלא נעימה כי הם נחשבים יהודים לצורך מלחמה והגנה על המדינה - אך לא בכדי להינשא או להיקבר. ישנם אחרים אשר יודעים שהם אינם יהודים (מפני שכך זיהו עצמם כל השנים או מפני שהבינו שכך הרבנות מזהה אותם), והם מבקשים לעבור גיור. הללו נמצאים בשלב כלשהו של תהליך גיור במסגרת הצבאית, ובעתיד הם יתגיירו או שלא. וישנם כאלה שכבר עברו גיור. כלומר: למדו, נבחנו טבלו ועברו ברית מילה. הללו נכנסו לעם ישראל... עד להודעה חדשה. תמיד יש הפתעות. רק בשבוע שעבר נודע שבית הדין האזורי בירושלים ביטל גיורו של אדם שגויר בהיותו תינוק מאחר שלא שמר מצוות.
כל אלו במצב גרוע, ואנחנו כמדינה וכחברה לא יודעים להתייחס אליהם בכבוד המינימלי שהם ראויים לו. לעניות דעתי, מי שמוכן להתגייס לצבא הגנה לישראל ולהילחם למען המדינה ורוצה להתגייר – יש ללכת לקראתו ולהקל עליו את תהליך הגיור עד כמה שניתן. אני מתקשה לעכל את המחשבה ולהעלות על הכתב את הרעיון שישנם בחורים צעירים שעלו לארץ משום היותם מזוהים כיהודים (ואולי אף סבלו אנטישמיות), והם נלחמים כיהודים אבל המדינה אינה מקבלת אותם לגיור, מקשה עליהם את הגיור עד כדי מיאוס, או מעלה אחר כך תהיות לגבי כשרות הגיור שלהם. חייבים לעשות חושבים על העניין הזה. אם בית הדין או הרבנות לא יתנו להם יד – צריכים לקום גופים אחרים שיעשו מעשה. ודי לחכימא...
רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390
