ערוץ 10 - סוף ידוע מראש
גינגי פרידמן מונה את השגיאות של ראשי ערוץ 10 שהביאוהו עד הלום, וקובע: הצופים ירוויחו מהמיזוג עם רשת פחות תוכניות הבל וסרק, ואתרי האינטרנט ירוויחו מבחינת הפרסום
ראשי ערוץ 10 ורשת חתמו על מזכר הבנות בדרך למיזוג, ואין לי אלא לומר שזהו סוף שהיה צפוי, ויש להצטער עליו וגם לשמוח. להצטער - על ההזדמנות שהוחמצה; לשמוח - על סגירתו של ערוץ שנהפך מיותר.
בדיחה יהודית עתיקה שואלת "מה ההבדל בין איש עסקים יהודי לגוי? היהודי בא לעיר, מתבונן כה וכה, רואה איזה עסק משגשג ומקים מולו עוד אחד כזה. הגוי בא לעיר, בודק מה חסר ומקים עסק שממלא את החסר".
אם תרצו, זה בדיוק הסיפור של ערוץ 10. כל אנשי העסקים המצליחים שחברו יחד כדי להקים את ערוץ 10 בחרו באופציה "היהודית", והקימו עוד ערוץ ששאף להיות כמו ערוץ 2. במקום להקים חלופה שתציע לשוק את מה שערוץ 2 אינו מציע, הם בחרו באסטרטגיית "גם אני", וניסו להתחרות בערוץ 2 במגרש הביתי שלו.
לא תמיד גישת "גם אני" נדונה לכישלון. יש מקרים שבהם היא יכולה להצליח, ובלבד שתדע להציע מחיר נמוך יותר או שיטת הפצה שונה. אך זה לא היה המקרה של ערוץ 10.
נתיב השגיאות
מי שבוחן את ההתנהלות של ערוץ 10 יתקשה להאמין איך מנהלים כל כך מוכשרים וכל כך מנוסים עשו את כל השגיאות האפשריות. השגיאה האסטרטגית היתה שהם לא בנו מותג מבודל הפונה לקהלי יעד שונים מאלה של ערוץ 2, ושהיה יכול להציע למפרסמים פלטפורמה לפרסום מותגים שאין להם מענה או מקום בערוץ 2. הניסיון להתחרות בקשת - הזכיין המוביל בתחומו - נועד מראש לכישלון.
השגיאה השנייה היתה כשמנהלי הערוץ "עשו שרירים" מול המפרסמים הגדולים, וניסו להכתיב להם את מחיריהם ותנאיהם, כאילו הם היו ערוץ מוביל או חסר תחליף. התנהגות כזאת נקראת בשפה הקלינית "חוסר שיפוט".
השגיאה השלישית היתה כשמנהלי הערוץ יצאו להילחם בפרסומאים, נותני לחמם. במקום לעשות כל מאמץ כדי לרתום את הפרסומאים לעזרתם, הם יצאו נגדם על ידי הובלת מהלך לקיצוץ עמלותיהם.
השגיאה הרביעית היתה תשלום משכורות עתק ל"טאלנטים", שמעולם לא הצדיקו את גובה שכרם ברייטינג הולם.
השגיאה החמישית היתה שבגין המירוץ אחרי ערוץ 2, הם לא עמדו בהתחייבויותיהם לרשות השנייה, ומצאו עצמם במלחמה מתמדת מול הרגולטור ובחובות מצטברים שנובעים מאי עמידה בהתחייבויות להפקות איכות...
מי ירוויח ומי יפסיד?
כידוע, כאשר אתה עושה את כל השגיאות האפשריות - אתה משלם את המחיר בסופו של דבר. אז מי ישלם את המחיר?
בראש ובראשונה, בעלי הערוץ שהשקיעו בו ממיטב ממונם, ומעולם לא זכו לראות החזר על השקעתם ישלמו את המחיר. כמו כן, חלק ניכר ממנהלי ערוץ 10 ועובדיו, שיפסידו את מקום עבודתם ו/או את משכורותיהם החלומיות.
ומי ירוויח? קודם כל הצופים. במקום 3 זכייניות שהציעו להם עד כה אוסף בלתי נדלה של תוכניות סרק והבל, יהיו עכשיו רק שתיים כאלה.
ירוויחו אתרי האינטרנט שיזכו, לדעתי, בכספי הפרסום שיתפנו מערוץ 10. ירוויחו גם המפרסמים (גם אם הם עדיין לא יודעים זאת) שיעשו שימוש מושכל יותר בתקציבי הפרסום שלהם.
עכשיו עומד הערוץ הממוזג בפני החלטה קשה. האם לבחור באופציה של שידור 7 ימים בשבוע כמו שעשה ערוץ 10, או רק בחלק מהשבוע - כמו שעשתה רשת. הבחירה אינה קלה, כי יש לה השלכות מרחיקות לכת.
אם יבחרו מנהלי הזכיין הממוזג בשידור 7 ימים, הם ימצאו עצמם בתחרות חזיתית מול קשת. מה שאומר שהזכיין יהיה חייב לבדל עצמו, או שגורלו יהיה כגורל ערוץ 10.
לחילופין, אם יבחרו באופציה של שידור בחלק מהשבוע - כפי שעשתה רשת - אז יוכלו להמשיך באסטרטגיית "גם אני", כי בימי השידור שלהם אין להם את קשת מולם.
אז באיזו דרך הם יבחרו? לדעתי, הם יבחרו ברע שבכל העולמות. הם יבחרו לשדר כל השבוע וינסו להיות כמו קשת. למה זה יקרה? כי זה הפתרון הקל. הרבה יותר קל לחשוב שתוכל לעשות את מה שהתרגלת לעשות מאשר לנסות לעשות משהו שונה בתכלית.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN - החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת