נשים מעופרת יצוקה

צה"ל של 2009 — צה"ל של "עופרת יצוקה" — נראה כמו צבא שהשתחרר מהרבה תסביכי עבר בכל מה שנוגע לנשים. המראה של בנות באזורי לחימה מסוכנים הופך לנדיר פחות ופחות, ונדמה שגם המפקדים המצ'ואיסטים ביותר שמחים לראות אותן משתלבות בתפקידים משמעותיים.

ובכל זאת, רס"ן דנה משאלי־בנישו (29) תצליח כנראה להפתיע במסירות שלה גם את גדולי הליברלים. ככה זה כשאת מסתובבת בשטח עם בטן של חודש חמישי. "פתחו בפני הנשים הרבה מאוד תפקידים, ולא יכול להיות שאני אבוא ואגיד 'אני בהריון, כואב לי, עצוב לי, אני במחזור', כל התירוצים האלה של הבנות. אם לוקחים משימה, חייבים לבצע אותה". רק דרישה אחת הייתה לה: לקבל סרבל גדול יותר בכל כמה ימים, כדי שלא ילחץ על הבטן. "כל כמה ימים אני צריכה לעלות במידה", היא מסבירה, "אני לא חושבת שבשריון חשבו על קצינות בהריון כשתפרו את הסרבלים".

לנה, סרן במילואים, בילתה את השבת שבה החלה הלחימה בעזה עם בעלה סרן שי, טייס אף־16. לפתע צילצל הטלפון. על הקו הייתה פקידת הטייסת. לא, לא זו שבה משרת הבעל, אלא זו שבה משרתת לנה, סרן במילואים. "אמרו לי להגיע לטייסת, ובזמן שהתארגנתי, פתחנו טלוויזיה והתעדכנו שיש מבצע", היא משחזרת. עד מהרה הם יצאו מהבית: היא לטייסת שלה והוא לטייסת שלו.