חיסול סיאם - חלק מ"תמונת הניצחון" של צה"ל

לפי ההתרחשויות בזירת הלחימה בעזה, ניתן להסיק שהפסקת האש קרובה. כפי שהיה כמעט בכל מלחמות ישראל, גם עכשיו יש מאמצים של צה"ל - וגם של מי שעומד מולו - להשיג שני דברים: שיפור עמדות צבאיות כדי לקבע "קווי הפסקת אש" והישגים שישפיעו על "תמונת הסיום".

צה"ל מכה בחמאס, שמצדו גם הגביר - כנראה עד המקסימום - את שיגורי הרקטות, כדי להוכיח שעדיין יש לו יכולת להילחם וכי לא הובס כליל. צה"ל ושב"כ הצליחו להחריף מאוד את המכה לזרוע הצבאית של חמאס, כשפגעו בבכירי הארגון ובראשם מי שהיה שר הפנים בממשלת חמאס, סעיד סיאם. הוא נפגע בתקיפת בית אחיו - שנהרג אף הוא. בתקיפה נהרג גם סלאח אבו-שארח, ראש מנגנון ביטחון הפנים של חמאס.

מכה זו היא הישג משמעותי מאוד לזרועות המודיעין ולצה"ל מפני שהיא מסלקת מהזירה כמה מהדמויות הקיצוניות ביותר בהנהגה העזתית של חמאס ומהווה מכה מוראלית קשה, בעיקר לאנשי הפלג הקיצוני. אם מדברים על "תמונת ניצחון" שצה"ל חפץ בה - הפגיעה הזאת היא מרכיב חשוב בה.

במסגרת המאמצים לשיפור עמדות, מקדם צה"ל כוחות לפאתים הדרומיים והצפוניים של השטח הבנוי בצפיפות בעזה, בעיקר לכיוון רבי הקומות שבשולי השטח הבנוי בצפיפות.

המטרה היא להיאחז בהם כדי למנוע צליפות וירי מרגמות של חמאס על יחידות צה"ל הפרושות בשטחים הפתוחים והמבנים הנמוכים שבפרברי העיר.

צה"ל ישהה בשטח הנחות בתקופה שבין הפסקת האש לבין הנסיגה הסופית וצריך לדאוג שלחמאס והארגונים החמושים האחרים לא יהיה פיתוי לפגוע בו. זו תהיה תקופה מאוד רגישה שבה יזדקק צה"ל לכל המשמעת המבצעית ואמצעי הביטחון כדי שלא לספוג אבידות. תקופת "דמדומי לחימה" זאת מועדת לטעויות ותאונות מבצעיות.

עדות לטעויות האלה, היא הירי בשוגג לעבר מתחם האו"ם ובית החולים בעזה. גם אם ירו משם, בצה"ל היו צריכים לדעת שזהו מתחם בינלאומי - ולכן אסור לירות אליו ירי כבד. צריך להשתדל שמקרים כאלה לא יישנו ולא יחמירו את הביקורת הנמתחת על ישראל בזירה הבינלאומית. כל מקרה כזה מחליש את כושר המיקוח של ישראל במו"מ על הפסקת האש ועל ההסדרים שיהיו אחריה.