משבר הגז בסרביה: משלמים את מחיר ההפרטה
מספר ימים לפני פרוץ סכסוך הגז בין רוסיה לאוקראינה מכרה סרביה את חברת האנרגיה לגזפרום. הפוליטיקאים הבטיחו שבכך הושג ביטחון באנרגיה למאה שנה, ואז רוסיה סגרה את הברז; תושב הקהילה היהודית במקום מסביר ל-ynet את ההתרחשויות
מצב משק האנרגיה בכל מדינה לא מפותחת הוא תמרור שמעיד על המצב הסוציו-אקונומי. זה המצב גם בסרביה - ובימים אלו הוא בולט במיוחד, לנוכח המשבר הכלכלי העולמי, החורף הקפוא, וכמו דובדבן על הקצפת - המשבר שנוצר בעקבות עצירת משלוחי הגז הטבעי מרוסיה.
- מאות אלפי אנשים באירופה ללא חימום
לסרביה מספר מקורות אנרגיה - החשמל מיוצר בתחנות כוח פחמיות ותחנות כוח הידרו-אלקטריות (שמופעלות על ידי זרם המים מהנהרות) - אלו הם משאבי האנרגיה הפנימיים. חימום הערים מתבצע על פי רוב באמצעות גז טבעי. כל זה נראה לא רע, עד שמגיע המחסור - כשאספקת אחד המקורות מפסיקה, כמו שקרה בימים אלו, כש"אחינו הרוסים" סגרו את הברז.
במקרה כזה, עוברים בפאניקה להשתמש במקורות אנרגיה אחרים. אבל לא כל תחנת כוח יכולה לעבור ממקור אחד לשני - וכאן התחיל הבלגן, שהותיר שכונות שלמות ללא חימום, באחד החורפים הקרים שהיו באירופה מזה שנים.
נובי סאד, סרביה. אחד החורפים הקרים (צילום: זלטן חובניץ')
השיר הסרבי העממי אומר: "אף אחד לא ישבור אותנו - אנחנו חזקים מהגורל" (השיר היה מפורסם במיוחד בזמן התקפות נאט"ו ב-1999). הפוליטיקאים קפצו מיד ואמרו לאזרחים:
התגובה לקריאת הפוליטיקאים היתה מיידית - העם "הנאמן" נהר לחנויות ורוקן את מדפי התנורים החשמליים.
ביטחון באנרגיה למאה שנה?
כמה ימים קודם לכן, ב-24 בדצמבר 2008, נסגרה עסקת המכירה של "תעשיית האנרגיה של סרביה" (NIS), שמשרדיה הראשיים ממוקמים בעירי - נובי סאד - לגזפרום, ענקית הגז הממשלתית הרוסית. המנהיגים הסרבים כאילו חזו מראש את ההתרחשות העכשווית, והחליטו בסוף 2007 להפריט את החברה, על בתי הזיקוק שלה ושלל מתקניה. בינואר אשתקד נחתמה העסקה עם "אחינו הרוסים".
הרוסים מצידם הבטיחו לממן את שיפוץ ופיתוח כל מתקני האנרגיה, להקים מתקן רזרבה וכמובן - להבטיח אספקה של גז טבעי (בתנאי לתשלומים סדירים - על זה לא היה ויכוח). בנוסף, הבטיחו הרוסים לבנות מערכת של צינורות גז שיעבירו גז מסרביה למקומות אחרים באירופה, אם הדבר יימצא כעסק משתלם. ואם לא - אז לא.
הפוליטיקאים הסרבים חזרו ממוסקבה כשהם מנפנפים בחוזה החתום שיקנה למדינה ביטחון באנרגיה במאה השנים הבאות אל מול מצלמות הטלוויזיה. ואז מישהו לחש באוזנם שהרוסים כרגע סגרו את הברז.
העובדה שאנחנו לא היחידים בצרה אינה מנחמת את אלו שיושבים בדירות קפואות ורואים בטלוויזיה את הפוליטיקאים הגאים, שסידרו לנו את "עסקת המאה" עם האחים ברוסיה, העסקה שכל כולה קשורה לגז הטבעי ולדלק של המדינה. איך יכול האדם הפשוט לא להרגיש ששוב עבדו עליו, ועשו קופה על חשבון בריאותו?
מקבצים נדבות בבודפשט
כל אדם נורמלי היה מציע לפוליטיקאים האלו למשל להתפטר, אך הם אפילו לא חושבים להיכנע, לוותר על הכיסא החם ולהגיד - סליחה, טעינו. ממש לא. במקום זה, הם הוגים את הרעיון הגאוני להלוות את הגז ממישהו אחר.
לצורך זה נשלח אחד הפעילים של המפלגה השערורייתית של הרודן מילושוביץ לבודפשט, כדי להתחנן לגז. אילן היוחסין לא עזר לו במיוחד, והוא חזר הביתה בידיים ריקות. למחרת היום הודיע הנשיא המוכשר שלנו, בוריס טדיץ', שהצליח "לסדר" גז מחברים שלו במדינות ידידותיות, ושוב הצטייר כמושיע העם.
מדובר באספקת גז יומית מגרמניה והונגריה, ואם לא יספיק, אז גם מאוסטריה - כמות גז שתספיק כדי למנוע מהעם לקפוא למוות.
להונגריה ולגרמניה לא היתה אף פעם סימפטיה רבה כלפי סרביה, והיחס הזה לא השתנה. ה"ידידים" החדשים מוכנים לעסקה מאינטרס פשוט: לאוורר את המחסנים תמורת תשלום. בכל מקרה, הנשיא השיג את מטרתו והעלה את הרייטינג הפוליטי שלו, והאזרח הפשוט יכול להתנחם בכך ששלושה-ארבעה ימים של קור מחשלים ומסייעים בפיתוח חסינות מפני וירוסים.
וחוץ מזה, במשך זמן קצר היינו במרכז תשומת הלב של כלי התקשורת, והרגשנו חשובים. גם זה משהו, אפילו אם בשביל זה נאלצנו לקפוא קצת. וגם כלי התקשורת הרוויחו, וקיבלו הזדמנות טובה למלא טורים ותוכניות בדעות והערות על המצב.
והמנהיגים? הם יצאו מנצחים, והוכיחו שוב באופן ברור שאנו, האזרחים הפשוטים, חסרי אונים. כל הכבוד להם.
הכותב הוא תושב הקהילה היהודית בנובי סאד, סרביה
לפנייה לכתב/ת 
