אני פתרתי את בדידותו והוא את בדידותי
הוא היה סוג של דניאל קרייג פלוס סיקוס ישראלי. חשפנו ותקשרנו את העדפותינו המיניות בלי עכבות, בלי בושה. עוצמת החיבור היממה את שנינו שעות על גבי שעות של סקס פרוע. הפכנו לאריה ולביאה, טורפים, מטורפים. כשהתעוררנו, עוצמת הזרות בינינו היתה חזקה כמו המשיכה של הלילה
על ליאור שמעתי בראשונה מחברה משותפת, תמר, כשבאה לבקר אותי בניו יורק. לילה לפני הטיסה ראתה הצגה בכיכובו של ליאור, וכך עלה הנושא. "ליאור, ליאור הוא גבר", אמרה תוך כדי ניפוח גופה לפוזיציה כוחנית, "סוג של דניאל קרייג פלוס סיקוס ישראלי. חכם, עמוק, מרשים", הוסיפה. "אז למה אין ביניכם כלום?" שאלתי והיא צחקה: "ליאור לא בנוי לזוגיות ולא מעוניין בזוגיות. הוא כל כך אוהב נשים עד שהוא לא יכול להסתפק באחת, ובכלל, הוא לא בשבילי".
חודשיים אחרי חזרתי לארץ, במסיבה במועדון ידוע לשמצה, נפגשו עיניי בעיניו החייתיות והממיסות של גבר נאה וחסון. כשניגש אל תמר ואלי הרגשתי את גופי ננעץ במקומו בשיתוק. הוא נשק על לחייה של תמר, נפנה אלי והושיט את ידו: "היי, אני ליאור". מיד נפל לי האסימון; תמר היטיבה לתארו. "אני יעל", חייכתי ולחצתי ידו בחום. "את חדשה בעיר?" עניתי שכן והשיחה זרמה יחד עם הוויסקי שלו והיין שלי. "למה חזרת לארץ?" שאל. "בהתחלה ניו יורק היתה מסעירה, מרגשת ומחשמלת. עם הזמן החשמל שרף אותי, גושי הבטון עייפו אותי, רציתי משהו יותר שפוי – את השקט של שבת, את ציוץ הציפורים, את הים". הוא הנהן והעביר את ידו על זיפי זקנו הקצרצרים: "עד מה משתנה נשמתו של אדם בהתאם לאקלים, לשקט, לבדידות, או לחברה שהוא חי בהם!" ציטט בדרמטיות מתוך "זורבה היווני" - ואני הייתי שלו.
הוא לא הוריד ממני את הידיים לשנייה
כשמיצינו את הדיבורים עברנו למעשים. הערותיהם של חברינו כגון "get a room" זירזו אותנו ללכת. התנשקנו כל הדרך במונית והתמזמזנו במעלה המדרגות. הוא לא הוריד ממני את הידיים לשנייה. כשנכנסנו הביתה הוא הדביק אותי לקיר, המשכנו להתנשק בסערה תוך שהוא מפשיט אותי. "אני מת על הגוף שלך, את כזו סקסית, אלוהים". הוא נישק את בטני ועבר לאזורים היותר מעניינים תוך שאני נאנקת בהנאה. הפשטתי אותו, שנינו עוד בפתח הדלת, הרצפה קיררה את ברכיי ופי נמלא בחום. "הו, מותק, את עושה לי כל כך טוב", גנח מעלי. אין משהו יותר מדליק מלדעת שיש תמורה להשקעה. שתיקתם של גברים במעמד שכזה יכולה להוריד את הביטחון ("הוא בכלל נהנה מהאקרובטיקה הלשונית שאני מפעילה פה ברוב מאמצי?" שואלת את עצמה הבחורה במקרה כזה). ליאור ידע לשתף אותי בתחושותיו. בהיותו שחקן, הוא אלוף בהבעה ורבלית. הוא משך אותי אליו והשכיב אותי על הרצפה.
כשהתעוררנו, עוצמת הזרות בינינו היתה חזקה כמו המשיכה של הלילה שחלף, הקסם התפוגג עם עלות השחר.
האמביוולנטיות של שנינו הביאה לכך שנפגשנו שוב רק אחרי כחודש. שנינו קיווינו שהפעם התחושה המשכרת לא תתנדף עם אדי האלכוהול בבוקר שאחרי. ושוב חזר על עצמו הריטואל של הלילה הקודם – אשליית אהבה לילית שהתנפצה במגע עם קרני השמש.
וכך הוּתווה לו הקשר בינינו, קשר של מפגשים מזדמנים. וכמו ששרים החברים של נטשה, אני פתרתי את בדידותו והוא את בדידותי. לפעמים דיברנו שעות ואז הזדיינו שעות, ולפעמים בסדר הפוך. הערכנו זה את זו, תמיד נהנינו יחד, תמיד למדנו משהו חדש על עצמנו. בכל פעם כשנפגשנו חשבנו לנו שאולי בכל זאת, ובכל פעם הבנו – בכל זאת לא.
ככל שהכרתי אותו יותר אהבתי אותו יותר, וגם הבנתי יותר שלא נועדנו להיות זוג. ליאור היה שחקן גם על הבמה וגם מחוצה לה, אני הייתי עבורו קהל, לא בת זוג לדיאלוג. הוא אהב לברוח אל מעמקי השיכרון, ואילו אני שאפתי להתמודדות צלולה עם החיים. הוא רצה אהבה אבל נאמנות היתה לו לקושי, אני רציתי מישהו שאוכל לסמוך עליו. הוא היה אריה בג'ונגל, בעוד אני רציתי את הים וציוץ הציפורים.
אולי עדיף שסקס לשם סקס יעמוד במערומיו?
תהיתי אם נכון לי להמשיך את הקשר עם ליאור. בלילותיי איתו חוויתי אהבה, גם אם זמנית. לא רק סקס קר ומנוכר. אבל אולי עדיף שסקס לשם סקס יעמוד במערומיו? אולי עדיף לא לשחק את משחק האהבה? והרי זה לא באמת משחק, גם שחקן מוכשר כמו ליאור לא יכול לזייף חיבור אנושי. תהיתי אם באמת נוח לי בקשר הזה, אם אני לא משלה את עצמי ומסתפקת בסקס כשלמעשה אני רוצה יותר. האם אפשרי לאהוב ולחשוק במישהו מבלי לרצות בקשר טוטאלי ומחייב? ומנגד - האם חיבור שלא נועד לזוגיות חייב להיגנז? אולי לא כל אהבה תשוקתית חייבת להתממש לכדי זוגיות? אולי, בנסיבות כגון אלו, רומן מתמשך הוא אופן המימוש הנכון והלגיטימי של האהבה ואין בכך כל פסול?
"בני אדם נפגשים, ושוב הם נפרדים, כעלים הנידפים ברוח" (זורבה היווני)
לפנייה לכתב/ת 
