העסקה האכזרית של המחקר הפמיניסטי

ונתתי להן יד ושם

אחד הנתיבים החשובים של המחקר הפמיניסטי הוא איסוף ובנייה של סיפורי חיים של נשים מן העבר. מספר הנשים המוזכרות המקרא מועט וגם הן מתפקדות בדרך כלל, כשחקניות משנה בהצגה הגדולה של הגברים.

ההחלטה להבליט ולשחזר את הHer story מתוך ה-History רצופה בתגיות מחיר. מיעוט הגיבורות ומיעוט האינפורמציה אודתן מחייבת (ומזמינה?) את הלומדים 'להשלים פערים' על מנת לשחזר סיפור מתוך קרעי הסיפורים הקיימים. בנוסף לזאת, סיפורי הנשים נוצרו, או לכל הפחות נוצקו בצורתן הסופית, על ידי גברים וכך שאנו נדרשים לחתור תחת התרבות הפטריארכלית כשביידינו רק תכנים שהיא מציעה לנו.

רסיסי הקולות מושתקים הנשלחים אלינו מן העבר הם חומרי היסוד לבניית סיפורי העבר. דלות החומר ושאלת המקוריות של הקול שהוא משמיע היא תו מחיר ברור ומכאיב. יחד עם זאת, הבחירה לא לשלם את המחיר הכבר ולא לשחזר את סיפורי העבר הנשיים הופכת אותנו, בעל כורחינו, לשותפים למפעל ההשתקה עתיק היומין של הקולות הנשיים. מי שלא משחזר קרעי סיפורים נשיים, גוזר כלייה גם על המעט שיש בידיינו.

אני לעולם אעדיף את ההסתכנות ביצירתיות יתר ובחוסר דיוק. אני אעדיף לשחזר שרידי סיפורים, והאמת, אני די אהנה מחירות היצירה הגם שמקורה בכאב ההשתקה.

'אל נא תרע לתמימים הם אינם יודעים מדוע אדם מחלל את צלמו' (אברהם חלפי)

סיפורי ראשית הגלות והמדבר רצופים דמויות נשיות; ציפורה, מרים, יוכבד, שפרה, פועה, בת פרעה. לא מעט יחסית למה שנמצא בפרשות אחרות.

שפרה ופועה הן שתי מיילדות צדיקות שסיכנו את חייהן על מנת להציל את תינוקות ישראל מאיומי ההשמדה של פרעה. בזכות צדיקותן הן הוזכרו בשמן בספר הספרים (א, טו-כא) :

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה: וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ: וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד: וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים:

כיצד הופכת העסקה לאכזרית?

במדרש חז"ל שלהלן מציעים הדרשנים לקשור בין שפרה ופועה ליוכבד (אמו של משה) ולמרים הנביאה (שהייתה גם אחותו של משה)

''ויאמר מלך מצרים למילדת (העברית)'. מי הם? ... אשה ובתה - יוכבד ומרים. ולא היו למרים אלא חמש שנים... 'אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה'. והלא יוכבד ומרים שמם, ולמה נקרא שם יוכבד שפרה? שהיתה משפרת את הוולד. מרים - פועה? שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה. דבר אחר: שפרה - שפרו ורבו ישראל על ידה. פועה - שהיתה מפעה את התינוק, כשהיו אומרים מת. דבר אחר:... פועה - שהופיעה פנים כנגד פרעה וזקפה חוטמה בו. אמרה לו: אוי לאותו האיש כשיבא האלהים לתבוע ממנו וליפרע ממנו! מיד נתמלא עליה חמה להורגה. שפרה - שהיתה משפרת על דברי בתה ומפייסת על ידיה.

אמרה לו: על זו אתה משגיח? תינוקת היא ואינה יודעת כלום.' (שמות רבה, מהדורת שנאן, א, יג)

ההצעה הדרשנית מפתה: מרים, ובעיקר יוכבד, שדמותה המקראית כמעט לא קיימת, זוכות לעיבוד ועיגול של דמותן המקראית, הן גם מיילדות טובות ואמיצות לב. והשמות הנוספים, אם שמות נוספים הם, הרי שהם נועדו לתפארת הפרשנות המדרשית ולהסמכה נוספת של הדמויות. המדרש מעשיר את גיבורות מצריים.

מצד שני, הבחירה לאחד בין מרים ויוכבד לשפרה ופועה חומסת מאתנו שתי דמויות נשיות, ותחת ארבע הגיבורות שהציע המקרא נותרנו עם שתיים.

יתר על כן, נראה שהמיילדות העבריות של המקרא הן נשים מצריות המילדות את העבריות (שהרי פרעה אומר להן 'בילדכן את העבריות') ואם כן, השמירה על נבדלותן של שפרה ופועה מותירה אותנו עם חסידות אומות העולם. עם נשים שפעלו לא רק נגד יצר ההישרדות שלהן אלא גם למען עם זר היושב בקרבן. זה רווח לא מבוטל.

זו העסקה הפמיניסטית הקשה. וכך או אחרת, בימים ההם ובזמן הזה, אני מצדיעה למצילות הילדים.

יקירי בבית המדרש של הטוקבקים - שתיים או ארבע? מיילדות עבריות או מצריות? מה הבחירה שלכם? מה אתם מעדיפים להרוויח ואיזה מחיר אתם מוכנים לשלם?

איך אמר לנו בשבוע שעבר רובי (64) בסיכום דרשתו המלומדת ביחס לשאלת ישראל-בבל: 'יקומו הנערים וישחקו בדרשותיהם'. רובי כמובן צודק, פעמים רבות הדרשה לא קובעת את תפיסת עולמנו אלא משקפת אותה. אמרו לי איזו דרשה בחרתם ואומר לכם מי אתם...

מזל טוב לבית המדרש של הטוקבקים

עיינתי בפרשת שמות של השנה שעברה וגיליתי שבה ייסדנו את 'בית המדרש של הטוקבקים' אז מגיע לנו מזל טוב! בית המדרש עולה ופורח בלימוד תורה ובסיפורי חיים אישיים, במשתתפים ומשתתפות (ועדיין אנו זקוקים לעוד מיילדות עבריות מלאות עוז וחמלה כחברותינו 'אשתו של' ו'מים שקטים'). כבר יש חברותות והן מתגוונות ואפילו את התוקפנות המאפיינת את עולם הטוקבקים כמעט מיגרנו (ומה שעדיין לא – אנא, בטובכם, היו לנעלבים ואינם עולבים - תתעלמו וזה יעלם).

כוכב מיוחד היה עבורי השבוע אפיקורס שאמר דברים רבים היוצאים מהלב ונוגעים בלב. אפיקורס יקר, תשובתך ל'אשתו של' בעניין התפילה (152) וסיפורך האישי ריגשו עד דמעות. לאורך השבוע נגעת בכולם בעדינות ובלמדנות.

רוחמה