"המבצע מתחיל - מחר אתם מצילים את הבת שלי"
האבחנה הסופית הגיעה - לעמית יש לוקמיה מהזן האגרסיבי יותר. הטיפולים המתישים, התרופות שעמית מסרבת ליטול, השיער הבלונדי הגולש ממנו היה קשה לה להיפרד ולבסוף - שום דבר לא עוזר, חייבים תורם מח עצם. נעמי קדוש על המאבק של בתה, לקראת יום ההתרמה הארצי מחר של "עזר מציון"
ביום האשפוז הראשון שלנו, עוד בטרם הגיעה האבחנה הסופית של הלוקמיה, ניסיתי להיאחז בכל שביב של תקווה. השמועה בין החברים הקרובים התפשטה
עמית התחילה לחשוד במהומה הגדולה סביבה – כל כך הרבה מבקרים וטלפונים - על מה ולמה? החלטנו שבשלב הזה עדיף לא לספר לה עדיין על החשדות עד שנבין בעצמינו עם מה אנחנו מתמודדים. סיפרנו לה שכרגע הרופאים מנסים לבדוק מה גורם לצוואר התפוס ולכן תישאר יום-יומיים נוספים בבית החולים, כדי לערוך סדרת בדיקות. הסברתי לעמית שצריך לערוך לה בדיקה בהרדמה ושהיא תישן במשך כל הבדיקה. עמית קצת פחדה אבל הבטחתי לה שאהיה איתה עד שתירדם ושאהיה הראשונה שתראה כשתתעורר. המראה שלה מורדמת כשמסביבה רופאים ואחיות רדף אותי עוד שעות ארוכות.
הבשורה – כמו פטיש על הראש
כאשר תוצאות הבדיקה הגיעו נקראנו אל הרופאה לשיחה. הלב שלי דפק כל-כך חזק שהייתי בטוחה שכל המחלקה יכולה לשמוע אותו מבחוץ. הרופאה פתחה ללא הקדמות מיותרות, "לעמית יש סרטן מסוג לוקמיה, המחלה מתחלקת לשני זנים , לעמית היא אמרה יש את הזן האגרסיבי יותר שנקרא AML , אנחנו חייבים להתחיל לטפל וכבר מחר נתחיל בסבב כימותרפיה". אחרי דקות ארוכות של בכי, אספנו את עצמינו ויצאנו לספר לכולם את הבשורה המרה, הרגשנו כאילו נפל לנו פטיש שמשקלו טונה וחצי על הראש. את סבב הכימותרפיה הראשון התחלנו בצוהרי יום כיפור, התאריך קיבלת מבחינתנו משמעות סמלית נוספת והמשמעות של היום התחזקה.
כל-כך היה לה קשה להיפרד מהשיער הזה
במוצאי יום כיפור הבנו שהגיע הזמן לספר לעמית ולאחיה עומר (בן ה-8) את האמת. לקחנו אותם לשיחה והסברנו לה שבבדיקות גילו שיש לעמית מחלה בדם שנקראת לוקמיה ושכדי להבריא ממנה היא תקבל תרופות וטיפולים נוספים.
הימים הראשונים היו קשים מאוד, החומרים שעמית קיבלה ובדיקת מח העצם גרמה לכאבים קשים מאוד בכל הגוף ולאט לאט התחלתי לראות את עמית החזקה והעקשנית הופכת לי מול העיניים לחלשה עד שפעולות יומיומיות הפכו לפתע לקשות מאוד ולפעמים גם לבלתי אפשריות. למרות ההרגשה הכללית הקשה, שיתוף הפעולה שלה בכל התחומים היה ראוי להערצה, ובל נשכח שאנחנו מדברים על ילדה בת 6, שלא פצתה פה כשדקרו אותה שוב ושוב ולא התלוננה כשהחלה להקיא מטיפולי הכימותרפיה. נקודת השבירה הראשונה הייתה כאשר עמית הבינה שנושא התרופות לא יגמר תוך יום-יומיים והחליטה שהיא מסרבת לקחת את התרופות דרך הפה. לא עזרו הניסיונות לשוחד מכל סוג שהוא וכלום לא שינה את דעתה. אחרי ניסיונות רבים לשכנוע, מלחמות קשות, איומים והרבה בכי שלי ושלה, החליטה עמית שהיא רוצה זונדה כדי לא להתמודד עם התרופות ומאז היא מסתובבת עם צינורית, שדרכה מזריקים לה את התרופות ישירות לגוף.
נקודת השבירה השנייה הייתה בנושא השיער. לעמית היה שיער בלונדיני ארוך וחלק שהיא אהבה לסרק ולטפח. כבר בתחילת סבב הטיפולים הראשון החל השיער לנשור. הסברנו לעמית שזה בגלל הטיפול שהיא מקבלת ואלי כדאי לגזור את השיער אולם ללא הועיל. היא לא יכלה לחשוב אפילו על גזירת השיער והשיער המשיך לנשור ועמית המשיכה לבכות. בסופו של הדבר עשינו זאת בשלבים. קודם תספורת קצרה, וכשלא נותרה ברירה קרחת. ביום שבו עשינו קרחת לעמית הגיע יובל בעלי לבית החולים עם מכונת גילוח ואמר לעמית שהם יעשו קרחת ביחד. עמית שכבר הייתה מוכנה נפשית לכך שהיום הזה יגיע ביקשה מיובל לעשות קרחת ראשון וכשראתה שזה לא כל כך נורא עשתה קרחת בעצמה. גם בלי שיער עמית הייתה ונשארה יפהפייה אמיתית.
מגלה מחדש את בעלי ובני
התמודדות עם מחלה של ילד כוללת בתוכה התמודדויות רבות וקשות מבחינה משפחתית, ההתעסקות סביב המחלה כמעט ולא נותנת לך זמן לתחזק זוגיות נורמאלית. אבל דווקא בזמן הזה מצאתי ביובל שאותו אני מכירה כבר שנים כל כך הרבה תכונות חדשות ונפלאות. הנחישות שלו והדבקות במטרה והעובדה שהוא היה המשענת שלי בכל התקופה הזאת רק גרמו לי לאהוב אותו יותר. התמודדות נוספת נכונה לנו בגזרת עומר, בני בן ה-8 שפתאום לקחו לו את אבא ואמא וגם את אחותו הקטנה הוא נמצא לפעמים בבית, לפעמים אצל קרובי משפחה ולפעמים אצל חברים. הצלקות הנפשיות מהתקופה הזו יישארו לדעתי עם עומר עוד שנים ארוכות.
עמית, אחיה עומר ונעמי קדוש. מקווים לשוב ולחייך מול המצלמה
אחרי כמעט חצי שנה של טיפולים, נקראנו שוב לשיחה עם הרופאים. הכימותרפיה כבר לא מספיקה וחייבים לבצע השלת מח עצם. מכיוון שלא נמצא תורם מתאים בקרב בני המשפחה פנינו למאגר של "עזר מציון" וגם שם לא נמצא תורם מתאים. המשמעות הייתה ברורה, יוצאים למבצע.
ההתארגנות למבצע של "עזר מציון" דומה ליציאה למלחמה. מארגנים עמדות, יש חמ"ל, צי של מתנדבים שמוכן להזנקה ועל כולם מנצחת ד"ר ברכה זיסר ביד רמה. אז הקרב על חייה של עמית מתקרב לנקודת ההכרעה, מחר, יום רביעי, כולם, אבל כולם יגיעו לתרום ובעזרת האנשים הנפלאים האלו במדינה, נמצא תורם לעמית.
המבצע של "עזר מציון" לאיתור תורם מח עצם לעמית קדוש ודן נבו בן ה-3 יערך מחר, יום רביעי (21 בינואר 2009). כדי לבדוק אם נכנסתם בעבר למאגר, הקישו את תעודת זהות שלכם באתר של "עזר מציון" . לתרומת 10 שקלים למימון הבדיקות שלחו את המספר 10 למספר 2747 או התקשרו 1800-236-236 לתרומות או לבירור מוקד ההתרמה הקרוב לביתכם
לפנייה לכתב/ת 
