השיטה שגרמה ל-40% צניחה בתמותה בניתוחים

החוקרים שבדקו את רשימת המטלות הכירורגית שהכינו בשמונה מרכזים רפואיים ברחבי העולם על ‭7,688‬ חולים - בהן מטלות בסיסיות ביותר, כמו וידוא זהות המטופל לפני הניתוח ובדיקת מלאי הדם העומד לרשותם במקרה של סיבוך - נחלו הצלחה מרשימה בהפחתת שיעורי התמותה והסיבוכים כתוצאה מניתוחים במרכזים שבדקו. שיעורי התמותה של החולים במהלך ניתוחים צנחו במרכזים האלה ביותר מ‭40-‬ אחוז, מ‭1.5-‬ אחוזים לפני יישום שיטת המטלות, ל‭0.8-‬ אחוז אחריה, ושיעורי הסיבוכים ירדו מ‭11-‬ אחוז לשבעה אחוז בלבד.

"לא צפינו הפחתה כה דרמטית בסיבוכים ובתמותה‭,"‬ אמר ד"ר אטול גוואנדה, פרופסור חבר בבית הספר לבריאות הציבור של הרווארד ומי שעמד בראש המחקר. "במקור בנינו על הפחתה של 15 אחוז בלבד בשיעור הסיבוכים‭."‬

ממצאי המחקר החדש עוררו עניין רב בקרב הקהילה הרפואית העולמית, וכבר אומצו בהרחבה על ידי רשויות בריאות בעולם כולו. שירות הבריאות הממלכתי הבריטי הודיע לכל בתי החולים שלו לעשות שימוש ברשימת המטלות הכירורגית. חמש מדינות בארה"ב - ניו יורק, וושינגטון, צפון קרוליינה, דרום קרוליינה ואינדיאנה, הביעו את מחויבותן לרשימה החדשה והודיעו כי הן מתכוננות לחייב את השימוש בהן בכל בתי החולים שברשותן.

צוותים שלא מכירים זה את זה צריכים לעבוד יחד. חדר ניתוח (אייבלסטוק)

החוקרים מבית הספר לרפואת הציבור של אוניברסיטת הרווארד גיבשו רשימה של 19 סעיפים שיבוצעו על ידי הצוות הרפואי במהלך הניתוח, שבעה לפני תחילת ההרדמה, שבעה לפני ביצוע החתך הראשון בגוף החולה, והשאר ממש לפני שהחולה המנותח מוצא מחדר הניתוח. כל המטלות מתמקדות בשישה נושאי בטיחות בסיסיים, הנוגעים למשל לזהות החולה המנותח, סוג הניתוח המבוקש ומיקומו בגוף והאם נספרו כל הספוגיות ששימשו את המנתחים במהלך הניתוח.

הרופא עייף

היקף הטעויות שמתבצעות במהלך הגשת טיפול רפואי הוא בין הנושאים הנחקרים ביותר בעולם הרפואה. לפי סטטיסטיקות שונות, באחד מ‭100-‬ אלף ניתוחים מנותח האיבר הלא נכון (כמו במקרה של רגל או עין לא נכונות‭,(‬ ובאחד מ‭1,000-‬עד ‭2,000‬ ניתוחים נותרים מכשיר ניתוחי או פד בתוך איבר החולה.

מאמר שפורסם בשנות ה‭90-‬ על ידי צוות מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד בנושא ובדק למעלה מ‭30-‬ אלף תיקים רפואיים של חולים, גילה כי ‭1,133‬ מתוכם ‭3.7)‬ אחוזים) ניזוקו במהלך הטיפול בהם באופן שגרם להם נכות.

המחברים הסיקו כי אחוז גבוה של אירועים חריגים נגרם על ידי טעויות בטיפול הניתנות למניעה, וקבעו כי הפחתת שיעור ההתרחשויות של מקרים כאלה מחייבת זיהוי של הגורמים לטעויות ופיתוח שיטות למניעתם או להקטנת השפעתם.

מחקר אחר, שפורסם בשנת ‭,2003‬ גם הוא על ידי חוקרים מהרווארד, בדק 38 כירורגים משלושה בתי חולים אוניברסיטאיים במסצ'וסטס. משתתפי הסקר דיווחו באופן חסוי על 146 אירועים חריגים שהתרחשו בזמן ביצוע המחקר. ב‭33-‬ אחוז

 מהם נגרמה למטופל נכות קבועה כתוצאה מהטעות הרפואית, וב‭13-‬ אחוזים נגרם מוות של המטופל.

77 אחוז מהאירועים החריגים קרו כתוצאה מנזק הקשור בניתוח או בהתערבות פולשנית אחרת (פגיעה באיבר פנימי, דימום וזיהום‭13 .(‬ אחוז התרחשו בגלל פעולות בלתי נחוצות או פעולות שבוצעו באופן בלתי ראוי. ב‭10-‬ אחוזים מהמקרים דווח על הרחבה בלתי נחוצה של הטיפול הנדרש.

בשני שלישים מהמקרים הטעות התרחשה בזמן הניתוח. ב‭27-‬ אחוז במהלך הטיפול הטרום ניתוחי וב‭22-‬ אחוז במהלך הטיפול שלאחר הניתוח. ב‭70-‬ אחוז מהמקרים דווח שלפחות שני רופאים תרמו באופן משמעותי לטעות.

מניתוח הגורמים שאחראים לאירועים החריגים, התברר כי ב‭53-‬ אחוז מהמקרים היה חוסר כשירות של המנתח או חוסר ניסיון שלו בביצוע המשימה הכירורגית, ב‭43-‬ אחוז מהמקרים היו תקלות בתקשורת בין המטפלים וב‭33-‬ אחוז מהמקרים עייפות ועומס עבודה של הצוות הרפואי.

הכירורגים דיווחו שבמצבי חירום כירורגיים היו יותר כשלים מערכתיים מאשר בניתוחים שאינם ניתוחי חירום.

גרסת הדסה

"חדר הניתוח הוא אחת המערכות הכי מורכבות שיש‭,"‬ מסביר פרופ' יואל דונחין, מנהל היחידה לבטיחות במרכז הרפואי הדסה. "בכל ניתוח מעורבים למעלה מעשרה צוותים שונים, שלא מכירים אחד את השני וצריכים לעבוד במשותף על אותו חולה. כל אחד מהם צריך להעביר מאות פריטי מידע הלאה בלחץ עצום. לכל חולה יש את הבעיות שלו והרגישויות שלו והמערכת צריכה לספק לכל אחד את הפתרונות שמתאימים רק לו‭."‬

בארץ טוענים כי החוקרים האמריקאים לא המציאו את הגלגל בתחום הבטיחות בחדרי הניתוח. בבית החולים הדסה מיושמת זה כשנתיים שיטה למניעת טעויות בחדרי הניתוח, המבוססת על פסיכולוגיה קוגניטיבית שנועדה ליצור מודל מנטאלי משותף של כל חברי הצוות השותפים להליך הניתוח, בניסיון למנוע טעויות ונזק. בכל חדרי הניתוח של בית החולים נתלו פוסטרים המנחים את הצוות הרפואי כיצד לבצע תדריך לפני ניתוח, הכולל רשימה דומה לרשימה האמריקאית המתפרסמת כעת.

בעבודת ההכנה לקראת שינוי דפוסי העבודה בחדרי הניתוח, גילו דונחין וד"ר יעל עינב כי בכל ניתוח יש בממוצע ‭4.5‬ אירועים שהם פוטנציאל לטעות ולנזק. בתגובה פיתחו תדריך מסודר שמתבצע לפני כל ניתוח, שבו שותפים כל חברי הצוות הקשורים בניתוח, כולל החולה עצמו, במידה שמצבו מאפשר זאת, ובמהלכו מוודאים מי החולה, מה הבעיה הרפואית שהוא סובל ממנה, האם יש לו רגישות לתרופות או לחומרי הרדמה מסוימים ועוד.

"כל התדריך הזה לוקח בין עשרים שניות לדקה, בלי דיווח, בלי הוכחות, בלי טפסים‭,"‬ אומר פרופ' דונחין‭",‬ואחריו הפוטנציאל לטעויות מסוכנות יורד פלאים. אצל האמריקאים הכל עובד על טופסולוגיה ועל כיסוי התחת למקרה של תביעה, אותי לא מעניין מה יקרה בבית המשפט. אני רוצה למנוע את הטעויות מהשורש לפני שהן קורות‭ ."