ג'ון אפדייק הלך לעולמו

חתן פרס פוליצר, הסופר האמריקני ג'ון אפדייק, נפטר הבוקר (ג') בגיל 76 מסרטן הריאות. ההודעה על מותו של אפדייק התקבלה מדובר הוצאת הספרים של אלפרד א. קנופף, המו"ל הנודע שליווה אותו לאורך שנים ארוכות. "בעצב גדול אנו מודיעים על מותו של ג'ון אפדייק הבוקר, בגיל 76, לאחר מאבק ממושך בסרטן הריאות. הוא היה אחד מסופרינו הגדולים והוא יחסר לנו מאד", נאמר.

אפדייק היה כותב פורה במיוחד ויש המכנים אותו אף כפייתי. לאורך הקריירה הספרותית שלו, שהחלה בשנות החמישים של המאה הקודמת, פרסם 50 ספרים שזיכו אותו בכל פרס אפשרי, למעט פרס הנובל. על מנת לפצות על כך, העניק אפדייק את הפרס להנרי בק הבדיוני, דמות של סופר יהודי שחוזרת ומופיעה בספריו. כתביו כללו רומנים, סיפורים קצרים, שירה, מאמרים וביקורת ספרותית. בין יצירותיו הבולטות שזכו להצלחה עולמית היו "המכשפות מאיסטוויק" וסדרת הספרים על חיו של הארי "ראביט" אנגסטרום, בהם "רוץ שפן", "שפן חוזר" ו"שפן עשיר", שזיכו אותו בין היתר גם בפרס הפוליצר היוקרתי.

אפדייק. זכה לשבחים על סגנון הכתיבה הפואטי והזורם שלו (צילום: AP)

ג'ון אפדייק נולד בשנת 1932 בשילינגטון, עיירה קטנה בפנסליבניה ארה"ב. את לימודיו הגבוהים סיים באוניברסיטת הרווארד ושנה נוספת למד בבית הספר לאמנויות באוקספורד. כנער שאב הנאה רבה מכתיבה, איור ואנימציה. בשלבים מוקדמים בחייו קיווה למצוא עבודה כאנימטור עבור וולט דיסני. את כתביו הראשונים פרסם ב"ניו יורקר" ואף היה חבר מערכת העיתון בין השנים 1955-1957. בשנת 1957 מאס בהמולה של ניו יורק והחליט לעזוב אותה. הוא התיישב עם אשתו הראשונה וארבעת ילדיהם באיפסוויץ', מסצ'וסטס. "אמריקה האמיתית נראתה לי הטרוגנית מדי", כתב מאוחר יותר.

הוא ליכד את קוראיו במהלך מלחמת העולם השנייה והיטיב לתאר את התקופה הפוסט מלחמתית של פרברי אמריקה. הוא לכד את הבלבול של דור הביניים בארה"ב בכל הנוגע למאבק על זכויות האזרח והתנועה לשחרור האשה, כמו גם ההתנגדות למלחמת וייטנאם. כינו אותו "גזען" ו"סנגור של הממסד". הסופר והעיתונאי, זוכה פרס הפוליצר, נורמן מיילר, תקף אותו בחריפות בטענה שאפדייק מוערך על ידי קוראים שאינם יודעים דבר על כתיבה.

נאמן לפרבר האמריקני

למרות ההתנגדויות שעורר, אפדייק זכה לחיבוק חם מקוראיו ומהממסד הספרותי וזכה לשבחים על סגנון הכתיבה הפואטי והזורם שלו. כתפאורה לכתביו שימשו, בין היתר, החצר של המלט ואפריקה הפוסט קולוניאליסטית, אך הוא תמיד נשאר נאמן לביתו הספרותי, שהיה ונותר לאורך השנים הפרבר האמריקני. ספריו תארו באופן עשיר ביותר את התשוקות הארציות הקיצוניות ביותר ונגעו גם בספיריטואליזם.

כמי שגדל בקהילה הפרוטסטנטית של שילינגטון, אפדייק היה לאורך כל חייו נאמן לכנסייה ומאמין אדוק, אך כזה שאינו מחוסן מפני הספקות. "אני זוכר זמנים בהם הייתי נאבק עם הנושאים הללו עד שהותשתי. התישה אותי המחשבה שכל כולה מטריאליסטית, אתאיסטית של היקום", אמר אפדייק בראיון לסוכנות הידיעות האמריקנית AP בשנת 2006. "אני נוטה לקבל כל מה שהמדענים אומרים לנו, את האמת שבזה, את הסמכותיות שבמאמץ שכל איש ואישה עושים כדי להבין יותר על אטומים ומולקלות. אבל אינני יכול להבין את חוסר האמונה, זו שגורסת שזה מה שיש. קארפה דיאם (תפוס את היום)".

בשנות השבעים אפדייק שימש נספח תרבות של ארה"ב ובשנת 1974 הצטרף לקבוצת סופרים, בהם ארתור מילר וריצ'ארד ווילבור, בקריאה לממשלה הסובייטית לחדול מרדיפת הסופר הרוסי הנודע אלכסנדר סולז'ניצין. באותה השנה נפרד אפדייק מאשתו ועבר לבוסטון, שם לימד זמן קצר באוניברסיטת בוסטון. שנתיים מאוחר יותר בני הזוג התגרשו ובשנת 1977 נישא בשנית למרתה ראגלס ברנהרד ועבר להתגורר אתה ועם שלושת ילדיה בג'ורג'טאון שבמסצ'וסטס.

בשנות השמונים והתשעים זכה אפדייק בשני פרסי פוליצר על ספריו בסדרה על חיו של הארי "ראביט" אנגסטרום. הוא היה לאמריקני השלישי בהיסטוריה שזכה פעמיים בפרס פוליצר בקטגורית הסיפורת. במאמר שפרסם בעבר השווה אפדייק סקס, אמנות ודת כ"שלושת הסודות הגדולים" בהוויה האנושית. בשנת 1989 הוענקה לו המדליה הלאומית לאמנויות מהנשיא ג'ורג' ה.וו. בוש ובשנת 2003 זכה במדליה לאומית נוספת כהומניסט שהעניק לו הנשיא ג'ורג' וו. בוש.

בין ספריו שראו אור בתרגום לעברית בהוצאת "עם עובד" ניתן למצוא את "זוגות" (1972), "רוץ שפן" (1977), "הינשאי לי" (1979), "שפן חוזר" (1987), "המכשפות מאיסטוויק" (1990), "בק: הספר" (1994) ו"לקראת קץ הזמן" (1999).