שתף קטע נבחר

  • עמוס רולידר
 
צילום: ירון ברנר

"המתבגר שלי פשוט הפסיק לתפקד"

הוא מסתגר כל היום בחדר, מסרב ללכת לבית הספר ומדבר שעות בטלפון - האם יש דרך אמיתית להילחם בתופעות גיל ההתבגרות או שעדיף לחכות שהתקופה תעבור? פרופ' עמוס רולידר טוען שכל עוד הילד זקוק לשירותים שלכם - עדיין יש לכם כוח לחנך

"פרופ' רולידר, בננו בן ה-15 פשוט הפסיק לתפקד. בחלק מהבקרים הוא פשוט לא מוכן לקום וללכת לבית הספר, בימים שהוא הולך לבית הספר זה לא לפני שאנחנו צריכים לבקש, להתחנן, לכעוס ולריב איתו ולא מבלי שנקבל ממנו מנה גדושה של כעס, צעקות, קללות ושאר השפלות.

 

"את רוב זמנו הוא מבלה סגור בחדרו בגלישה ב-ICQ, צפייה בטלוויזיה ושיחות אין סופיות עם חבריו. חשבון הטלפון החודשי של הנייד שלו כבר מזמן עבר את ה-300 שקלים. לאחרונה החל לנעול את חדרו ולא מאפשר לנו להיכנס בטענה כי זה החדר שלו ולאף אחד אין זכות להיכנס ללא רשותו. בנוסף, הוא פשוט הפך להיות ילד לא סימפטי וכעוס שכמעט לא מדבר איתנו. אנחנו חרדים לעתידו, מיואשים, חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות. האם ניתן בכלל לעשות משהו או שעלינו להשלים עם גזרת גיל ההתבגרות ולחכות לימים טובים יותר?"

 

אכן, רבים מהורי המתבגרים בארץ מתלוננים על כך שאיבדו שליטה על ילדיהם וכי יכולתם להשפיע על חינוכם ולסייע להם להתמודד עם קשיים ולמצות את הפוטנציאל הגלום בהם אבדה. התבוננות מעמיקה יותר בטיב היחסים בין ההורים לילדיהם מלמדת כי בדרך כלל אובדן יכולת החינוך והקניית ערכים של ההורים נשחקה כבר מספר שנים לפני הפיכתם של הילדים למתבגרים.

 

גודלם הפיסי, עצמאותם התפקודית (ולעיתים הכלכלית) וההשפעה הגדולה שיש לחבריהם על אורח חייהם של המתבגרים, הופכים את התנהגותם לקשה יותר לשינוי על ידי ההורים מאשר בעבר. אין ספק כי התמודדות מוצלחת עם התנהגויות בלתי ראויות של מתבגרים אינה קלה כלל ועיקר, אך החדשות הטובות הן כי היא בהחלט אפשרית.

 

כל עוד הנער תלוי בהוריו או זקוק להם לשם סיפוק צרכיו הבסיסים (מיטה, אוכל, כסף, ביגוד, תחבורה, טלפון נייד, כביסה ומחשב המחובר לאינטרנט), יש עדיין בכוחם של ההורים לשנות את התנהגותם של המתבגרים שלהם וללמדם יראת כבוד, נימוס בסיסי, אחריות אישית והתנהגות מכבדת לאחר.

 

אולי זה לא נראה כך, אך המתבגרים שלכם מצפים מכם למנהיגות חינוכית. הם יודו לכם (בעתיד) על כי הצבתם להם גבולות ברורים בכל הקשור להתנהגותם ודרך התנהלותם ביום יום. הגבולות הללו משמשים להם מעין מסגרת של קירות מוצקים, המסייעים להם לא ללכת לאיבוד במרחב הפיתויים האין סופי, ומקנים הרגשת ביטחון ושייכות לסביבה בה הם חיים ופועלים.

 

יכולתו של המתבגר להתמודד עם נטיות ליבו ועם ההשפעה המזיקה לעיתים של חלק מחבריו, הגוררת אותו לעיסוק בהתנהגויות בלתי ראויות, מותנית במידה רבה בידיעתו כי לא תקבלו בחירה לא נאותה שלו. בהנחה שהמתבגר שלכם אכן נזקק לכם עדיין לסיפוק צרכיו כולם או מקצתם ובהנחה שקיבלתם את ההחלטה האמיצה לעשות מעשה למען ילדיכם ולטובת שיפור האווירה בביתכם - אלה המלצותיי:

 

הגדירו את חמשת הקווים האדומים

הקווים האדומים הם כללי התנהגות ותפקוד בסיסיים של המתבגר שלכם, עליהם תעמדו ולא תוותרו ויהי מה. הם כוללים:

  1. קימה והתארגנות עצמאית ובזמן בבוקר והליכה לבית הספר. 
  2. ביצוע מטלות בית הספר.
  3. אחריות דיווח על מקום הימצאו ו/או זמינות בטלפון הנייד כאשר המתבגר נמצא מחוץ לבית.
  4. בימי בית הספר הליכה לישון בשעה סבירה (בהתאם לגיל).
  5. התנהגות בוגרת ומתחשבת כלפי שאר בני המשפחה (היעדר חוצפה ואלימות), הכוללת תקשורת מכבדת ולא פוגענית.

הניסיון המקצועי מלמד כי כאשר המתבגר חוזר לתפקד בחמשת התחומים האלה ברמה סבירה הוא עשוי לצלוח את תקופת ההתבגרות בשלום וגם האווירה בבית משתפרת לאין ערוך.

 

קיבעו סדר שבועי וסדר יומי ברור וספציפי

שבו עם המתבגרים שלכם אחת לשבוע למשך כ-10 דקות, תנו וקבלו משוב על אשר התרחש בשבוע שחלף, התחילו עם החיובי, עברו לטעון שיפור וסיימו בתכנון משותף של סדר הפעולות והאירועים לשבוע הקרוב. חשוב כמובן לשמור על זמנים קבועים לרוטינות הבסיסיות של קימה בבוקר, הכנת מטלות הלמידה והליכה לישון בימי בית הספר.

 

היו זמינים ונוכחים בצמתי הזמן החשובים

לא ניתן להתגבר על קשיי התנהגות ועל התנגדות לשיתוף פעולה של המתבגרים שלנו בשלט רחוק. חשוב מאוד לעשות הכל (כולל במידת הצורך בקשה מיוחדת ממקום העבודה), בכדי שתהיו נוכחים בבית למטרות פיקוח וחינוך בצמתי הזמן בהם מתרחשות מרבית ההתנהגויות הבלתי נאותות של המתבגר. זמנים רגישים בהם מתרחשים רוב קשיי ההתנהגות כוללים את הבוקר עד ללכתו של הילד לבית הספר, זמן הכנת השיעורים וההליכה לישון בערב.

 

נצלו כל הזדמנות לחזק ולפרגן

המציאות המחקרית והניסיון המקצועי מראים שוב ושוב כי למרות המודעות שיש להורים לחשיבות הפרגון למתבגר שלהם על הפגנת התנהגות בוגרת, אחראית, יחס מכבד לאחר או כל התנהגות ראויה אחרת, הם נוטים לשכוח זאת בשעת מבחן. רוב ההתנהגויות הנאותות של ילדינו אינן זוכות לשבח ולחיזוק שראוי שיקבלו. איני יכול להגזים בחשיבות הגדולה של מתן תשומת לב, שבח ועידוד של ההורה כאשר המתבגר מפגין התנהגות אחראית ומכבדת.

 

למשפטים כגון: "אני מעריכה מאוד שהגעת בזמן ולא שכחת להתקשר כשהיית אצל החבר", "תודה שלקחת את אחותך לחוג. אני יודע שזה היה על חשבון תוכנית הטלוויזיה האהובה עליך ואני מעריך זאת מאוד" - הנאמרים על ידי ההורה בנימה רצינית ומכבדת, יש השפעה חיובית על הקשר בין ההורה למתבגר. אמירתם התכופה מגדילה את הסיכוי כי המתבגר יפגין יותר ויותר התנהגויות נאותות מאשר בלתי ראויות.

 

לא תיתן - לא תקבל

אחת הסיבות העיקריות לחוסר ההצלחה של ההורים בניסיונם להתמודד עם קשיי ההתנהגות אותם מפגין המתבגר שלהם, היא העדר הקשר בין התנהגות בלתי ראויה לפעילויות המועדפות והאהובות של המתבגר. העובדה שנער יכול להתחצף להוריו ומיד לאחר מכן לשבת ולצפות בתוכנית טלוויזיה אהובה עליו, לבקש מההורה לקחת אותו לחבר או לצאת לבילוי - מסכלת כל סיכוי כי ילמד להתייחס להוריו בצורה מכבדת.

 

המתבגר שלנו חייב לדעת ולהתנסות במשוואה לפיה כל זמן שהוא מתנהג על פי הכללים ההורה יאפשר לו לעסוק בפעילויות האהובות עליו. ולהיפך, כאשר הוא אינו מתנהג בהתאם לכללים, פעילויות אלו מופסקות באופן מיידי.

 

היו ערוכים להתנגדויות המתבגר

כמעט כל הורה שניסה להפסיק פעילות מועדפת ואהובה של ילדו בעקבות הפגנת התנהגות בלתי נאותה, או לחילופין השיב בשלילה לבקשה של הילד, חווה מיד תגובות של כעס, תוקפנות מילולית ו/או פיזית, הצהרות של קיפוח, חרם ותוקפנות מילולית ולעיתים אף פיזית מצד המתבגר.

 

תגובות אלה של המתבגר מהוות את הסיבה העיקרית לחוסר רצונו של ההורה ללמד את ילדו כי קיים קשר ברור והגיוני בין התנהגות בלתי ראויה להפסקת פעילות מועדפת ואהובה עליו. על ההורה להיערך מראש ולצפות תגובות אלה, לא להיעלב, לא להיפגע ולא להיכנע. תגובות התנגדות אלה הן טבעיות לאור העובדה כי המתבגר למד עד לנקיטת צעד זה כי החיים הטובים יכולים להימשך ללא קשר להתנהגויותיו הבלתי ראויות וקשה לו לכן לשנות מצב זה.

  

שימרו על קור רוח בכל עת

התנהגויותיו הבלתי נאותות של המתבגר שלנו אינן קלות לעיכול ולא אחת מרגיזות, מעליבות ומעוררות כעס רב אצל ההורה. כעס זה גורם לחלק מההורים לאבד שליטה ולהגיב באופן מוגזם, מעליב ולעיתים אף אלים כלפי הילד. תגובות כאלה גוררות בעקבותיהן התנצלות וכניעה לרצונו של המתבגר או מתן לגיטימציה להתנהגותו הבלתי נאותה. ההורה חש אשם כי איבד את עשתונותיו ומפצה על כך כאמור בכניעה לרצונותיו של הילד או בחוסר אכיפה של הכללים שנקבעו.

 

יש חשיבות גדולה ביותר להצלחת התהליך החינוכי ובשמירה על קור רוח בכל עת. זכרו: אפשר לכעוס ולהביע מורת רוח בעקבות התנהגות לא ראויה גם ללא צעקות, קללות או הצהרות פוגעניות כלפי המתבגר. אובדן שליטה והתנהגות פוגעת כלפי המתבגר שומטת למעשה את הקרקע מהיכולת לשנות את התנהגותו של המתבגר.

 

הציגו חזית אחידה

כאמור, ההתמודדות עם קשיי התנהגות של המתבגר אינה פשוטה כלל ועיקר ומחייבת שילוב ידיים וחזית אחידה בין כל המבוגרים המשמעותיים בחייו. אך טבעי הוא שקיימים לעיתים חילוקי דעות בין ההורים לגבי מהות התגובה הנכונה בעקבות התנהגות בלתי ראויה. על ההורים לשבת ולהחליט על המטרות, על הדרך ועל הכיצד, בכל הקשור להתמודדות המשותפת עם קשיי ההתנהגות של המתבגר שלהם ולפעול יחדיו ובתיאום על מנת לבצע את המדיניות החינוכית עליה החליטו ועל פיה יישרו קו.

 

  • הכותב הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים